ספרי דברים ל״חSifrei Devarim 38
א׳לא כארץ מצרים היא, ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה, גבוה אין שותה, ארץ ישראל נמוך וגבוה שותה. ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה כאחת.
1
ב׳ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה.
2
ג׳ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונזרעת בכל יום.
3
ד׳ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסל ובקרדום ונותן שנת עינך עליה ואם לאו אין בכך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו, אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו. כך כל הארצות נתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים, וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי מקום. בשר ודם קונה לו עבדים שהם זנים ומפרנסים אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זן ומפרנסם.
4
ה׳וכבר היו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל את הכוס לרבי אליעזר ולא רצה לטלו נטלו רבי יהושע, אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, בדין שאנו מסובים וגמליאל ברבי עומד ומשמשנו, אמר לו רבי יהושע, הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה שנאמר (בראשית יח ב) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, גמליאל ברבי לא ישמשנו, אמר להם רבי צדוק הנחתם כבוד מקום ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם, אם מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שולחן לכל אחד ואחד, גמליאל ברבי לא ישמשנו.
5
ו׳אתה אומר לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל תלמוד לומר (בראשית יג י) כגן ה' כארץ מצרים, כגן ה', באילנות, כארץ מצרים, בזרעים.
6
ז׳או אינו מקישה אלא למגונה שבה, תלמוד לומר (ויקרא יח ג) אשר ישבתם בה, מקום שישבתם בו שנאמר (בראשית מז ו) במיטב הארץ, או אינו מקישה אלא לשעת גנותה תלמוד לומר אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.
7
ח׳וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה באת לרגלם יצחק ירד לגרר ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם כו יב) ויזרע יצחק, ירד יעקב אצל לבן ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם ל כז) נחשתי ויברכני ה' בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באת לרגליו שנאמר (שם לט ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף, ירד יעקב אצל פרעה ברכה באת לרגליו שנאמר (שם מז י) ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעב שנאמר (שם נ כא) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר.
8
ט׳רבי שמעון בן יוחי אומר, אין זה קדוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתם. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבה, שזה הוא קדוש השם, שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם. וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנאמר (ש"ב ו יב) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה' את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו, נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם.
9
י׳אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו יא) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת. רבי שמעון בן יוחי אומר, והלא בידוע שלא מלאתה, שעכשו באת לארץ, ובורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ, (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באת לארץ, מה תלמוד לומר מלאת, חצבת, נטעת, זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם יכול יהו אוכלים ושבעים תלמוד לומר (שם) ואכלת ושבעת, אתה אוכל ושובע והם מונעים מנשיהם מבניהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה, זו היא שאמרנו אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם.
10
י״אאתה אומר לכך בא הכתוב או להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, ארץ מצרים הייתם עליה מניין שנים שמטים ויובלות, יכול אף בארץ כנען כן תלמוד לומר לרשתה, לרשתה אתם באים לא להיות עליה מניין שנים שמטים ויובלות, אלא הפרש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות ביאת ארץ ישראל חובה. ארץ מצרים בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן, אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה וכן הוא אומר (ויקרא יח כח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה סליק פיסקא
11