שמלה חדשה, טריפות העצמות ז׳Simlah Chadashah, Bone Disqualifications 7
א׳דיני שמוטת ושבורת יד בבהמה או גף בעוף ובו ג"ס
ידי הבהמה דהיינו הרגלים שלפנים לצד הראש. אם נשבר אחד מהם תוך הגוף ממש דהיינו שנשבר הבוכנא תוך האסיתא לשנים טריפה אפי' לא ראינו שום ריעותא אחרת דהיינו שלא נצרר הדם מעבר לצלעות בפנים לצד חלל הבהמה היכא שלא נשבר הבוכנא לשנים אלא שיצא הבוכנא כולו מתוך האסיתא אל החוץ אני מסתפק ג"כ אולי יש לאסור בכה"ג כמו בדין הקודם ומ"מ המקיל בזה בה"מ לא הפסיד אם נשמט יד הבהמה דהיינו שניזוז הבוכנא במקומו בתוך האסיתא ולא יצא לגמרי מחורו או נשבר היד סמוך לגוף אסור באין ה"מ ובה"מ כשר יראה לי דבכל דינים הללו אם בודק בניבי' ורואה שלא נתעכלו בשר אף באין ה"מ ואפי' אם רואה שנפסקו ניבי' כל שלא נתעכלו בשר אף באין ה"מ וכן בנאבד ולא נבדק בניבי' כשר אף באין ה"מ ומ"מ יש חילוק בדבר דבדין א' דהיינו בנשבר הבוכנא תוך האסיתא אין להתיר בבדיקת ניבי' אלא בשבודק היתירות ורואה שלא נתעכלו או שנאבד ולא נבדקה כלל אבל אם רואה שהיתירות נתעכלו אף שרואה שהגיד הדק לא נתעכל וגם לא נפסק אפ"ה טריפה אבל בשני דינים האחרים דהיינו שהבוכנא שלם רק שיצא כולו מחורו או שניזוז ממקומו ולא יצא מחורו אזי אפי' אם רואה שנתעכלו היתירות והגיד הדק לא נתעכל אף שנפסק וכן אף אם ראה שהיתרות נתעכלו ולא בדק הגיד ונאבד כשר אף באין ה"מ זה שהכשרנו בדין ב' ובדין ג' בה"מ היינו אפי' אם רואה שנתעכלו הניבים היינו היתירות וגם גיד הדק אפ"ה כשר שיעור סמוך לגוף בזה היינו ד' אגודלין בגסה וב' בדקה וכל שנשבר רחוק משיעור זה מהגוף כשר אף באין ה"מ אפי' נחתך לגמרי ושיעור זה היינו לבד מהבוכנא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה תוך שיעור הזה או לא כשר בלי ה"מ היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי"י כשר אף באין ה"מ אבל אם נקשר שעשי"י אינו מועיל ואינו מותר אלא בה"מ זה שהכשרנו בדין ח' בנאבד ולא נמדד היינו אפי' אם ראינו דאיעכול ניבי' כל מקום שהכשרנו בסעיף זה בה"מ או באין ה"מ היינו דוקא כשאין רואין שעברה המכה מעבר לצלעות וא"צ לבדוק אח"ז אבל אם רואין שעברה המכה כגון שנצרר הדם בצלעות לצד חלל הבהמה טריפה אף בה"מ דחיישי' לנקיבת הריאה ומ"מ בה"מ מיתכשר ע"י בדיקת הריא' והיינו שיניחנה כולה לתוך מים פושרין וינפח היטיב עד שיעלה בנפיחה כולה ואם לא מבצבץ כשר נ"ל דבדיקה זו שאמרנו לבדוק הריאה בפושרין לא נאמר אלא אם לא שהה הדבר ושחטה מיד אחר השמיטה או השבירה ההוא אבל אם שהה זמן רב אשר לפי ראות עיני המורה היה אפשר במשך זמן ההוא לריאה להתרפאות לא מהני בדיקה בריאה וכל דחזינן ריעותא בצלעות טריפה ולא מהני בדיקה דחיישינן שמא נתרפא זה שאמרנו דהיכא דנצרר הדם מעבר לצלעות חיישינן לנקובת הריאה וצריכה בדיקה ובשהה זמן רב לא מהני בדיקה היינו בנשמט או בנשבר סמוך לגוף דוקא אבל בנשבר רחוק מגוף אפילו רואין שנצרר הדם כשר וא"צ בדיקה