ספרי דברים ש״וSifrei Devarim 306
א׳(לב א) האזינו השמים ואדברה, רבי מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים הם היו מעידים בעצמם שנאמר (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם קלקלו בעצמם כמו שנאמר (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל העיד בהם שבט יהודה ובנימן שנאמר (ישעיה ה ג-ד) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי קלקלו שבט יהודה ובנימן שנאמר (מלאכי ב יא) בגדה יהודה העיד בהם את הנביאים שנאמר (מ"ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאיו קלקלו בנביאים שנאמר (דה"ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהם את השמים שנאמר (דברים ד כו) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ קלקלו בשמים שנאמר (ירמיה ז יז) האינך רואה מה הם עושים ואומר (שם ז יח) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים העיד בהם את הארץ שנאמר (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אני מביא רעה קלקלו בארץ שנאמר (הושע יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את הדרכים שנאמר (ירמיה ו טז) כה אמר ה' עמדו על דרכים וראו קלקלו בדרכים שנאמר (יחזקאל טז כה) אל כל ראש דרך בנית רמתך העיד בהם את הגוים שנאמר (ירמיה ו יח) לכן שמעי הגוים ודעי עדה את אשר בם קלקלו בגוים שנאמר (תהלים קו לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם העיד בהם את ההרים שנאמר (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים שנאמר (הושע ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהם את הבהמה שנאמר (ישעיה א ג) ידע שור קונהו קלקלו בבהמה שנאמר (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב העיד בהם את העופות שנאמר (ירמיה ח ז) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות שנאמר (יחזקאל ח י) ואבוא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ העיד בהם את הדגים שנאמר (איוב יב ח) או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים קלקלו בדגים שנאמר (חבקוק א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את הנמלה שנאמר (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל (שם ו ח) תכין בקיץ לחמה. רבי שמעון בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמוד מן הנמלה אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד מדרכיה ולא למד.
1
ב׳עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הרי עדיי קיימים שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ אומר לה הריני מעבירם שנאמר (ישעיה סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אומרת לפניו רבונו של עולם הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי שנאמר (ירמיה ב כג) ראי דרכך בגיא אומר לה הריני מעבירם שנאמר (ישעיה מ ד) כל גיא ינשא אומרת לפניו רבונו של עולם הרי שמי קיים אומר לה הריני מעבירו שנאמר (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אומרת לפניו רבונו של עולם הרי שמי קרוי על שם הבעלים אומר לה הריני מעבירו שנאמר (הושע ב יט) והסירותי את שמות הבעלים אומרת לפניו רבונו של עולם אף על פי כן בני בית מזכירים אותו אומר לה (הושע ב יט) ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו רבונו של עולם כבר כתבת (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אומר לה כלום כתבתי אלא איש והלא כבר נאמר (הושע יא ט) כי אל אנכי ולא איש דבר אחר וכי גרושים אתם לי בית ישראל והלא כבר נאמר (ישעיה נ א) כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו.
2
ג׳דבר אחר האזינו השמים משל למלך שמסר את בנו לפידגוג להיות יושב ומשמרו אמר אותו הבן כסבור אבה שהועיל כלום שמסרני לפידגוג עכשיו הריני משמרו כדי שיאכל וישתה וישן ואלך אני ואעשה צרכיי אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפידגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר להם משה לישראל שמא אתם סבורים לברוח מתחת כנפי שכינה או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים כותבים שנאמר (איוב כ כז) יגלו שמים עוונו ומנין שאף הארץ מודעת שנאמר (שם) וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמוד בדין לפני המקום ואומרת לפניו רבונו של עולם איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו במקום אם המקום שינה בהם בישראל כשהוא אומר (תהלים נ ו) ויגידו שמים צדקו הוי ישראל קלקלו במקום ואין המקום שינה בהם בישראל וכן הוא אומר (מלאכי ג ו) כי אני ה' לא שניתי.
3
ד׳דבר אחר האזינו השמים רבי יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני אפוטרופים במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה רצוני היו מעדנים אותו ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכשאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה.
4
ה׳דבר אחר האזינו השמים, רבי נחמיה אומר משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה התחיל קובל עליו לאחיו והתחיל קובל עליו לאוהביו והתחיל קובל עליו לשכניו והתחיל קובל עליו לקרוביו לא זז האב ההוא להיות קובל והולך עד שאמר שמים וארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נאמר האזינו השמים ואדברה.
