ספרי במדבר קכ״גSifrei Bamidbar 123
א׳וידבר ה' אל משה ואהרן זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף, ופורט בתחלה וכולל בסוף, וזו כללה בתחלה וכללה בסוף. שמות יט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל פרט אלה הדברים כלל. שמות יב זאת חקת הפסח כלל. כל בן נכר לא יאכל בו פרט. זאת חקת התורה כלל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט. כלל ופרט – אין בכלל אלא מה שבפרט: זאת חקת התורה. ר' אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן (ויקרא טז) חקה. מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן הכתוב מדבר, אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: באיזו כלים פרה נעשית? אמר להם בבגדי זהב. אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן! אמר להם אם מה שראו עיני ומה ששרתו ידי שכחתי כך, ק"ו למה שלמדתי! וכל כך למה? כדי לחדד את התלמידים. וי"א הלל הזקן היה, אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי: ויקחו. מתרומת הלשכה: אליך. שתהא גזבר לדבר, וכשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה: פרה אדומה. ר' אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים, וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת ג' ובת ד'. ר' מאיר אומר אף בת חמש כשרה. זקנה כשרה, אלא שלא ממתינים לה שמא תשחיר שלא תיפסל: פרה. שומע אני שחורה או לבנה – תלמוד לומר תמימה. תמימה באדמות או תמימה במומים? כשהוא אומר אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול – הרי מומים אמורים; הא מה תלמוד לומר תמימה – שתהא תמימה באדמות. אשר אין בה מום – למה נאמר? הא עד שלא נאמר יש לי בדין: מה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם – מום פוסל בהם; פרה, שמלאכה פוסלת בה – אינו דין שיהא מום פוסל בה?! לא: אם אמרת במוקדשים, שעשיתן בטהרה – לפיכך מום פוסל בהם; תאמר בפרה, שעשיתה בטומאה – לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! הרי פסח יוכיח, שעשיתו בטומאה ומום פוסל בו, והוא יוכיח לפרה: אע"פ שעשיתו בטומאה – שיהא מום פוסל בה! לא: אמרת בפסח שיש לו זמן קבוע, לפיכך מום פוסל בו; תאמר בפרה שאין לה זמן קבוע, לפיכך לא יהיה מום פוסל בה! ת"ל אשר אין בה מום. איסי בן עקביא אומר: אשר אין בה מום למה נאמר? הא עד שלא יאמר יש לי בדין: ומה מוקדשים, שאין נפסלים בשחור ולבן, מום פוסל בהם – פרה, שנפסלת בשחור ולבן, אינו דין שיהא מום פוסל בה? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל אשר אין בה מום? שהיה בדין לעגלה ערופה שתפסל במומים: ומה מוקדשים, שאין מלאכה פוסלת בהם, מום פוסל בהם – עגלה ערופה, שמלאכה פוסלת בה, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש מום בעגלה הרי זו כשרה. ור' יהודה בן בתירה אומר: ומה חטאת העוף, שמקריביה טהורים – אין מום פוסל בה; פרה, שמקריביה טמאים, אינו דין שיהיה מום פוסל בה? תלמוד לומר "אשר אין בה מום". בה אין מום, הא אם יש בעובדיה הרי זו כשרה. אמר ר' יאשיה: נאמתי לפני ר' יהודה בן בתירה: כיצד המום בעובדיה? והראני בין שתי אצבעותיו יוצא, ולו ב' זנבות: אשר לא עלה עליה עול. בעול שלא לעובדה הכתוב מדבר. ואם תאמר בעול של עובדה – אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עול פסל בה – פרה, שהמום פוסל בה, אינו דין שיהא העול פוסל בה?! הרי מוקדשים יוכיחו, שהמום פוסל בהם, ואין עול פוסל בהם; והן יוכיחו לפרה, שאף על פי שהמום פוסל בה – לא יהיה עול פוסל בה! לא: אם אמרת במוקדשים, שאין נפסלים בשחור ובלבן – לפיכך אין העול פוסל בהם; תאמר בפרה, שנפסלת בשחור ובלבן – לפיכך יהיה עול פוסל בה! ת"ל אשר לא עלה עליה עול, בעול שאינו של עבודה הכתוב מדבר. מנין לעשות שאר עבודה כעול? אמרת ק"ו הוא: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל, אינו דין שנעשה שאר מלאכה כעול?! חילוף הן הדברים: ומה פרה, שהמום פוסל בה, לא עשה שאר מלאכה כעול – עגלה, שאין המום פוסל בה, אינו דין שלא נעשה בה שאר מלאכה כעול?! ת"ל (דברים כא) אשר לא עבד בה. דנתי וחלפתי בטל או חלוף זכיתי כבתחלה: ומה עגלה, שאין המום פוסל בה, עשה בה שאר מלאכות כעול; פרה, שהמום פוסל בה, דין הוא שנעשה בה שאר מלאכה כעול!
1
ב׳ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. בא הכתוב ולימד על הפרה שנעשית בסגן, תדע שכן הוא, שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה. ונתתם אותה זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות נעשות בכהן גדול, דברי ר' מאיר. ר' יוסי ברבי יהודה ור' שמעון ור' אליעזר בן יעקב אומרים: זו נעשית באלעזר, ושאר הפרות – בין בכ"ג ובין בכהן הדיוט: והוציא אותה. ולא שיוציא אחרת עמה. מכאן אמרו שאם לא היתה פרה רוצה לצאת – אין מוציאין עמה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה, ושלא יאמרו שתים שחטו. רבי אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משנאמר והוציא אותה, לבדה: אל מחוץ למחנה. להר המשחה: ושחט אותה. בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה. ושחט אותה – מגיד שלא נתנבלה בשחיטתה פסולה. ושחט אותה – מכאן אמרו אין עושים שתי פרות כאחת: ושחט אותה לפניו – שיהיה אחד שוחט ואלעזר רואה. ולקח אלעזר הכהן – עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, ומה ת"ל ולקח אותה אלעזר הכהן? – בכיהונו: מדמ' באצבעו – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. שהיה בדין: הואיל ולוג שמן מכשיר, ודם פרה מכשיר, אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! אתה דן מלוג שמן ואני אדון מלוג האשם, משם האשם: אמרת הפרש לוג שמן כשר ומוכשר להכשיר. אם למדתי ללוג שמן, שאין כשר אלא ביד – אף דם פרה לא יהיה כשר אלא ביד! וממקום שבאת: אי מה להלן מכלי ליד – אף כאן מכלי ליד? ת"ל "מדמה באצבעו" – מצוותה מצות יד ולא מצות כלי. אצבעו – ימנית שבידו. אתה אומר ימנית, או כל אצבעות? ת"ל (ויקרא יד טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית. הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחת מהם, שאינה אלא ימנית – אף פורטני כל אצבעות שבתורה, שלא יהו אלא ימנית, המיומנת שבימין, הרגילה שבאצבעו: והזה אל נכח פני אהל מועד – שיהא מתכוון ורואה פתחו של היכל בשעת הזאת הדם. והזה אל נכח פני אהל מועד – שאם לא הוקם המשכן או אם קיפלה הרוח את היריעה לא היתה פרה נעשית חטאת. והזה אל נכח פני אהל מועד למה נאמר? והלא כבר נאמר מדמה באצבעו, ומה ת"ל מדמה? לפי שהוא אומר שבע פעמים, שומע אני שבע הזיות וטבילה אחת? ת"ל "מדמה שבע פעמים". מגיד שחוזר לדם ז' פעמים: שבע פעמים – שיהו מעכבות זו את זו. שהיה בדין, הואיל ונאמרו הזיות בפנים ונאמרו הזיות בחוץ, אם למדתי לפנימיות שהם מעכבות זו את זו – אף החיצונות יהיו מעכבות זו את זו! לא: אם אמרת בפנימיות שהם מכפרות, לפיכך מעכבות זו את זו; תאמר בחיצונות שאין מכפרות, לפיכך לא יעכבו זו את זו! ת"ל (ויקרא ד יז) שבע פעמים לפני ה', שיהו מעכבות זו את זו:
2