שמלה חדשה י״אSimlah Chadashah 11
א׳באיזה זמן שוחטין ודין השוחט בתוך המים
אין שוחטין כ"א לאור היום או בלילה ואבוקה כנגדו אבל בלא אבוקה או ביום במקום אפל ואין אבוקה כנגדו לא ישחוט שמא יקלקל שחיטתו מבלי ראות ואם שחט שחיטתו כשירה ודוקא אם בדקה סימנים ביום ונ"ל דאפי' לאור הנר אם נשחטו רובן ולא הגרים ולאור הנר ונ"ל דה"ה לאור הלבנה לא ישחוט וכ"ש לאור כוכבים אבל לענין בדיקת הסימנים דלעיל אם רואה ויכול להבחין בטוב ששחט כהוגן נ"ל דש"ד אפי' לאור הלבנה ואם שהה בין שחיטה לבדיקת הסימן יתבאר (בס"ד סימן כ"ה):
אין שוחטין כ"א לאור היום או בלילה ואבוקה כנגדו אבל בלא אבוקה או ביום במקום אפל ואין אבוקה כנגדו לא ישחוט שמא יקלקל שחיטתו מבלי ראות ואם שחט שחיטתו כשירה ודוקא אם בדקה סימנים ביום ונ"ל דאפי' לאור הנר אם נשחטו רובן ולא הגרים ולאור הנר ונ"ל דה"ה לאור הלבנה לא ישחוט וכ"ש לאור כוכבים אבל לענין בדיקת הסימנים דלעיל אם רואה ויכול להבחין בטוב ששחט כהוגן נ"ל דש"ד אפי' לאור הלבנה ואם שהה בין שחיטה לבדיקת הסימן יתבאר (בס"ד סימן כ"ה):
1
ב׳שתי נרות בין קלועים בין אינן קלועים רק ששלהבתן נוגע להדדי מקרי אבוקה וה"ה עצים דמשחן וכיוצא בו שאורו רב ומתקיים כב' נרות יחד הוה אבוקה ואם התחיל לשחוט נגד אבוקה וכבתה גומר שחיטתו דאם יפסוק טריפה לדידן כמ"ש (סימן כ"ג) ונ"ל ה"ה התחיל בלא אבוקה ונזכר גומר שחיטתו בלא אבוקה:
2
ג׳השוחט בשבת או ביו"כ בשוגג שחיטתו כשרה וה"ה במזיד בצינעא ואפילו אין אחר עומד ע"ג דחשוד לדבר א' אינו חשוד לכל התורה כולה (ועיין סימן ב') מדינים אלו ומ"מ (ט"ז וש"ך) יש בה איסור משום מעשה שבת ומבואר בא"ח (סימן שי"ח) אימת היא מותרת ואם שחט במזיד ובפרהסיא דהיינו בפני י' מישראל נ"ל דאסורה משום שחיטת ממר לחלל שבתות בפרהסיא כמבואר (סימן ב') ואין להתיר כ"א בהפסד גדול ובשעת הדחק ובפעם ראשון ומ"מ בעל נפש יחוש לעצמו שלא לאכול ממנה:
3
ד׳מותר לשחוט בראש (גמרא) הגג וראש הספינה (רש"י) ולא חיישינן שמא יאמרו שעלה לשחוט לצבא השמים (לבוש) שאין דרך השוחטים להם לעלות (וע"ל סי"ד סעיף ט"ז) אבל אין שוחטין לתוך ימים או נהרות שלא יאמרו לשרא דימא או דנהרות קשחיט דאורחייהו דעובדי ימים או נהרות בכך ונ"ל דכל בריכות המושכים מים בכלל נהרות הן אבל בורות מכונסים ואפי' בארות ומעיינות הנובעים אינן בכלל נהרות ומותר לשחוט לתוכן דאין דרך הגוים בכך ובלבד שיהיו עכורים שאין בבואה נראית בהם דאל"כ אסור משום דנר' כשוחט לבבואה כמ"ש אי"ה סעיף שאח"ז. גם נ"ל דדוקא כשהן מלאים על כל גדותיהם דאל"כ ה"ל שוחט לגומא דאסור כמ"ש אי"ה סימן שאח"ז (כל אחרונים). ולתוך ימים ונהרות ואפילו עכורים שאין בבואה נראית בהם אסור לשחוט דלטעמא דלא לימרו לשרא דימא קשחיט אין חילוק בין צלולים לעכורים:
4
ה׳אין שוחטין לתוך כלי שלא יאמרו מקבל הדם לזרקו לע"ז וע"ג (פשוט בפוסקים) שרי ולא גזרינן אטו תוכו (וע"ל סעיף ז') ואם בכלי מעט מים אם הם צלולים אסור לשחוט לתוכו שלא יאמרו לבבואה הנראית במים הוא שוחט ואם הם עכורים או (פר"ח) צבועים עד שאין בבואה נראית בו או שאין בו מים ויש בו מעט (מרדכי) טיט או עפר מותר לשחוט לתוכו (לבוש) דדרך המקבלים לזרוק להקפיד אמנקרותא דכלי שיהיה נקי:
5
ו׳היה בספינה ורוצה לשחוט ואין לו בה מקום שאינו מקפיד עליו מלטנפו בדם השחיטה שוחט ע"ג אחורי כלי ומשם שותת הדם לתוך הים או מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט על דופנותי' והדם שותת מהדופן לתוך הים ונ"ל דאם א"א לו בתקנתא ימנע ולא ישחוט להדיא לתוך הים ונ"ל עוד דל"ד ספינה אלא ה"ה בכל מקום שאין דרך לטנף כגון ששוחט בראש גגו וא"א לו לירד למקום דלא קפיד אטנוף א"נ חצירו בנוי סמוך לנהר ואין לו מקום מצד אחד וקפיד שלא לטנף חצירו יכול לשחוט ע"ג אחורי כלים או ע"ג דף והדם שותת לים או לנהר או שותת משם לתוך בלי כשאין לו מים עכורים או עפר לתת לתוכו או עשה מדרון בארץ סמוך לים או לכלי ושוחט והדם שותת משם לים או לכלי ואם א"א לו בכך ימנע ולא ישחוט אבל אי סגי ליה לשחוט בל"ה לא התירו לו היתרים אלו דמ"מ מתחזי קצת כשוחט לתוך ימים ונהרות וכלי ומ"מ אין למחות ביד העושים מטבחיים ע"ג הנהר והדם שותת מקרקע המטבחיים דרך חריצים ונקבים שבו לתוך הנהר דהכא ה"ל כאי אפשר כיון ששוחטין הרבה תמיד יתרבה הזבל מאד עד אין מקום וכ"ע ידעי דצריך נקוי מ"מ צריך ליזהר שלא ישחוט ע"ג נקב או חריץ ממש במקום שהדם ירד להדיא מהצוואר לתוך הנהר:
6
ז׳נ"ל דאפילו במקום שא"א לו לשחוט בהיתרים הנזכר אין לו לשחוט לאחורי כלי שמשם יהיה שותת לאותו כלי גופו או שיש באחורי כלי בית קבול כעין שעושין בבית מושב הכלי אין לו לשחוט לאותו בית קיבול אע"ג דאינו עיקר המקבל שבכלי מ"מ שוחט לתוך הכלי מקרי גם אין ליקח כלי מנוקב וישחוט לתוכו שלא כנגד הנקב והדם שותת דרך הנקב לתוך הים או לתוך כלי אחר דמ"מ ה"ל שוחט לתוך כלי ואין לנו להתיר לצורך אלא מה שאמרו חז"ל והם המבואר (בסעיף ו'):
7
ח׳כל האסורים דמסעיף ד' ואילך שאסורין משום מ"ע נ"ל אפי' אין רואה אותו אסור דלא חילקו חז"ל עוד נ"ל דאפי' אינו שוחט לאכול רק ששוחט לכלבים או לגוים או ששוחט הטריפה אסור בכל הנזכר מסעיף ד' ואילך אם עבר ושחט בא' מהאסורים (שמסעיף ד') ואילך (עיין לקמן סעיף י"ב). כל המבואר לכאן בתקנתא דשוחט לתוך ימים ונהרות ולמים אינו ענין לשוחט חיה או עוף דצריך כיסוי ולשחוט לתוך עפר ולא לתוך מים:
8
ט׳יש מקומות נוהגים היתר שאחר השחיטה מקבלים הדם בכלי כשיוצא מהצוואר ומוכרים לגוים נ"ל דישראל לא יקבל מטעם איסור שוחט לתוך כלים (דלעיל ס"ה) רק יקבלנו גוי ודוקא בשנמכר בדמים מועטים עד שלא נחשב אצלו לכלום בשעת קניית הבהמה אבל ליטול עבורו דבר חשוב לא דה"ל עושה סחורה בדבר איסור שנתבאר (סי' קי"ז):
9
י׳במדינות אלו נזהרין השוחטין כששוחטין אווזא בטבת ושבט אוכלין ממנה שאומרים שיש קבלה שיש שעה א' באותן חדשים שאם ישחוט בו אווזא ולא יאכל ממנה ימות השוחט והיו נוהגין לאכול מהלב ויש שהיו נוהגין לאכול (ש"ך בשם הגמ"י) מהכבד ויש (ש"ך בימיו) מהרגלים ועתה רואה אני דאכלי מאיזה אבר שיהיה וכשיש להם הרבה מבשלים מכל האווזות וטועמים המרק ונהרא נהרא ופשטיה:
10