5
ו׳דבר אחר האזינו השמים רבי יהודה אומר אילו אין דיין של צדיקים אלא שמרויחים את העולם שהם בתוכו שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים ואין פתיחה אלא לשון הרווחה שנאמר (בראשי' כט לא) ויפתח את רחמה ואילו אין דיין של רשעים אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו שבזמן שאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (דברים יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר השמים ואין עצירה אלא לשון הדחק שנאמר (בראשית כ יח) כי עצור עצר ה'.
6
ז׳דבר אחר האזינו השמים ואדברה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את מדתם או שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו אלא כענין שנאמר (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שמח לעשות לי רצוני שנאמר (תהלים יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו.
7
ח׳ותשמע הארץ אמרי פי, הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם בה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלת שעורים או שמא אמרה פרה זו איני דשה ואיני חורשת היום או שמא אמר חמור זה איני טוען ואיני הולך וכן לענין הים הוא אומר (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים שמשעה שגזרתי עליו שמא שינה את מדתו ואמר אעלה ואציף את העולם אלא כענין שנאמר (איוב לח י) ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואמר (שם לח יא) עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות כענין שנאמר ויתגעשו ולא יוכלו והלא דברים קל וחומר ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכים אין מקבלים שכר ואם חוטאים אין מקבלים פורענות ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם לא שינו את מדתם אתם שאם זכיתם אתם מקבלים שכר ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם על אחת כמה וכמה שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם.
8
ט׳דבר אחר האזינו השמים, היה רבי בניה אומר בזמן שאדם מתחייב בדין אין פושטים בו יד תחלה אלא עדיו שנאמר (דברים יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה ואחר כך בני אדם ממשמשים ובאים שנאמר (שם) ויד כל העם באחרונה כך בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (שם יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנאמר (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומר (שם ב כה) וזרעתיה לי בארץ.
9
י׳דבר אחר האזינו השמים ואדברה היה רבי יהודה בן חנניה אומר בשעה שאמר משה האזינו השמים ואדברה היו השמים ושמי השמים דוממים ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי הייתה הארץ וכל אשר עליה דוממים, ואם תמיה אתה על הדבר צא וראה מה נאמר ביהושע (יהושע י יב-יג) ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דם וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד (שם י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו וג' נמצינו למידים שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.
10
י״אדבר אחר האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים ולפי שהיה רחוק מן הארץ אמר ותשמע הארץ אמרי פי, בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ.
11
י״בדבר אחר לפי שהשמים מרובים פתח להם בלשון מרובה ולפי שהיתה הארץ מועטת פתח לה בלשון מועט ותשמע הארץ אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את המרובה למרובים ואת המעוטה למעוטים וחכמים אומרים אין הדבר כן אלא בזמן שבאים העדים ומעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד עדותם קיימת ואם לאו אין עדותם קיימת כך אילו אמר משה האזינו השמים ושתק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה ואילו אמר ותשמע הארץ אמרי פי היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן האזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ.
12
י״גדבר אחר האזינו השמים ואדברה, על שם שניתנה תורה מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי, שעליה עמדו ישראל ואמרו (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
13
י״דדבר אחר האזינו השמים שלא עשו ישראל מצות שניתנו להם מן השמים ואלו הן מצות שניתנו להם מן השמים עבור שנים וקביעות חדשים שנאמר (בראשית א יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ, שלא עשו מצות שניתנו להם בארץ ואלו הן מצות שנתנו להם בארץ לקט שכחה ופיאה תרומה ומעשרות שמטים ויובלות.
14
ט״ודבר אחר האזינו השמים שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ותשמע הארץ אמרי פי שלא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בהם בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (דברים ל יט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ והקדוש ברוך הוא העיד בהם את השירה שנאמר (דברים לא יט) ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אין אנו יודעים עדותו של מי קיימת אם של הקדוש ברוך הוא אם של משה כשהוא אומר (שם לא כא) וענתה השירה הזאת לפניו לעד הא של הקדוש ברוך הוא מקיימת של משה ולא של משה מקיימת את של הקדוש ברוך הוא ומפני מה העיד בהם משה בישראל שני עדים שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר אני בשר ודם ולמחר אני מת מה אם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה מי מכחישם לפיכך העיד בהם שני עדים שהם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים והקדוש ברוך הוא העיד בהם את השירה אמר השירה תעיד בהם מלמטה ואני מלמעלה ומנין שהמקום קרוי עד שנאמר (מלאכי ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר ואומר (ירמיה כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואומר (מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד מהיכל קדשו.
15
ט״ז(ב) יערף כמטר לקחי, אין לקחי אלא דברי תורה שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו ואומר (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא דברי תורה שנאמר (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואומר (משלי ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו ואומר (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף ואומר (הושע יד ג) קחו עמכם דברים ושובו ואין דברים אלא דברי תורה שנאמר (דברים ה יט) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם.
