ספרי זוטא י׳Sifrei Zuta 10

א׳וידבר ה' עשה לך שתי חצוצרות כסף, עשה לך משלך. לך לא נעשו ליהושע. חצוצרות כמה אמ' שתים של מה אמ' של כסף:

ב׳מקשה תעשה אותם, מן הקשה לא מן הרך. - אלעזר בן מתיא אמר לימדתך תורה להיות שולחני לומר כסף מן הקשה זהב מן הקשה יפה מן הרך. לפה שנאמר שתי חצוצרות כסף מצוה יכול אם היו של זהב לא יהו כשרות ת״ל כסף בזמן שהן כסף כשרות אם אינן כסף אינן כשרות. לפה שנאמר שתי חצוצרות כסף יכול שאין את עושה לכנוס אמרת תעשה עושה את לכנוס. ר' יהודה אומר מה אם שומע אני מיעוט חצוצרות שתים הא מה אני מקיים שתי שיהו שתיהן שוות:

ג׳והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות, שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות:

ד׳ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה, איני יודע לאיכן ת״ל פתח אהל מועד:

ה׳ואם באחת יתקעו, באחת יתקעו ובשתיהן יכלו כאחת או באחת יכול באחת מהן אמ' אם באחת יתקעו ובשניהן יכלו כאחת או ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל נאמר כאן ונועדו אליך ונאמר בעדה ונועדו אליך מה ונועדו שנאמר בעדה אל פתח אהל מועד אף ונועדו אליך שנאמר כאן אל פתח אהל מועד:

ו׳ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה, במזרח יסעו תחלה כשאמר ותקעתם ריבה תרועה אחת לכל מחנה ומחנה:

ז׳ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה, החונים בדרום יסעו שנייה. כשאמר ותקעתם ותקעתם ריבה שתי תרועות לכל מחנה ומחנה. ומניין שהן שלש של שלש שלש ת״ל ותקעתם תרועה שנית אם לימד שיהא שנייה שלפניה קדמתה אחרת יודע אני שהיא שנייה לה ומה אני מקיים ותקעתם תרועה שנית אלא זו שלפניה תהא פשוטה אף מאחריה תהא פשוטה:

ח׳ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, מריע אתה בשל נשיאים:

ט׳ובני אהרן, יכול בני חללה ובני גרושה ובני חלוצה ת"ל הכהנים:

י׳יתקעו בחצוצרות, לא בשופרות:

י״אוהיו לכם לחקת עולם, לפני שילה:

י״בלדרתיכם, לבית העולמים:

י״גוכי תבאו מלחמה, יכול כיון שתבאו בשעת מלחמה ומניין על שדפון ועל ירקון ועל חסיל ועל כל צרת צבור אמ' על הצר הצורר אתכם והרעותם מיכן אמרו על אלו מתענין ומתריעין על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השדפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החליים ועל המזונות ועל המטר שנאמר על הצר הצורר אתכם כל שיציר לכם:

י״דעל הצר הצורר אתכם, אין במשמע אלא אם הלכת אצלם הריע ומניין אם באו עליך הריע אמ' על הצר הצורר אתכם והרעתם. או מה לימד בחוצה לארץ מקום המלחמה הריע יכול אף בארץ כן ת״ל בארצכם והרעתם:

ט״ווהרעתם בחצוצרות, לא בשופרות. - ונזכרתם לפני ה' אלהיכם, נאמר כאן זכרון ונאמר למטה זכרון מה זכרון האמור כאן הושעה והטבה אף זכרון הנאמר למטן הושעה והטבה:

ט״זביום, זה יום טוב וביום זה יום השבת וביום זה יום הכפורים:

י״זשמחתכם, אלו הרגלים. מועדיכם אלו התמידים כשאמר ומועדיכם רבה כל תמיד ותמיד:

י״חובראשי חדשיכם, אלו ראשי חדשים וראשי חדשיכם רבה ר״ה:

י״טותקעתם בחצוצרות, לא בשופרות:

כ׳על עולותיכם, אלו עולות חובה ועל זבחיכם זו זביחת הפסח על זבח זבחי רבה כל כתובתם:

כ״אועל זבחי שלמיכם, רבה שני כבשי עצרת:

כ״בוהיו לכם לזכרון, נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון מה זכרון האמור למעלה הושעה והטבה אף זכרון האמור למטה הושעה והטבה. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם:

כ״גאלה מסעי בני ישראל לצבאותם, כסדר חנייתן כך סדר נסיעתן ומניין שבכל המסעות לא היו נוסעין אלא כסדר הזה ת״ל ויסעו:

כ״דוכי חובב היה חותנו של משה והלא רעואל היה חותנו שנ' ותבאנה אל רעואל אביהן (שמות ב יח). אמ' ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה חובב היה חותנו של משה לא רעואל היה חותנו ומי היה רעואל אבי אביהן של תינוקות. ר' יוסי או' רעואל היה שמו שהיה רעו של אלהים שנ' ויבא אהרן וכל זקני ישר' לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (שמות יח יב). ר' שמעון אומר שלשה שמות נקראו לו נקרא שמו יתרו שהותיר דבר אחד בתורה ומה דבר אחד שהותיר בתורה שאמר למשה ואתה תחזה מכל העם (שמות יח כא) הא כשם שהותיר דבר אחד בתורה כך המקום הותיר אות אחת על שמו שבראשונה נקרא שמו יתר חזר להיות נקרא יתרו. נקרא שמו קיני שקינא למקום בעבודה זרה, נקרא שמו חובב שהיה מחבב את התורה. הא כשם שהיה מחבב את התורה כך בניו חיבבו אותה מאחריו שכן המקום אומר לירמיה הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין ויאמרו לא נשתה יין (ירמיה לה ב). וכן את מוצא בשעה שעלו מיריחו הרי הן מניחין כל א״י בית פירות מאכל ומשקה והלכו להן לערד למדבר אצל יעבץ הא כשם שהיה מחבב את התורה כן בניו חיבבו אותה מאחריו. וכשם שעשה מאהבה כך המקום נתן לו מאהבה שכן המקום אומר לירמיה לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיה ל״ה יט) שלא יפסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם. הא אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל. וכן את מוצא ברחב הזונה שהטמינה את מרגלי יהושע שנא' וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר (יהושע ב א). יש אומרין כלי נגרות היו בידן ויש אומרין כלי קדרות היו בידן. ר' שמעון אומר אמר להן עשו עצמכן כחרשין ואתם עומדין על רזיהן. וילכו ויבאו בית אשה זונה, ר' יהודה אומר ארבעה שמות של גנאי היה לה. נקרא שמה רחב הזונה כשמה, ד״א רחב הזונה שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ שנא' כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת (יהושע ב טו). ד״א רחב הזונה שהיתה מארץ כנען ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהם. ד״א רחב הזונה שהיתה מאנשי יריחו מאותן שכתוב בהן כלייה שנ' כי החרם תחרימם (דברים כ יז) ועליה הוא אומר ומשפחות בית עבודת הבוץ (דה״י א' ד כא) שהיתה עסוקה בבוץ ד״א שהטמינה את המרגלים בבוץ. ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בבי סינן לבית אשבע לבית שנשבעו לה המרגלים שנא' ועתה השבעו לי בה' (יהושע ז יב) ונאמר ותשב בקרב ישראל עד היום הזה (יהושע ו כה). ר' שמעון אומר לפי שהיום הזה רודה ברקיע כך יהא זרעך קיים לפני לעולם שעמדו ממנו שמונה נביאים וכולהם כהנים ואלו הן ירמיה וחלקיהו שרייה מחסייה ברוך בן נריה חנמאל שלום ויש אומרין אף יחזקאל ובוזי ואף חולדה הנביאה מבני בניה היתה כתיב הכא אשת שלום בן תקוה (מלכים ב' כב) וכתיב התם את תקות חוט השני תקשרי בחלון (יהושע ב יח). ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שעשתה מאהבה נתן לה המקום מאהבה על אחת כמה וכמה אלו היתה מישראל. וכן את מוצא בגבעונים על שקירבו את עצמן קירבן המקום שנ' ויוקים ואנשי כוזבא (דה״י א' ד כב) יוקים שקיים להם יהושע ברית, כוזבא שכיזבו ביהושע שאמרו לו מארץ רחוקה באו עבדיך (יהושע ט ט) והלא לא היו אלא מארץ כנען ומה אם מי שהיה מגויי הארץ וממשפחות האדמה על שקירבו את עצמן קירבן המקום על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל. וכן את מוצא ברות המואבייה על שאמרה לחמותה עמך עמי ואלהיך אלהי (רות א טז) ניתן לה שתהא המלכות שלה בעולם הזה ובעולם הבא ועליה הוא אומר ויואש ושרף (דה״י א' ד כב) זו מחלון וכליון יואש שנתיאשו מן החיים ושרף ששרפו את התורה ד״א יואש שנתייאשו מארץ ישראל ושרף ששרפו את בניהם ואת בנותיהן לעבודה זרה אשר בעלו למואב שנשאו להם נשים מואביות. ד״א שהניחו את כל ארץ ישראל והלכו ונסתחפו בשדה מואב ויושבי לחם זו נעמי השבה בית לחם והדברים עתיקים כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו המה היוצרים זה בועז ורות ויושבי נטעים זה שלמה המלך שהוא דומה לנטע וגדרה זו סנהדרין היושבת עמו וגודרת דברי תורה עם המלך במלאכתו ישבו שם מניין אתה אומר שלא מתה רות עד שראת שלמה בן בנה יושב בדין של זונות שנא' עם המלך במלאכתו ישבו שם ואומר (מלכים א' ב יט) וישם כסא לאם המלך זו בת שבע ותשב לימינו זו רות המואביה. הא כל כלי שהוא עושה דבר אחד בפני המקום המקום נותן לו שכרו וכן הוא אומר ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה זו היתה לו כנגד הכל שהיה נקרא חותנו של מלך:

כ״הנוסעים אנחנו, וכי משה היה נוסע עמהן והלא כבר נאמר וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה (דברים ג כז). יש אומרין עדיין לא היה הדבר בידו ר' שמעון אומר כבר היה הדבר בידו שנ' כי אנכי מת בארץ הזאת וגו' (דברים ד כב) ד״א נוסעים אנחנו בשביל לחזק ידו של יתרו. ד״א נוסעים אנחנו לא כמות שהיינו נוסעים בכל שעה שהיינו נוסעים מן המקום הזה וחונים בזה אלא עכשיו אנו נכנסים כיון אל ארץ ישראל מיד:

כ״ואל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, לכם הוא אין לגרים חלק בו שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני אלא על מנת כן את בא על מנת שאין לגרים נחלה בארץ אעפ״כ לכה אתנו והטבנו לך:

כ״זכי ה' דבר טוב על ישראל, והלא בכל השעות המקום מדבר טובות על ישראל אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים ולך אנו מטיבים מכל הגרים. ומה היתה הטובה שהטיבו לו כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש ואמרו איזה שבט שיעלה בית המקדש בתחומו יהי נוטל את יריחו ואת תבואתה תחת מקום בית המקדש לקיים בה באחד שבטיך ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה שנ' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל וגו' ויבן הבית לה' (מלכים א' ו א) באותה שעה כשנבנה המקדש לה' הלכו להם שנ' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה (שופטים א טז). וי״א שהיו יושבין שם כל זמן שהיה יהושע קיים שהיו מוצאין ללמוד תורה לאחר מיתתו אמר כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי אלא ללמוד תורה ועכשיו אני זורע וקוצר ואימתי אני למד תורה אמרו לו יש אדם למד תורה בעיר וזה המקום צונן הוא מדבר ואין שם חטים כיון ששמע מהם כך הלך שנא' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים הלכו ומצאו את יעבץ יושב בבית המדרש וכהנים ולוים ומלכים יושבין עמו וכל ישראל יושבין שם אמרו אנו גרים איך נשב עם אלו מה עשו ישבו על שערי בית המדרש והיו שומעין ולומדין שנ' (דה״י א' ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שהיו יושבין על השער שמעתים שהיו שומעין ולומדין סוכתים שהיו ישראל מסכין להם:

כ״חויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי, אמר לו אם בשביל ארץ אם בשביל נכסים אני הולך יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים יש לו נכסים ואין לו משפחה אני איני כן אלא יש לי ארץ ויש לי נכסים ויש לי משפחה ומקום היה בעירי אם לא אלך בשביל ארצי אלך בשביל משפחתי אם לא אלך בשביל משפחתי אלך בשביל ארצי. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר לארצו אפשר שכמות יתרו מסרב על דברי משה אלא כך היה יתרו מחשב ואומר וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה משה חמה ואהרן לבנה מה אור יש לי ביניהם אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה לפי כך הוא אומר כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך יכול הלך ולא עשה ת״ל ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וישב את העם (שופטים א טז) מלמד שהיה עמהן עם רב. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר לארצו אלא כך היה יתרו מחשב ואומר כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות שאני הייתי הנאמן שבעיר ואם אני מניחן והולך לי הן אומרין ברח לו יתרו ולקח כל פקדונותיו ונתן לחותנו נמצאתי מוצא שם רע עלי ועליך אלא הריני הולך ומחזיר את כולן. ד״א ויאמר אליו לא אלך למה חזר אלא היה מחשב ואומר השנה הזאת שנת בצורת היתה ואני לויתי ופרנסתי את העניים ואם אין אני הולך ופורע את החובות נמצאתי מחלל שם שמים אלא הריני הולך ופורען ומנין ששנת בצורת היתה שנאמר והפשתה והשעורים נכתה (שמות ט לא) אף על פי שלא לקו החטים אלא השעורים אם אין שעורים החטים מתיקרים:

כ״טויאמר אל נא תעזוב אותנו, אין נא אלא לשון בקשה אמר לו אם אין את בוא ולך עמנו בבקשה בגזירה אין את מותר להניחינו:

ל׳וכי על כן ידעת חנותינו במדבר, אמר לו אלו אדם שלא הכיר נסיו של הקב״ה והולך עמנו לא היה לו להניחנו אפשר אתה שהלכת עמנו והכרת נסיו של הקב״ה על אחת כמה וכמה בגזירה אין את מותר להניחנו:

ל״אוהיית לנו לעינים, שלא תהא לנו לעינים לעיני כל באי העולם ויאמרו דומה שאין אנו רוצים לקבל את הגרים ועוד דנים את הדברים מקל וחומר ואומרין מה אם מי שהיה נקרא חותנו של מלך לא רצו לקבלו על אחת כמה וכמה שאר כל הגרים נמצאת מונע את הגרים לבוא עמנו וממעט כבודו של מקום אלא אף את בוא ולך עמנו ונמצאת מרגיל את הגרים לבוא עמנו ומרבה כבודו של מקום לקיים מה שכתוב ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח):

ל״בוהיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא, הטוב זה בית המקדש שנא' ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה). ד״א הטוב זו תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד ב). ד״א הטוב זה מתן שכרן של צדיקים שנ' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ) הבטיחו שיש לבניו חלק בכל אלו:

ל״גויסעו מהר י״י דרך שלשת ימים, וכי דרך שלשת ימים היה והלא כבר נאמר אחד עשר יום מחורב (דברים א ב) מה אני מקיים דרך שלשת ימים אלא מלמד שהילכו באותו היום כדרך שהיו מהלכין בשלשת ימים שבכל יום היו מהלכין שנים עשר מיל ואותו היום הילכו שלשים וששה מיל. היה ר' שמעון אומר בוא וראה חיבתה של א״י כמה היא חביבה שכל מי שהוא הולך למלחמה הרי הוא רץ והולך כשהוא מגיע למלחמה הרי רגליו משתברות אבל ישר' אינן כן אלא כשהיו קרובים לא״י היו רגליהם נושאות אותן ואומרין אלו לאלו אלו אנו נכנסין לא״י ומתים מיד אין אנו כדאי שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע י״י לאבותינו לתת לנו:

ל״דוארון ברית י״י נוסע לפניהם, ונאמר וארון ברית י״י ומשה לא משו מקרב המחנה (במדבר יד מד) יש אומרין שתי ארונות היו עמהן אחד לפנים מן המחנה ואחד באמצע המחנה זה שהיה לפנים מן המחנה היתה התורה בתוכו וזה שהיה באמצע המחנה היו שברי הלוחות בתוכו:

ל״הלתור לכם מנוחה, ר' שמעון אומר מושלו משל למה הדבר דומה לקנסור הזה שהוא מקדים לפני האומות קודם שלשה ימים לתקן להם את הדרך שנא' ובדבר הזה אינכם מאמינים בי״י אלהיכם ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם (דברים א לב - לג):

ל״ווענן י״י עליהם יומם וגו' ונא' ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט) ונא' כי ענן י״י על המשכן יומם (שמות מ לח) ונא' לא ימיש עמוד הענן יומם (שמות יג כב) ונא' וי״י הולך לפניהם יומם בעמוד ענן (שמות י״ג כא) מלמד שהיה עמהם שבעה ענני כבוד אחד לפניהם ואחד אחריהם ואחד מימינם ואחד משמאלם ואחד על גבי ראשיהם מפני החמה ואחד מתחת רגליהם כדי שלא יהו מהלכין יחפים וענן שכינה היה מקדם לפניהם קודם לשלשה ימים משפיל להם את ההרים ומגביה את הגיאיות הנמוך מגביהו והגבוה משפילו ועושה להם דרך ואיסרט להלך:

ל״זחביב הוא הארון שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון וכל נסים שהיו נעשין בישראל בארון היו נעשין וכה״א וארון ברית י״י נוסע לפניהם שהיה הורג נחשים ועקרבים והיה הורג לפניהם שונאיהן של ישראל. ד״א וענן י״י עליהם יומם אפילו יחיד מישר' היה נמשך חוץ למחנה היה עמוד הענן נמשך ומגין עליו במקומו יכול שהיה מגין על אחרים ת״ל עליהם עליהם היה מגין לא היה מגין על אחרים יכול שהיה מגין בלילה ת״ל יומם ביום היה מגין לא היה מגין בלילה יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה אבל עמוד האש יהא מאיר ביום ת״ל ואש תהיה לילה בו (שמות מ לח) עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה בכל מסעיהם אפילו יחיד מישר' היה נכנס חדר לפנים מן החדר היה עמוד האש נכנס ומאיר עליו במקומו יכול שהיה מאיר על אחרים ת״ל לעיני כל בית ישר' לעיני ישר' היה מאיר לא היה מאיר על אחרים. - כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות לא יקרא בו עד שיוגה. יש אומרין לא נאמרו כל השעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה היה צריך לומר וענן י״י עליהם יומם בנסעם מן המחנה ויאמר ויהי העם כמתאוננים אלא מושלין אותו משל למה הדבר דומה לבני מדינה שהלכו אצל מושל שבעכו אמרו לו היגעתה עמנו נלך אצל מושל שבצור הגיעו לצור והלכו לצידון ומצידון הלכו לכידון משנתיגעו אמרו הוגעתנו וטירפתנו היגעתה שלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה:

ל״חויהי בנסוע הארון ויאמר משה, מלמד שהיו נוסעין על פי משה:

ל״טכת' ויהי בנסוע הארון ויאמר משה ובנחה יאמר שובה י״י וכת' על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו (במדבר ט כג) וכי היאך אפשר לקיים כל הכתובים הללו הא כיצד - בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה נמצאת מקיים על פי י״י ועל פי משה משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו הריני ישן לי עד שתעירני משנתי כך אמר הקדוש ברוך הוא איני מהלך עד שתאמר לי לך. קומה י״י ויפוצו אויביך, מלמד שכולן בשעה שהן מתכנסין למלחמה וינסו משנאיך מפניך בשעה שפניך עמנו הם נסים וכן הוא אומר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג טו):

מ׳ויפצו אויביך וינסו משנאיך, וכי מה הם כל גויי הארץ וכל ממלכות האדמה שהם קרואים אויבים ושונאים למקום אלא כל שהוא אויב ושונא לישראל כאלו הוא אויב ושונא למקום וכן הוא אויבי המקום שנא' ואיבתי את אויביך וצרתי את צרריך (שמות כג כב) ונאמר ואברכה מברכיך ומקללך אאור (בראשית יב ג) ואומר הלא משנאיך י״י אשנא תכלית שנאה שנאתים (תהלים קלט כא - כב) ואומר בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט) אבל אין אתה יודע אם צר הוא לו ואם אינו צר לו כשהוא אומר עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו) הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקדש כאלו עמהן בצרה. וכן את מוצא בשעה שהיו ישר' משועבדין במצרים לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה וכן הוא אומר ויראו את אלהי ישר' ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים אמר להם אתם הייתם משועבדים במצרים בלבנים של טיט ולפני יהו משועבדים בלבנים של ספיר וכן הוא אומר אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו (שמואל ב' ז כג) ר' אליעזר בן יעקב אומר מלמד שעברה עמהן ע״ז בים אמר לו ר״ע חס ושלום לא עברה עמהם ע״ז בים אלא כך אמר להם כדרך שהייתם משועבדים כביכול השעבוד לפני וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נגע בבבת עינו (זכריה ב יב) ר' אלעזר בנו של ר״י הגלילי אומר כאלו הוא מושיט אצבעו בתוך עינו של עצמו ועוקרה אמר לו ר' שמעון אין הדבר כן כלפי הקדש הכת' מדבר וכל מי שעוזר את ישר' כאלו עוזר את מי שאמר והיה העולם שנא' אורו מרוז וגו' כי לא באו לעזרת י״י לעזרת י״י בגבורים (שופטים ה כג):

מ״אובנחה יאמר שובה ה', הא כדרך שהיו נוסעין ע״פ משה היו חונין ע״פ משה:

מ״בובנחה, בהי כנגד ארבעה דגלים והארון מלמד שאף הארון לא היה נוסע אלא על פי משה:

מ״גשובה י״י רבבות אלפי ישראל, ר' יהודה אומר אמר משה איני מניח שכינה שתרד בארץ עד שתברך את עמך ישר' ובמה אני רוצה שתברכם שיעשו אלפים ורבבות שוב ועשם אלפים ורבבות על כל מסע ומסע שיהו נוסעין יהו אלף נעשה רבוא לקיים מה שנאמר י״י אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים (דברים א יא). ר' שמעון אומר תרד שכינה לארץ ויהי שם אלפים ורבבות שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות כדרך שהיא שורה למעלן שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהלים סח יח) אף בארץ אינה שורה אלא בתוך אלפים ורבבות שנא' שובה ה' רבבות אלפי ישראל: