ספרי זוטא י״א:ה׳Sifrei Zuta 11:5
א׳זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, אמר ר' שמעון וכי יש בעיניך שהיו המצרים נותנין להם דגים חנם והלא כבר נאמר ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם (שמות ה יח) מה תבן לא היו נותנין להם חנם אבל דגים יהו נותנין להם חנם אם כן מה אני מקיים חנם חנם מן המצוות:
1
ב׳את הקשואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים, ר' שמעון אומר מפני מה היה המן משתנה להן לכל מין חוץ מחמשת המינים הללו אלא מושלין אותו משל למה״ד למלך שמסר את בנו לפדגוגו אמר לו הזהר בכבוד בני שלא יאכל בני מאכל רע ושלא ישתה משקה רע וכ״ש היה אותו הבן אומר לא בשבילי שהוא אוהבני אלא שאי אפשו לאכול וחכ״א אף המן היה משתנה להן לכל מין אלא שלא היו רואין בעיניהן אלא המן בלבד שנ' אין כל בלתי אל המן עינינו אין לנו אלא המן בשחר והמן בערב:
2
ג׳ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו עתיד הוא המן להתפח בתוך כריסינו להרגינו וכי יש לך ילוד אשה שאינו מוציא מה שהוא אוכל כך היו אומרין ר' שמעון אומר מה את משיב ויתד תהיה לך על אזיניך והיה בשבתך חוץ וגו' (דברים כג יד) אמור להן מה שהיו תגרי גוים מוכרין להן יצא מהן אבל המן לא יצא מהן לעולם שנ' לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה) לחם שהוא ניטוח באיברים:
3
ד׳בלתי אל המן עינינו והמן כזרע גד, אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה ישר' אמרו אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם ואומר להם ראו מפני מה הן מתרעמין עלי והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח. כיוצא בדבר אתה אומר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (בראשית לח כו) אתה סבור מי שאמר זה אמר זה לא מי שאמר זה אמר זה יהודה אמר צדקה ממני וגו' על כן לא נתתיה לשלה בני והמקום אומר ולא יסף עוד לדעתה משידע יהודה שהיא כלתו לא יסף עוד לדעתה. כיוצא בדבר אתה אומר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה יח) אתה סבור על מי שנאמר זה נאמר זה לא על ישראל נאמר ואתה עיף ויגע ועל עמלק נאמר ולא ירא אלהים. כיוצא בדבר אתה אומר בסיסרא מדוע בושש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח) עד כאן אמרה אמו חכמות שרותיה תענינה הלא ימצאו יחלקו שלל עד כאן אמרה אשתו נתגלו דברים שאמרה אמו של סיסרא לדבורה ברוח הקודש אף היא אמרה אל תצפי לסיסרא בנך עוד מעתה כן יאבדו כל אויביך י״י. כיוצא בדבר אתה אומר אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (שמואל א' ד ח) עד כאן אמרו כשרים שבהן הרשעים אמרו אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר אמרו עשר מכות היו לו להביאן על המצרים ושאר מכות כלה בעמו במדבר מעכשיו אין לו מכה עוד מעתה אמר להן המקום אתם אמרתם שאין לי עוד מכה מעתה אף אני אביא עליכם מכה שלא נהיה בכל העולם כיוצא בה הא כיצד היה אחד מהן יושב בטחור ועכבר עולה מן הארץ ושומט את מעיו ונבלע בתהום שנ' ותכבד יד י״י על האשדודים וישתרו להם טחורים (שמואל א' ה ט). ד״א היה אחד מהן יושב על הארץ ועכבר עולה מן הארץ ושומט בני מעיו ויורד לתהום עשו להם ספלים והיה אחד מהן יושב בתוך הספל ועכבר עולה ואומר לספל תן כבוד למי שבראך והיה הספל נבקע מאליו ועכבר עולה ושומט את בני מעיו ויורד לתהום. כיוצא בדבר אתה אומר ויקומו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל כל קהל העם לאמר מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר י״י צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה וגו' (ירמיה כו יח - יט) עד כאן אמרו כשרים רשעים מה אמרו וגם איש היה מתנבא בשם י״י אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו וישמע המלך יהויקים וגו' (ירמיה כ - כא) לא רצה לקברו ואמרו כשם שנהרג אוריה כך ירמיה חייב ליהרג שנאמר אך יד אחיקם בן שפן היתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו. כיוצא בדבר אתה אומר בבעז חי י״י שכבי עד הבקר (רות ג יג) מלמד שהיה יצר הרע מסערו כל הלילה ואומר לו אתה מופנה מבקש אשה והיא מופנה מבקשת איש עמוד ובעלה ותהי נא לך לאשה נשבע בעז ליצרו ואומר חי י״י שלא אקרב בה ואל האשה אמר שכבי עד הבקר וכן הוא אומר אין כל בלתי אל המן עינינו והמקום מפייס לכל באי העולם והמן כזרע גד הוא:
4