16
י״זכמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם אי מה מטר מקצת עולם שמחים בו ומקצת עולם מצירים בו מי שבורו מלא יין וגרנו לפניו מצירים בו יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר תזל כטל אמרתי מה טל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה כל העולם שמחים בהם.
17
י״חכשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מעלים אותך ומגדלים אותך וכן הוא אומר (משלי ד ח) סלסליה ותרוממך.
18
י״טוכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על העשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותם כך דברי תורה מעדנים אותך ומפנקים אותך שנאמר (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך ואומר (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן.
19
כ׳דבר אחר יערף כמטר לקחי היה רבי נחמיה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים יכול כדרך שאתה כונסם כללים תהא מוציאם כללים תלמוד לומר יערף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני משל אין אדם אומר לחבירו פרוט לי סלע זה אלא ערוף לי סלע זה כך הוי כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של טל ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו של טל שהן קטנות.
20
כ״אכשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם וכך אמר לו רבי יעקב ברבי חניליי לרבי בוא ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה.
21
כ״בוכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפטמים אותם כך הוי מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.
22
כ״גדבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין יערף אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל על מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך דברי תורה מכפרים על כל עבירות.
23
כ״דכשעירים עלי דשא, ועל מה שעירים מכפרים על חטאות כך דברי תורה מכפרים על חטאות. וכרביבים עלי עשב, מה רביבים באים תמימים ומכפרים כך דברי תורה מכפרים על כל עונות ועבירות.
24
כ״הדבר אחר יערף כמטר לקחי, חכמים אומרים אמר להם משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכמה יגיעה יגעתי בה כענין שנאמר (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ואומר (דברים ט ט) ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה נכנסתי לבין המלאכים ונכנסתי לבין החיות ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף כל העולם כולו על יושביו כענין שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למדים אותה בצער או כדרך שאתם למדים אותה בצער כך תהיו מלמדים אותה בצער תלמוד לומר תזל כטל אמרתי, תהו רואים אותה כאילו היא בזול אחד משלש וארבע סאים בסלע.
25
כ״וכשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה נופלת עליו כשעיר ואין שעיר אלא שד שנאמר (ישעיה לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר אל רעהו יקרא ואומר (שם יג כא) ושעירים ירקדו שם.
26
כ״זדבר אחר יערוף כמטר לקחי, היה רבי בניה אומר אם עשית דברי תורה לשמם דברי תורה חיים לך שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לא עשית דברי תורה לשמם הם ממיתים אותך שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא לשון הריגה שנאמר (דברים כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל ואומר (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה.
27
כ״חדבר אחר יערף כמטר לקחי, רבי דוסתי בן יהודה אומר אם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים המים בבור לסוף שאתה זוכה ורואה את משנתך שנאמר (שם ה טו) שתה מים מבורך ואם כנסת דברי תורה כדרך שכונסים מטר בבורות שיחים ומערות לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים שנאמר (שם) ונוזלים מתוך בארך ואומר (שם ה טז) יפוצו מעיינותיך חוצה.
28
כ״טדבר אחר יערף כמטר לקחי, היה רבי מאיר אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים שאם אתה כונסם פרטים מייגעים אותך ואי אתה יודע מה לעשות משל לאדם שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה אם נוטלם פרט מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם סלעים ופורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן מי שהולך לבית אילייס לשוק וצריך מאה מנה או שתי ריבוא הוצאה אם מצרפם סלעים מייגעים אותו ואינו יודע מה לעשות אבל מצרפם ועושה אותם דינרי זהב ופורט ומוציא בכל מקום שירצה.
29
ל׳כשעירים עלי דשא, כשאדם הולך ללמוד תורה תחילה אינו יודע מה לעשות עד ששונה שני ספרים או שני סדרים ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים לכך נאמר כרביבים עלי עשב.
30
ל״אדבר אחר יערף כמטר לקחי, מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהיא כך דברי תורה כולה אחת ויש בה מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות.
31
ל״בכשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ויש מהם אדומים ויש מהם ירוקים ויש מהם שחורים ויש מהם לבנים כך דברי תורה יש בהם בני אדם חכמים בני אדם כשרים בני אדם צדיקים בני אדם חסידים.
32
ל״גדבר אחר מה מטר זה אי אתה רואה לו עד שבא וכן הוא אומר (מ"א יח מה) ויהי עד כה ועד כה והשמים נתקדרו בעבים כך תלמיד חכמים אין אתה יודע מה הוא עד שישנה מדרש הלכות והגדות או עד שיתמנה פרנס על הציבור.
