שמלה חדשה ט״וSimlah Chadashah 15
א׳שלא לשחוט בהמה עד יום שמיני ללידתה
אפרוח מעוף טהור שהוא בביצתו משנתרקם ונעשה בשר אסור מדאורייתא משום נבילה ואפי' נזרקה בו נשמה ושבר הביצה והוציאו ושחטו יש לאסרו משום נבילה מדאורייתא דדלמא לא כלה לו זמנו כראוי ולאו בר קיימא הוא כנפל בבהמה דלא מהני לי' שחיטה ונ"ל דאין להתיר אם שבר הביצה והוציאו או סייע ביציאתו אף ע"פ שנראה לו שהגיע זמנו לצאת עד שיגדל ויהיה ככל שאר עופות בני קיימא. ואם התחילה להתרקם ועדיין לא נעשה בשר (עיין לקמן סי' ס"ו ס"ב וסי' פ"ו ס"ח) ואם נולד האפרוח מעצמו מותר בשחיטה מיד שנולד אפי' עדיין לא נתפתחו עיניו ודוקא שיצא עם הנוצות שעל כל גופו אבל כשיצא ערום מהם צריך להמתין עד שיגדלו הנוצות שעל כל גופו דהיינו אותן שיש להם קנים באמצען ואם שוחטן קודם לזה אסורין מדרבנן משום מיאוס:
אפרוח מעוף טהור שהוא בביצתו משנתרקם ונעשה בשר אסור מדאורייתא משום נבילה ואפי' נזרקה בו נשמה ושבר הביצה והוציאו ושחטו יש לאסרו משום נבילה מדאורייתא דדלמא לא כלה לו זמנו כראוי ולאו בר קיימא הוא כנפל בבהמה דלא מהני לי' שחיטה ונ"ל דאין להתיר אם שבר הביצה והוציאו או סייע ביציאתו אף ע"פ שנראה לו שהגיע זמנו לצאת עד שיגדל ויהיה ככל שאר עופות בני קיימא. ואם התחילה להתרקם ועדיין לא נעשה בשר (עיין לקמן סי' ס"ו ס"ב וסי' פ"ו ס"ח) ואם נולד האפרוח מעצמו מותר בשחיטה מיד שנולד אפי' עדיין לא נתפתחו עיניו ודוקא שיצא עם הנוצות שעל כל גופו אבל כשיצא ערום מהם צריך להמתין עד שיגדלו הנוצות שעל כל גופו דהיינו אותן שיש להם קנים באמצען ואם שוחטן קודם לזה אסורין מדרבנן משום מיאוס:
1
ב׳בהמה שילדה אם ידוע שכלו להוולד חדשיו דהיינו ט' חדשים לגסה וחמשה לדקה מותר לשוחטו מיד ביום שנולד וצריך שיהיה ברי לו שמהתחלת ט' חדשים ואילך לא קיבלה זכר וחדשי עיבור כל אחד ל' יום ונ"ל דאין אומרים בבהמה יולדות למקוטעים רק בעינן שאפילו חודש אחרון יהיה ל' יום ולמחרתו תלד מיהו נ"ל דבדקה אם ילדה וולד והוא בריא ככל שאר וולדות דאז לא בעי כילוי חדשים כי אם מדרבנן כמ"ש לקמן אי"ה יש להתיר אפילו ליכא כ"א חמשה חדשים כפי שהם סדורים כגון נתעברה בא' בניסן וילדה א' באלול מקרי כלו חדשים אבל בגסה אינו כן רק בעי' רע"א יום עם יום הלידה:
2
ג׳וולד ששוחטין אותו ביום שנולד אין חוששין שמא נתרסקו אבריו מחמת לידה ואפילו רואין בהוולד ריעותא שאין יכולים להעמידו תלינן הריעותא בתשות חולשות כחו שעדיין רך הוא ולא בריסוק דבית הרחם רך הוא ואינו עשוי לרסק ונ"ל דמכל מקום יש להחמיר ולהצריכה פרכוס כדין מסוכנת שבסימן י"ז ואם שהה איזה ימים או באינו יודע שכלו חדשיו שיתבאר לקמן בס"ד שצריך להמתין ז' ימים ובכל אותן הימים עדיין לא הלך כיון דאיכא ריעותא גדולה כזו שיוצא מדרך שאר וולדות שרובן ככולן כבר עמדו והלכו בהא נ"ל דאין להתירו אפילו דיעבד כ"א אחר שילך ד' אמות הילוך יפה שיצא מכלל כל ספק ריסוק (וע' סי' נ"ח) ובכל הנזכר לעיל אין חילוק בין מקשה לילד לאין מקשה עוד נ"ל דאם ראו בשעת לידה שהאם היתה עומדת והולד נפל מבית הרחם ע"ג הקרקע. אע"פ שאין המקום גבוה י' טפחים יש לחוש לריסוק ובעי הילוך יפה ד' אמות:
3
ד׳אם לא נודע אי כלו חדשיו אע"ג דמדאורייתא שרי אפילו ביום לידתו דאזלינן בתר רוב נולדים שהם בני קיימא מ"מ מדרבנן אסור אפילו דיעבד עד שישהה ז' ימים ויום הלידה בכלל ובתחלת ליל שמיני מותר לשחטו דאז יצא מחשש נפל (ועיין סימן י"ד ס"א) מאימתי מונין הלידה ואם חלה תוך ז' ושחטו בחליו אף ע"פ שפרכס ויצא מחשש מסוכנת נ"ל דחושש לו לנפל אפילו מדאורייתא. אבל בשהה ז' אף ע"פ שחלה כל ז' יצא מחשש נפל אפילו דרבנן ועיין סעיף שלפ"ז. ואם נודע דלא כלו חדשין נ"ל דראוי להחמיר אפילו מדאורייתא אף על פי ששהה ז' ימים וצריך להמתין עד שיגדל ויהיה ככל שאר בהמות שלא יסופק שהוא ב"ק עוד נ"ל דהאידנא אין לסמוך אכילוי חדשים כלל ולעולם צריך שיהוי ז' ימים:
4
ה׳עכו"ם המביאים עגלים הדקים ואומרים שהם בני ח' האינו נאמן אפילו מסל"ת דלית הימנותא בעכו"ם אלא אם כן יש לו קרנים דאז אפילו בלא אמירת העכו"ם שרי (פר"ח) ובגדיים אין לסמוך כ"א אם יש שיני' וגם קרנים קשים שאין יכול לתחוב בהם הצפורן:
5