בריאה כלל דכיון שהשבר רחוק מהגוף א"א שינקב את הצלעות ותלינן הריעותא במידי אחרינא ואמנם שיעור סמוך לגוף לענין זה מיקרי עד חצי עצם הראשון המחובר לגוף ועד שם חיישינן לנקובת ריאה בנצרר דם בצלעות אבל אם נשבר למטה מחצי העצם אפילו נצרר דם בצלעות בשר יראה לי בנשבר היד סמוך לגוף וכ"ש בנשמט היד אפי' אם תיכף אחר השמיטה או השבירה חתך את היד לגמרי מהבהמה אם כששחטה אח"כ ראה שנצרר הדם בצלעות טריפה וצריך לבדוק הריאה וכששהה איזה זמן תו לא מהני הבדיקה ובכל מה שנתבאר בכל המקומות שהטרפנו בסעיף זה מותר למוכרה לעכו"ם בהמה שנבראת חסר יד או חסר כ' ידים כשר דין יתר ביד יבואר אי"ה לקמן בדין יתרת שאר איברי' היכא שנשמט היד או נשבר בשעת שחיטה קודם גמר השחיטה טריפה ואי אית ביה ספיקא אם נעשה קודם גמר השחיטה או אח"כ יבואר אי"ה לקמן (בסי' ט' ע"ש) (עיין מהד"ב):
ידי הבהמה דהיינו הרגלים שלפנים לצד הראש. אם נשבר אחד מהם תוך הגוף ממש דהיינו שנשבר הבוכנא תוך האסיתא לשנים טריפה אפי' לא ראינו שום ריעותא אחרת דהיינו שלא נצרר הדם מעבר לצלעות בפנים לצד חלל הבהמה היכא שלא נשבר הבוכנא לשנים אלא שיצא הבוכנא כולו מתוך האסיתא אל החוץ אני מסתפק ג"כ אולי יש לאסור בכה"ג כמו בדין הקודם ומ"מ המקיל בזה בה"מ לא הפסיד אם נשמט יד הבהמה דהיינו שניזוז הבוכנא במקומו בתוך האסיתא ולא יצא לגמרי מחורו או נשבר היד סמוך לגוף אסור באין ה"מ ובה"מ כשר יראה לי דבכל דינים הללו אם בודק בניבי' ורואה שלא נתעכלו בשר אף באין ה"מ ואפי' אם רואה שנפסקו ניבי' כל שלא נתעכלו בשר אף באין ה"מ וכן בנאבד ולא נבדק בניבי' כשר אף באין ה"מ ומ"מ יש חילוק בדבר דבדין א' דהיינו בנשבר הבוכנא תוך האסיתא אין להתיר בבדיקת ניבי' אלא בשבודק היתירות ורואה שלא נתעכלו או שנאבד ולא נבדקה כלל אבל אם רואה שהיתירות נתעכלו אף שרואה שהגיד הדק לא נתעכל וגם לא נפסק אפ"ה טריפה אבל בשני דינים האחרים דהיינו שהבוכנא שלם רק שיצא כולו מחורו או שניזוז ממקומו ולא יצא מחורו אזי אפי' אם רואה שנתעכלו היתירות והגיד הדק לא נתעכל אף שנפסק וכן אף אם ראה שהיתרות נתעכלו ולא בדק הגיד ונאבד כשר אף באין ה"מ זה שהכשרנו בדין ב' ובדין ג' בה"מ היינו אפי' אם רואה שנתעכלו הניבים היינו היתירות וגם גיד הדק אפ"ה כשר שיעור סמוך לגוף בזה היינו ד' אגודלין בגסה וב' בדקה וכל שנשבר רחוק משיעור זה מהגוף כשר אף באין ה"מ אפי' נחתך לגמרי ושיעור זה היינו לבד מהבוכנא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה תוך שיעור הזה או לא כשר בלי ה"מ היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי"י כשר אף באין ה"מ אבל אם נקשר שעשי"י אינו מועיל ואינו מותר אלא בה"מ זה שהכשרנו בדין ח' בנאבד ולא נמדד היינו אפי' אם ראינו דאיעכול ניבי' כל מקום שהכשרנו בסעיף זה בה"מ או באין ה"מ היינו דוקא כשאין רואין שעברה המכה מעבר לצלעות וא"צ לבדוק אח"ז אבל אם רואין שעברה המכה כגון שנצרר הדם בצלעות לצד חלל הבהמה