33
ל״דדבר אחר יערף כמטר, לא כמטר זה שבא מן הדרום שכולו לשדפון וכולו לירקון וכולו לקללה אלא כמטר זה שבא מן המערב שכולו לברכה. היה רבי סימיי אומר מנין שכשם שהעיד בהם משה בישראל שמים וארץ כך העיד בהם ארבע רוחות השמים שנאמר יערף כמטר לקחי זו רוח מערבית שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה, תזל כטל אמרתי, זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקיה כזהב, כשעירים עלי דשא, זו רוח מזרחית שמשחרת את הרקיע כשעירים, וכרביבים עלי עשב, זו רוח דרומית שמארגת את הרקיע כרביב.
34
ל״הדבר אחר יערף כמטר לקחי, וכן היה רבי סימיי אומר לא נאמרו ארבע רוחות אלו אלא כנגד ארבע רוחות השמים צפונית בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה דרומית בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה מזרחית לעולם קשה מערבית לעולם יפה צפונית יפה לחטים בשעה שמכניסים שליש וקשה לזיתים בשעה שחונטים דרומית קשה לזיתים בזמן שמכניסים שליש ויפה לחטים בשעה שחונטים. וכן היה ר' סימיי אומר כל בריות שנבראו מן השמים נפשם וגופם מן השמים וכל בריות שנבראו מן הארץ נפשם וגופם מן הארץ חוץ מאדם זה שנפשו מן השמים וגופו מן הארץ לפיכך אם עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מעלה שנאמר (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם לא עשה תורה ולא עשה רצון אביו שבשמים הרי הוא כבריות של מטה שנאמר (שם פב ז) אכן כאדם תמותון. וכן היה רבי סימיי אומר אין לך פרשה שאין בה תחית מתים אלא שאין בנו כח לדרוש שנאמר (שם נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו, יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדון עמו זה הגוף מי דיין עמו ומנין שאין מדבר אלא בתחית המתים שנאמר (יחזקאל לז ט) מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה
35
ל״וכי שם ה' אקרא, מצינו שלא הזכיר משה שמו של הקדוש ברוך הוא אלא לאחר עשרים ואחד דבר ממי למד ממלאכי השרת שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר שלש קדושות שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות אמר משה דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת והרי דברים קל וחומר ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול שבגדולים ואבי הנביאים לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר המזכיר שמו של מקום בחנם על אחת כמה וכמה. רבי שמעון בן יוחי אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה לה' שלמים אלא עולה לה' מנחה לה' שלמים לה' תלמוד לומר (ויקרא א ב) קרבן לה' והלא דברים קל וחומר ומה אלו שהם מוקדשים לשמים אמר הקדוש ברוך הוא לא יוחל שמי עליהם עד שיקדשו המזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא חנם ובמקום בזיון על אחת כמה וכמה.
36
ל״זכי שם ה' אקרא, רבי יוסי אומר מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים ברכו את ה' המבורך שעונים אחרים ברוך ה' המבורך לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו, אמר לו רבי נהוריי השמים דרך ארץ היא גוליירים מתגרים במלחמה וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שעונים אמן אחר המברך שנאמר הבו גדל לאלהינו. ומנין שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא ומנין לאומרים יהא שמו הגדול מבורך שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים שנאמר הבו גדל לאלהינו. ומנין אתה אומר שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שמות ב כג-גד) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ואומר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ואומר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו. ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם, שמתחלת הענין הוא אומר (שם ה ב) מי ה' אשר אשמע בקולו ובסוף הענין הוא אומר (שם ט כז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ומנין שלא עשה המקום נסים וגבורות על הים ובירדן ובנחלי ארנון אלא בשביל לקדש את שמו בעולם שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי וגו' וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (שם ב י) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם תלמוד לומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות אלא בשביל שיעשה לו הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות ובשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר כי שם ה' אקרא, ואומר (דניאל ו כז) מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעין ודחלין מן קדם אלהא די דניאל ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש אלא כדי שיעשה להם הקדוש ברוך הוא נסים וגבורות בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם שנאמר (שם ג לב-לג) אתיא ותמהיא דיעבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויא, ואומר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של הקדוש ברוך הוא מלמעלה עד שיזכירו ישראל מלמטה שנאמר (דברים ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואומר (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בוקר והדר (שם) ויריעו כל בני אלהים, כוכבי בוקר, אלו ישראל שמשולים בכוכבים שנאמר (בראשית כב יז) והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים ויריעו כל בני אלהים, אלו מלאכי השרת וכן הוא אומר (איוב א ו) ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' סליק פיסקא
37