שמלה חדשה י״דSimlah Chadashah 14
א׳דין עובר במעי בהמה
עובר שהוציא ראשו קודם שחיטת האם אע"פ שהחזירה קודם שחיטה ה"ה כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו דמשנולד אין לו עוד שייכות לאמו ואינו בכלל כל בבהמה תאכלו המבואר (סימן י"ג סעיף ב') ומה טובו של עובר זה אם כשיצא הראש היה בן ח' או פחות בין חי בין מת הרי הוא נפל ואסור דאו' אע"פ שהחזיר הראש ושהה במעי אמו עד שכלו לו חדשיו קודם שחיטת אמו או נולד כולו קודם שחיטת אמו אחר שכלו לו חדשיו וכן אם היה בן ט' מת אסור משום נפל ואם כשיצא הראש היה בן ט' חי הוא בהמה לעצמו וניתר בשחיטת עצמו בין החזיר הראש והיה בפנים בשעת שחיטת אמו או לא לעולם מהני ליה שחיטת עצמו בחוץ ואם אינו יודע אם היה בשעת יציאת הראש בן ט' או פחות נ"ל דאם חי עד יום שמיני מיום שיצא כל הגוף יש להתיר כדין שאר בהמות הנשתהי' כמ"ש (סימן ט"ו). ואם ידוע לו שהוא פחות מבן ט' אין להתיר עי"ז דסתמיה אינו בר קיימא:
עובר שהוציא ראשו קודם שחיטת האם אע"פ שהחזירה קודם שחיטה ה"ה כילוד ואינו ניתר בשחיטת אמו דמשנולד אין לו עוד שייכות לאמו ואינו בכלל כל בבהמה תאכלו המבואר (סימן י"ג סעיף ב') ומה טובו של עובר זה אם כשיצא הראש היה בן ח' או פחות בין חי בין מת הרי הוא נפל ואסור דאו' אע"פ שהחזיר הראש ושהה במעי אמו עד שכלו לו חדשיו קודם שחיטת אמו או נולד כולו קודם שחיטת אמו אחר שכלו לו חדשיו וכן אם היה בן ט' מת אסור משום נפל ואם כשיצא הראש היה בן ט' חי הוא בהמה לעצמו וניתר בשחיטת עצמו בין החזיר הראש והיה בפנים בשעת שחיטת אמו או לא לעולם מהני ליה שחיטת עצמו בחוץ ואם אינו יודע אם היה בשעת יציאת הראש בן ט' או פחות נ"ל דאם חי עד יום שמיני מיום שיצא כל הגוף יש להתיר כדין שאר בהמות הנשתהי' כמ"ש (סימן ט"ו). ואם ידוע לו שהוא פחות מבן ט' אין להתיר עי"ז דסתמיה אינו בר קיימא:
1
ב׳הוצאת הראש שאמרנו דהוה כילוד היינו אפילו לא הוציא (ש"ך וש"א) כי אם רוב פדחתו ונ"ל דדוקא לחומרא י"ל כן אבל לקולא כנון לענין מ"ש בסעיף שאחר זה נ"ל דלא הוה כילוד אפילו ביציאת כל הפדחת עד שישער שיצא רוב הראש:
2
ג׳הוציא העובר אבר (לבוש) או אפי' מיעוט אבר קודם שחיטה אין שחיטת האם מותר למה שיצא אפילו החזירו קודם שחיטה דכתיב ובשר בשדה טריפה וגו' פי' כיון שיצא הבשר חוץ למחיצתו אין לו תקנה בחזר' להתירו בשחיטת אמו כטריפה שאין לו תקנה ושחיטת עצמו אין לעובר זה כיון דכל הגוף מה שלא יצא ניתר בשחיטת האם א"כ הסימנים כשחוטין דמי ואיך ישחטם פעם שנית להתיר היוצא ושאר העובר ניתר בשחיטת האם ואם נולד עובר זה קודם שחיטת האם שוחטו לעובר ומתיר הכל ונ"ל דאפילו יצא האבר קודם שכלו להוולד חדשיו ונולד כשכלו חדשיו וקודם שחיטת אמו שחיטת עצמו מתיר גם האבר (פר"ח בק"א דלא כב"ה) בין החזירו קודם שחיטה בין לא אבל אם נמצא האם טריפה והוולד בתוכו אע"ג דהעובר בן ט' וניתר בשחיטת עצמו מדינא כמ"ש (סי' י"ג סעיף ה') מ"מ נ"ל דאבר היוצא נשאר באסורו רק אם נתנבלה האם בשחיטה או קרעה והוציא העובר אח"כ שוחט להעובר ומותר גם היוצא מיהו האידנא ליתא להאי היתרא כמ"ש (סי' י"ג סעיף ה'):
3
