ספרי דברים שכ״בSifrei Devarim 322
א׳(כו) אמרתי אפאיהם, אמרתי באפי איה הם.
1
ב׳אשביתה מאנוש זכרם, אמרתי לא יהיו בעולם אבל מה אעשה להם (תהלים קכד א-ב)
2
ג׳לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם.
3
ד׳דבר אחר אמרתי באפי איה הם אשבית מאנוש זכרם שלא יהיו בעולם אבל מה אעשה (ישעיה א ט) לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד. דבר אחר אמרתי אפאיהם לולי שנאמר (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו.
4
ה׳(כז) לולי כעס אויב אגור, מי גרם להם ליפרע מאלו כעס אומות שהיה כנוס בתוך מעיהם.
5
ו׳אגור אין אגור אלא כנוס שנאמר (משלי ל א) דברי אגור בן יקה ואומר (תהלים נה טז) ישי מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם.
6
ז׳פן ינכרו צרימו, בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם ועושים עצמם כאילו אין מכירים אותם מעולם וכן מצינו שבקשו לברוח כלפי צפון לא היו מאספים אליהם אלא היו מסגירים אותם כענין שנאמר (עמוס א ט) כה אמר ה' על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלימה לאדום בקשו לברוח לדרום והיו מסגירים אותם שנאמר (שם א ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי עזה על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום בקשו לברוח למזרח והיו מסגירים אותם שנאמר (שם א ג) כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק בקשו לברוח למערב והיו מסגירים אותם שנאמר (ישעיה כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים
7
ח׳בשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחישים להם ועושים עצמם כאילו הם אחים וכן עשו אמר ליעקב (בראשית לג ט) יש לי רב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה (מ"א ט יג) מה הערים האלה אשר נתת לי אחי. פן יאמרו ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת, כמו שאמרו אותם השוטים (עמוס ו יג) הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים.
8
ט׳(כח) כי גוי אובד עצות המה, רבי יהודה דורשו כלפי ישראל רבי נחמיה דורשו כלפי אומות העולם רבי יהודה דורשו כלפי ישראל איבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה שנאמר (משלי ח יד) לי עצה ותושיה,
9
י׳ואין בהם תבונה, אין אחד מהם שיסתכל ויאמר אמש אחד ממנו רודף מן האומות אלף ושנים יניסו רבבה ועכשיו אחד מן האומות רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם.
10
י״ארבי נחמיה דורשו כלפי האומות איבדו האומות שבע מצות שנתתי להם,
11
י״בואין בהם תבונה, אין אחד מהם שיסתכל ויאמר עכשיו אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים יניסו רבבה לימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה. אם לא כי צורם מכרם, מעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להרגו ולא הגיעו עד שלא הגיעו יצא נחש ונשך לו על עקבו אמר לו לא תהיו סבורים לומר מפני שאנו גבורים נמסרו בידינו אם לא כי צורם מכרם סליק פיסקא
12