טריפה אף בה"מ דחיישי' לנקיבת הריאה ומ"מ בה"מ מיתכשר ע"י בדיקת הריא' והיינו שיניחנה כולה לתוך מים פושרין וינפח היטיב עד שיעלה בנפיחה כולה ואם לא מבצבץ כשר נ"ל דבדיקה זו שאמרנו לבדוק הריאה בפושרין לא נאמר אלא אם לא שהה הדבר ושחטה מיד אחר השמיטה או השבירה ההוא אבל אם שהה זמן רב אשר לפי ראות עיני המורה היה אפשר במשך זמן ההוא לריאה להתרפאות לא מהני בדיקה בריאה וכל דחזינן ריעותא בצלעות טריפה ולא מהני בדיקה דחיישינן שמא נתרפא זה שאמרנו דהיכא דנצרר הדם מעבר לצלעות חיישינן לנקובת הריאה וצריכה בדיקה ובשהה זמן רב לא מהני בדיקה היינו בנשמט או בנשבר סמוך לגוף דוקא אבל בנשבר רחוק מגוף אפילו רואין שנצרר הדם כשר וא"צ בדיקה בריאה כלל דכיון שהשבר רחוק מהגוף א"א שינקב את הצלעות ותלינן הריעותא במידי אחרינא ואמנם שיעור סמוך לגוף לענין זה מיקרי עד חצי עצם הראשון המחובר לגוף ועד שם חיישינן לנקובת ריאה בנצרר דם בצלעות אבל אם נשבר למטה מחצי העצם אפילו נצרר דם בצלעות בשר יראה לי בנשבר היד סמוך לגוף וכ"ש בנשמט היד אפי' אם תיכף אחר השמיטה או השבירה חתך את היד לגמרי מהבהמה אם כששחטה אח"כ ראה שנצרר הדם בצלעות טריפה וצריך לבדוק הריאה וכששהה איזה זמן תו לא מהני הבדיקה ובכל מה שנתבאר בכל המקומות שהטרפנו בסעיף זה מותר למוכרה לעכו"ם בהמה שנבראת חסר יד או חסר כ' ידים כשר דין יתר ביד יבואר אי"ה לקמן בדין יתרת שאר איברי' היכא שנשמט היד או נשבר בשעת שחיטה קודם גמר השחיטה טריפה ואי אית ביה ספיקא אם נעשה קודם גמר השחיטה או אח"כ יבואר אי"ה לקמן (בסי' ט' ע"ש) (עיין מהד"ב):
1
ב׳גף העוף אם נשמט דהיינו בין שיצא הבוכנא מחורו לגמרי אל החוץ ובין לא יצא לגמרי רק שניזוז במקומו טריפה משום דח ישי' שניקבה ריאה ואף אם לא ראינו נצרר הדם בצלעו' ולא שום ריעותא ולא מהני בדיקת הריאה דאין אנו בקיאין בבדיקה אפי' נשמט בידי השוחט קודם גמר השחיטה טריפה כאמור אפילו אם תיכף אחר שנשמט חתך את הגף לגמרי אפ"ה טריפה אפי' אם הבוכנא אינה מתנדנדת תוך האסיתא ודבוקה בה כדרכה רק שיש שבר בבוכנא שאין הבוכנ' קיים כולו דינו לכל דבריו כנשמט גף העוף שנשמט אע"ג דשוב חזר ונתרפא שרואין שנתדבק הבוכנא אל תוך האסיתא כדרך כל העופות אפ"ה טריפה גף העוף שנשמט אם שהה י"ב חודש או כ"א יום והטילה בצים כשרה עוף שנשמט גפה אסור למוכרו לעכו"ם עוף שנברא חסר גף א' או חסר ב' גפיו כשר עוף שבא לפנינו חסר גף ואין יכולים להכיר אם בתולדה היה כך או שנחסר אח"כ אסור אבל אם הבוכנא קיים והשאר נחסר ממנו ואין מכירין אם בתולדה כשר נ"ל דה"ה עוף שנברא שמיטת גפה דכשרה דין יתר גף יבואר אי"ה לקמן בדיני יתרת שאר אברים (עיין מהד"ב):
2