ד׳האבר שיצא אם החזירו קודם שחיטה אינו אסור כ"א מה שיצא ואם לא החזירו גם מקום החתך אסור דהיינו הסמוך להיוצא כל מה שעומד נגד דופן הבהמה דאע"ג דלאו בשר בשדה הוא (רש"י) שהרי נגד הרחם עמד ולא יצא חוץ מ"מ לאו בבהמה הוא בשעת שחיטה אבל הנשאר בתוך הבהמה אפילו אינו כ"א מיעוט אבר ורובו יצא לחוץ מותר בין החזיר היוצא או לא דאפילו לספיקא דלקמן (סעיף ה') אי אזלינן באברים בתר רובא הכא [הרשב"א ור"ן] כיון דאיכא רוב העובר בפנים שדינן האי מיעוט אבר בתריה ונ"ל דאם הוציא העובר אבר לבית הרחם דהיינו נגד הדופן עד לחוץ רק שלא יצא ממנו נגד החוץ כלל יש גם כן לחלק כנזכר אם החזירו קודם שחיטה מותר דלאו בשר בשדה הוה ובשעת שחיטה קרינן ביה כל בבהמה תאכלו ואם לא החזירו אסור דלאו בבהמה הוה בשעת שחיטה:
4
ה׳אפילו אם יצאו מהעובר כמה איברים אפילו חצי העובר דינו כיצא אבר א' אבל אם יצא רוב העובר (לבוש) אפילו חזר ואפילו לא היה הראש בתוך היוצא הרי הוא כילוד ואם יצא חציו ברוב אבר הוא בעיא בגמר' אי הוה בילוד ולא איפשטא (אחרונים) ואזלינן לחומרא דאם אינו בן ט' חי הוה כנפל ואסור ואם הוא בן ט' חי שוחט את הוולד ואז מה שהי' בפנים בשעת שחיטת האם מותר ממ"נ אי לא הוה בילוד ניתר בשחיטת אמו ואי הוה כילוד ניתר בשחיטת עצמו ואפי' היתה האם טריפה מותר אבל היוצא נשאר לעולם באסורו דדילמא לאו כילוד הוא והוה בשר בשדה וגו' ואין שחיטת עצמו מתירתו כמ"ש (סעיף ג') ונ"ל דגם מיעוט אבר שבפנים יש לאסור. עוד נ"ל דעובר שיצא חציו או חציו ברוב אבר וגדל ובא אבהמה דעלמא או אבן פקועה והוליד הוולד אין לו תקנה דסימנים שמצד אביו חציים שחוטים וחציים אינם שחוטים (ועיין סי' י"ג סעיף ו'):
5
ו׳יצא רובו במיעוט אבר הוה כילוד כל העובר אע"ג דאלו חשבינן האי מיעוט לרוב אבר שבתוך הבהמה יהיה מה שבחוץ (ש"ך) רק מיעוט העובר ואפילו אי בפנים יותר מבחוץ בלא המיעוט מכל מקום הואיל והשתא רוב העובר מבחוץ אזלינן בתריה. אבל אם יצא מיעוט העובר ברוב אבר אע"ג דאי נשדי מיעוט האבר שבפנים בתר רוב האבר שבחוץ יהיה בחוץ רוב העובר כיון דהשתא רוב העובר בפנים אזלינן בתריה ולא הוה כילוד:
6
ז׳הוציא אבר א' והחזירו וחזר והוציא אבר אחר והחזירו עד שהשלים לרוב המיעוט שלא יצא מותר דלא הוה כילוד מחמת יציאת הרוב דבפעם א' בעי' אבל אם הוציא העובר אבר וחתכו אבר וחתכו עד שהשלים רוב כיון דאיכא רוב העובר מבחוץ גם המיעוט שבפנים אסור ונ"ל דה"ה אם הושיט ידו לפנים וחתך העובר אבר אבר והוציא הרוב מחותך נאסר גם המיעוט שבפנים וה"ה אם נחתך רק הראש והוציאו:
7
ח׳עובר שהוציא מיעוטו ושחט את האם שנתבאר ס"ג דהעובר מותר ומה שיצא אסור אם גדל אותו הוולד ובא על בן פקועה והוליד הולד מותר כולו בלא שחיטה דחיות הולד מצד האב בתר רוב אביו גרירה:
8
ט׳עובר שהוציא אפילו אבר אחד וניתר השאר בשחיטת אמו וגדל והרי היא חולבת החלב שלה אסור ונ"ל דלא מהני אפילו נשער ויהיה האבר א' מס' או פחות משאר העובר לא מהני:
9
י׳הושיט ידו למעי בהמה וחתך ממנה דבר מגופה והניחו בתוכו עד אחר שחיטה הרי אותו דבר אסור משום דבר מן החי אבל אם חתך מעובר שבמעיה ולא הוציאו עד אחר שחיטה ה"ז מותר אם שחט בן ט' חי במעי אמו אבעי' להו בגמ' אי הוה שחיטה או לא ונקטי' לחומרא דלא הוה שחיטה ואי נפיק קודם שחיטת אמו הוה נבילה ואם נשאר במעיה שחיטת אמו מתירתו. ומ"מ אסור לשחוט האם או האב בו ביום דדלמא הוה שחיטה וה"ל או"ב וכן אי שחט חי במעי אמו ויצא דם חייב לכסות מספק דילמא הוה שחיטה:
10