ספרי במדבר קכ״וSifrei Bamidbar 126
א׳זאת התורה אדם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא ז' ימים. בא הכתוב ולימד על המת, טומאה חדשה שמטמא באהל. חוץ לאהל מנין? ת"ל זאת התורה אדם כי ימות, דברי איסי בן עקיבא. ר' ישמעאל אומר: אינו צריך: אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא, משנזקק לטומאה – דין הוא שיטמא! מנין לעשות כל המאהילים כאוהל? היה רבי יצחק אומר: מה מצורע הקל, עשה בו כל המאהילים כאהל; מת חמור, אינו דין שנעשה בו כל המאהילים כאהל?! כל הבא אל האהל – זה הבא מקצתו: וכל אשר באהל – זה הבא כולו. הא עד שלא יאמר יש לי בדין: אם הבא מקצתו טמא, הבא כולו לא יהיה טמא? אלא אם כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל, ללמדך שאין עונשים מן הדין. ר' אחי בר' יאשיה אמר: כל הבא אל האהל למה נאמר? לפי שהוא אומר וכל אשר באהל, לא יהיה טמא? מה תלמוד לומר כל הבא אל האהל? לעשות קרקעו של בית עד התהום כמוהו: כל הבא אל האהל – דרך פתחו הוא טמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. מכאן אתה דן לקבר: מה אהל, שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח?! או חילוף: מה קבר, שאינו מקבל טומאה, אינו דין שיטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחילה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאין מקבל טומאה, דין שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח? ת"ל וכל כלי פתוח. דרך פתוחו הוא מטמא, ואין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח. דנתי וחילפתי בכלל או חילוף, זכיתי לדון כבתחלה: מה אהל שהוא מקבל טומאה, אין מטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח; קבר, שאינו מקבל טומאה – דין הוא שלא יטמא בכל צדדיו כשהוא פתוח! או לא יטמא טומאת ערב? אמרת ק"ו: אם שלישי במת טמא, השני – דין הוא שהוא טמא: וכל אשר באהל. שומע אני אף הקש והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע? ת"ל ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, ועדיין כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה ונפשות בהמה במשמעו? ת"ל (במדבר לא) וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ הוא, למדנו לארבעה כלים. לכלי מתכות מנין? ת"ל (במדבר לא) אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים – לכלי מתכות. לכלי אדמה מנין? ת"ל וכל כלי פתוח, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס. ולאדם מנין? ת"ל (במדבר לא) ואתם חנו מחוץ למחנה, או אלו לכלל חטוי, ואלו לכלל טומאה? ת"ל הוא יתחטא בו: את שבא לכלל חטוי בא לכלל טומאה, לא בא לכלל חטוי – לא בא לכלל טומאה: וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו. בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים? הרי אתה דן: נאמרו ד' כלים, (ויקרא יא) בשרץ, והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו – ונאמר ד' כלים (במדבר לא) במת, והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו. מה להלן בכלי חרס הכתוב מדבר – אף כאן בכלי חרס הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת"ל כל כלי פתוח – כלי שנטמא אין לי טהרה מטומאתו, ואיזה? זה כלי חרס. מה ת"ל פתוח – ואפילו כל שהוא. ר' אליעזר אומר: בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים? ת"ל כל כלי פתוח – כלי שמקבל טומאה דרך פתוחו, ואיזהו? זה כלי חרס. מה ת"ל טמא? טמא לעולם. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: כל כלי פתוח, שומע אני אפילו כולו – תלמוד לומר פתוח. על פתוחו אמרתי, ולא על כולו: פתיל – זה העודף. צמיד – זה הדופק. ואף על פי שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר (במדבר כ״ה:ג׳) ויצמד ישראל לבעל פעור: וכל כלי... טמא הוא – מכאן אמרו: כלים מצילים צמיד פתיל – באהל המת, אוהלים – בכסוי. וכל כלי פתוח – מכאן אמרו: חבית שכפאה על פיה – ממרחה בטיט מן הצדדים – טמאה, שנאמר צמיד פתיל עליו, ולא צמיד פתיל על גביו. וכל כלי פתוח – אין לי אלא כלי חרס. כלי גללים, כלי אבנים, וכלי אדמה מנין? ודין הוא: ומה כלי חרס, שהם עלולים לקבל טומאה, הרי הם מצילים צמיד פתיל באהל המת; כלי גללים, כלי אבנים, כלי אדמה, שאין עלולים לקבל טומאה, אינו דין שיצילו צמיד פתיל באהל המת? ת"ל וכל כלי פתוח טמא הוא. מה ת"ל טמא הוא? אלא הוא שיציל את עצמו, צמיד פתיל באהל המת – יציל על עצמו במגע השרץ:
1