ג׳גף העוף שנשבר אם אינו רחוק מהגוף אגודל לבד מהבוכנא טריפה אף שאין עוקץ בשבר ואפי' לא נצרר הדם מעבר לצלעות ושיעור אגודל נתבאר (בסי' א' ע"ש) ואם הוא רחוק אגודל מהגוף לבד מהבוכנא אם יש עוקץ בשבר עצם החיצון צריך לעיין בצלעות אם יראה שנצרר שם הדם מעבר לצלעות טריפה ולא מהני בדיקה בריאה דאין אנו בקיאין בבדיק' אבל כשהוא רחוק גודל ואין בו עוקץ אז א"צ לעיין בצלעות אבל מ"מ כשרואה שנצרר הדם מעבר לצלעות טריפה אפילו בכה"ג זה שאנו מטריפין ברואה שנצרר הדם מחשש נקיבת הריאה נוהג בכל עצם הגף המחובר לגוף שבכ"מ שנשבר אותו עצם ונצרר דם טריפה אבל בעצמות המחוברים לעצם זה אם נשברו אפי' רואין שנצרר דם בצלעות כשר דתלינן אותו הריעות' שבצלעות במידי אחרינא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה רחוק גודל או לא כל שידע ודאי שהבוכנא קיים ואין עוקץ מותר ואם לאו אסור היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי"י מותר בה"מ אפי' בתוך אגודל ובתנאי שיהיה הבוכנא קיים וששבר העצם החיצון לא יהיה בו עוקץ ושלא יהיה ריעותא מעבר לצלעות אבל אין צריך לחפש אחר ריעותא בצלעות וגם צריך שלא יהיה נשתנה מראית הבשר שעל השבר מיהו כשנמצא זאת אחר בישול ורואין שהבוכנא קיים ושלא היה בו עוקץ מותר בה"מ ול"ח שמא היה ריעותא מעבר לצלעות או שמא נשתנה מראית הבשר תחלה דכל שרואין שנקשר יפה שאשי"י ובחוזק לא מחזקינן ריעותא לחוש שמא נשתנה מראית הבשר מתחלה מיהו היתר זה היינו דוקא בנקשר שאשי"י אבל בשעשי"י אין היתר בשום אופן (עיין מהד"ב) היכא דנשבר הגף סמוך לגוף פחות מגודל וראינו סבת השבירה ונודע שלא ניקב עדיין את הריאה שלא נכנס השבר לפנים מן הצלעות ושוב חתך מיד כל האבר כשר דתו ל"ח שניקב בשום פעם הריאה ונ"ל דדין זה הוא אפילו ביש עוקץ אכן צריך שיהיה הבוכנא קיים (עיין מהד"ב) וגם צריך שלא יהיה נראה ריעותא מעבר לצלעות אך א"צ לבדוק אחר ריעותא בצלעות וכן היכא שידוע שהיה שלם כשהובא לשחוט ומרגיש השוחט באצבעותיו שנשבר בשעת שחיטה אפי' שנעשה קודם גמר שחיט' והאגפנים קשורים או שהשוחט תופס בידים את האגפיים באופן דליכא למיחש שניקב אז את הריאה בעת השבירה כשר וזה ג"כ אף ביש עוקץ אך שיהיה הבוכנא קיים ושלא יהיה נראה ריעותא מעבר לצלעות אך א"צ לבדוק אחר ריעותא בצלעות כדלעיל בדין הקודם גף העוף שנשבר סמוך לגוף אין לו תקנה בשהיית יב"ח או בהטלת ביצים גף העוף שנשבר סמוך לגוף ואין עוקץ והבוכנא קיים מותר למכור לעכו"ם ואם לאו אסור שיעור אגודל שהכשרנו בו בדין ב' היינו אפילו גודל מצומצם אך דכשהוא מצומצם יש להחמיר לעצמו לעיין בצלעות אפי' כשאין עוקץ אבל אם יש מעט יותר מגודל אפילו משהו א"צ להחמיר אפילו לעצמו לעיין בצלעות אא"כ יש עוקץ דאז אפי' יש הרבה יותר מגודל חייב לעיין בצלעות אפי' לאחרים כל שאפשר כמ"ש בדין ב' אם השבר באלכסון וצריך למדוד הגודל מהתחלת השבר לצד הגוף היכא דאיכא אגודל מהתחלת השבר כאמור או שנשבר בשוה ולא באלכסון ורחוק השבר אגודל מגוף אף שקפצו השברים זה על זה ומונחים כך בלי דבוקה או שנדבקו כך זה על זה באופן שממקום שמונח עכשיו שכר החיצון אין ממנו עד הגוף אגודל אפ"ה כיון שהשבר רחוק גודל כשר ודין זה הוא אפי' אם שבר עצם החיצון יש בו עוקץ (עיין מהד"ב):
3