ספרי במדבר קכ״דSifrei Bamidbar 124
א׳ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף – בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם פוסלת בשחיטתה, לא תפסול בשריפתה?! אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר "ושרף את הפרה לעיניו" אלא בא הכתוב ולימד על הפרה, שתהא מלאכה פוסלת בה בשעת שחיטתה עד שתיעשה אפר: ושרף את הפרה לעיניו – לא פרים הנשרפים. שהיה בדין: ומה פרה, שאין נעשים בפנים, מלאכה פוסלת בשריפתה; פרים, הנעשים בפנים – אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשריפתם?! לא: אם אמרת בפרה, שהמלאכה פוסל בשחיטתה, לפיכך פוסלת בשריפתה – תאמר בפרים הנשרפים, שאין מלאכה פוסל בשחיטתם, לפיכך לא תפסול בשריפתם! ותפסול בשחיטתם, והדין נותן: ומה פרה, שאין נעשית בפנים, מלאכה פוסלת בשחיטתה; פרים הנשרפים, שנעשים בפנים, אינו דין שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתם?! תלמוד לומר ושרף את הפרה... ושחט את הפרה, ולא פרים הנשרפים. ושרף את הפרה לעיניו – שיהיה אחד שורף ואלעזר רואה: את עורה ואת פרשה – מה פרשה במקומו – אף כולם במקומו. מכאן אמרו: הדם כל שהוא לא יחזיר, ואם החזיר פסול. ור' נתן אומר: מקנח ידו בגופה של פרה. ושרף את הפרה – להביא את הפקיעים. מכאן אמרו: הבשר כל שהוא – יחזיר, ואם לא החזיר – פסל. עצם כל שהוא – יחזיר. לא החזיר – לא פסל. בכזית כל שהוא – יחזיר. ואם לא החזיר – פסל. ושרף את הפרה – ריבוי אחר ריבוי, ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: עד שיצת האור ברובו. ור' יהודה אומר: ישרף, שלא ימעיט את העצים. מרבה הוא לה חבילי אזוב וחבילי אזוב יון בשביל לרבות את האפר. ולקח הכהן – נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן שמות יב לקיחה. מה לקיחה האמורה להלן – שלשה, אף לקיחה האמורה כאן שלשה: עץ – שומע אני כל עץ במשמע? ת"ל ארז. אי ארז, שומע אני אפי' ענף? ת"ל עץ. הא כיצד? זו בקעת של ארז: אזוב. ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלית, ולא אזוב מדברית, ולא אזוב רומית, ולא אזוב שיש לו שם לווי: ותולעת שני. ששינתו תולעת, ולא ששינתו דבר אחר: והשליך אל תוך שריפת הפרה – שומע אני משתעשה אפר? תלמוד לומר הפרה. אי הפרה, יכול יקרקענה ויתננה לתוכה? תלמוד לומר והשליך אל תוך שריפת הפרה. הא כיצד? משתיבקע. כבס בגדיו הכהן ורחץ את בשרו במים – בא הכתוב ולימד על המשליך את האזוב שמטמא בגדים: ואחר יבוא אל המחנה – מה כאן אסור לבוא אל המחנה, אף להלן אסור לבוא אל המחנה: וטמא הכהן עד הערב – מה להלן עד הערב אף כאן עד הערב. והשורף אותה יכבס בגדיו – בא הכתוב ולימד על השורף את הפרה, שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם משליך האזוב מטמא את בגדיו, השורף את הפרה לא יטמא את בגדיו? אם זכיתי מן הדין, מה ת"ל והשורף אותה? בא הכתוב ולימד על העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים ורחיצת גוף והערב שמש. והשורף אותה יכבס בגדיו – ולא בגדים המנוגעים. שהיה בדין, ומה פרה, שאינה מטמאה במגע – השורפה מטמא בגדים; בגדים המנוגעים, שמטמאים במגע, אינו דין ששורפם מטמא בגדים? ת"ל והשורף אותה יכבס בגדיו, ולא המנוגעים: וכבס בגדיו במים – ולא בשרו במים. במים במים ב' פעמים, מה ת"ל? שהיה בדין: הואיל ואדם טעון טבילה, וכלים טעונים טבילה; מה אדם טובל כראוי לו – אף כלים טובלים כראוי להם! תלמוד לומר "במים" ב' פעמים: מקום שאדם טובל – שם ידים וכלים מטבילים כראוי להם. ואסף איש טהור – לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהיה בכהן? ת"ל ואסף איש טהור, מגיד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ואסף איש טהור – להוציא את הקטן. משמע: מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת"ל טהור, להביא את האשה, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: ואסף איש טהור – להוציא את האשה, ומביא את הקטן? ת"ל והניח מחוץ למחנה, לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח: טהור – שר' ישמעאל אומר: טהור למה נאמר? עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המזה טהור, האוסף לא יהיה טהור? הא מה תלמוד לומר טהור – טהור מכל טומאה, ואיזהו זה טבול יום. רבי נתן אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור להלן – טמא לתרומה וטהור לחטאת, אף טהור האמור כאן – טמא לתרומה וטהור לחטאת: את אפר הפרה – ולא האודים. מכאן אמרו חולקים אותו לג' חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות: אל מחוץ למחנה – חוץ להר המשחה: אל מקום טהור – שיהיה מקומו טהור. מכאן היה רבי אלעזר אומר: דלי של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת – טמא, שנאמר אל מקום טהור – ואין זה מקום טהור: והיתה לעדת בני ישראל למשמרת – למה נאמר? שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מנין? תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קידשו? ת"ל למי נדה. והיתה לעדת בני ישראל – מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת – בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר: בטלו במעיה, וכבר הלכה זו נשאלה לפני ל"ט זקנים בכרם ביבנה, וטיהרו את בשרה. והיתה לעדת בני ישראל – זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר' עקיבא, וחילקו לפני רבי עקיבא, ואחרים מצאו לו תשובה. אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך, שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה – כשהם שמורים הרי הם מי נדה. אמר ר' טרפון: (דניאל ח) ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל – זה ר' עקיבא. ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ. והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתי מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו – זה ר' יוסי הגלילי.
1
ב׳חטאת היא – מגיד שמועלים בה. חטאת היא – מגיד שאם שינה אחד מכל מעשיה פסולה. חטאת היא – מגיד שם שאם נשחטה שלא לשמה פסולה. חטאת היא – מגיד שנשרפת בלילה כביום. אי חטאת היא, יכול שתהא נפסלת בלילה? – ת"ל והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, ימים על ימים ושנים על שנים: וכבס האוסף את אפר הפרה – בא הכתוב ולימד על האוסף את אפר הפרה שמטמא בגדים. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המשליך את האזוב מטמא, בגדים האוסף את אפר הפרה לא יטמא בגדים? אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! לכך נאמר וכבס האוסף את אפר הפרה, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ד"א: בא הכתוב ולימד על האוסף את האפר שמטמא בהיסט: והיתה לבני ישראל ולגר הגר – לפי שמצות מעשה בישראל צריך להביא את הגרים. לחקת עולם – שינהוג הדבר לדורות:
2