ספרי דברים שמ״בSifrei Devarim 342
א׳(לג, א) וזאת הברכה אשר ברך משה, לפי שאמר משה לישראל דברים קשים תחילה (דברים לב כד-כה) מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב (שם ט ז-ח) ובחורב הקצפתם את ה' ממרים הייתם חזר ואמר להם דברי ניחומים וזאת הברכה אשר ברך משה,
1
ב׳וממנו למדו כל הנביאים שהיו אומרים לישראל דברים קשים תחילה וחוזרים ואומרים להם דברי ניחומים ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע תחילת דבריו אמר להם (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל וחזר ואמר להם דברי ניחומים (הושע יד ז-ח) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון, ואומר ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן ואומר (שם ה-ו) ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה וכן יואל אמר להם (יואל א ב-ד) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם, עליה לבניכם ספרו ואומר יתר הגזם אכל הארבה וחזר ואמר להם דברי ניחומים, (יואל ב כה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילך החסיל והגזם וכן עמוס אמר להם (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (שם ט יג) הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר וכן מיכה אמר להם (מיכה ג ב) שנאי טוב ואהבי רע גוזלי ואומר (שם ג) ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וחזר ואמר להם דברי ניחומים (מיכה ז יח-כ) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם וכן ירמיה אמר להם (ירמיה ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (שם לא יב) אז תשמח בתולה במחול
2
ג׳יכול משאומרים להם דברי ניחומים חוזרים ואומרים להם דברי תוכחות תלמוד לומר (ירמיה נא סד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מן הרעה אשר אני מביא עליה עד הנה דברי ירמיהו הוי משאומרים להם דברי ניחומים אין אומרים להם דברי תוכחות.
3
ד׳וזאת הברכה, הרי זו מוסיף על ברכה ראשונה שברכם יעקב אביהם (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את ישראל משם התחיל משה לברכם שנאמר וזאת הברכה אשר ברך: וזאת הברכה הרי זה מוסיף על ברכה ראשונה ואיזו היא (תהלים צ א) תפלה למשה איש האלהים ועדין הדבר תלוי אין אנו יודעים אם תפילה קודמת לברכה אם ברכה קודמת לתפילה כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפילה קודמת לברכה, ואין ברכה קודמת לתפילה.
4
ה׳אשר ברך משה, אילו אחרים ברכו את ישראל כדיי היא ברכתם אלא ברכם משה נמצינו למידים שכדיי משה שיברך את ישראל וכדיי ישראל שברכם משה.
5
ו׳איש האלהים, זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים אלקנה נקרא איש האלהים (ש"א ב כז) ויבא איש האלהים אל עלי שמואל נקרא איש האלהים שנאמר (שם ט ו) הנה נא איש האלהים בעיר הזאת דוד נקרא איש האלהים שנאמר (נחמיה יב כד) במצות דוד איש האלהים שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מ"א יב כב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר עדוא נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג א) והנה איש האלהים בא מיהודה בדבר ה' אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מ"ב א יג) איש האלהים תיקר נא נפשי אלישע נקרא איש האלהים שנאמר (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא מיכה נקרא איש האלהים שנאמר (מ"א כ כח) ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל אמוץ נקרא איש האלהים שנאמר (דהי"ב כה ז) ואיש אלהים בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל.
6
ז׳לפני מותו, וכי עלתה על דעתך שלאחר מותו היה משה מברך את ישראל, אלא מה תלמוד לומר לפני מותו סמוך למותו, כיוצא בו (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלתה על דעתך שלאחר ביאה אליהו מתנבא להם מה תלמוד לומר לפני בא יום ה' סמוך לביאה סליק פיסקא
7