ספרי במדבר קכ״הSifrei Bamidbar 125
א׳הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים – בא הכתוב ולימד על המת שמטמא במגע. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם מטמא באהל, לא יטמא במגע? – אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין! – לכך נאמר הנוגע במת, ללמדך שאין עונשים מן הדין: לכל נפש אדם – להביא את בן שמונה ימים. משמע מביא את בן שמונה ומביא את דמו? – ת"ל "בנפש אדם", להוציא את דמו, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: "נפש אדם" – להביא את דמו: וטמא שבעת ימים. בא הכתוב ולימד על המת שמטמא טומאת שבעה. הוא יתחטא בו – אין תלמוד לומר "בו", אלא בו – באפר שנעשית כתיקונו: ביום השלישי וביום השביעי – בא הכתוב ולימד על המטמא במת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך הוא בא, או לא בא אלא אם הזה בג' – יטהר ביום ז', או אם לא הזה בג' – יטהר בז'? – ת"ל "אם לא יתחטא". ועדין אני אומר: מפני מה לא טהור בז'? – מפני שלא הזה בג', אבל אם הזה בג' יטהר בז'? – ת"ל "וחטאו ביום הז'", שינה עליו הכתוב לפסול. ואם לא יתחטא ביום הג' – למה נאמר? לפי שהוא אומר "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא", על טומאת מקדש וקדשיו הכתוב ענש כרת. או לא ענש כרת אלא על הזיה? ת"ל "ואם לא יתחטא ביום הג' וביום הז' לא יטהר": עונשו לא יטהר, ואין עונשו כרת! כל הנוגע במת בנפש – זהו שאמרנו להביא את בן ח' ימים: אשר ימות – מגיד הכתוב שאין מטמא עד שעה שימות. מכאן אתה דן לשרץ: מה מת חמור, אינו מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שימות?! או חלוף: מה שרץ הקל, הרי הוא מטמא שם כשהוא מפרפר, מת החמור, אינו דין שיטמא אפילו מפרפר? – ת"ל "כל הנוגע במת בנפש האדם אשר ימות", שאין ת"ל "אשר ימות", ומה ת"ל "אשר ימות"? – מגיד שאין מטמא עד שעה שימות! דנתי וחילפתי, בטל החילוף, זכיתי לדין כבתחילה: מה מת חמור, אין מטמא עד שעה שימות – שרץ הקל, אינו דין שלא יטמא עד שעת שימות?! ולא יתחטא – ר' אומר: לא יתחטא בדמים. אתה אומר לא יתחטא בדמים, או לא יתחטא אלא במים? – כשהוא אומר "מי נדה לא זורק עליו" הרי מים אמורים, הא מה ת"ל "ולא יתחטא" – לא יתחטא בדמים, להביא את מחוסר כפרה. את משכן ה' טמא – למה נאמר? – לפי שהוא אומר את מקדש ה' טמא, אין לי אלא מקדש, משכן מנין? ת"ל את משכן ה' טמא: ונכרתה – מפני מה ענש להלן (ויקרא טו) מיתה, וכאן כרת? ללמוד שמיתה היא כרת, וכרת היא מיתה: טמא יהיה – לרבות שאר טמאים, דברי רבי יאשיה. ר' יונתן אומר: אינו צריך! שהרי כבר נאמר "והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" (ויקרא טו). טמא מת היה בכלל, והוציאו הכתוב מכללו, וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן. אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין? אמרת: אם טמא היה בכלל והוציאו הכתוב מכללו וענש עליו מיתה וחייב עליו קרבן – אף שאר הטמאים, דין הוא שנענש עליהם מיתה ונחייב עליהם קרבן! מה ת"ל "טמא"? – לפי שהוא אומר "מי נדה לא זורק עליו". אין לי אלא שלא הזה כל עיקר; הזה ולא שינה מנין? – ת"ל טמא יהיה. הזה ושינה ולא טבל מנין? – ת"ל טומאתו בו. הזה וטבל ולא העריב שמשו מנין? – ת"ל עוד טומאתו בו.
1