שמלה חדשה י״גSimlah Chadashah 13

א׳בעלי חיים שאינם צריכים שחיטה
בהמה חיה ועוף טעונים שחיטה מדאורי' כדילפינן להו (חולין דף כ"ז) מקראי בגמ' דגים וחגבים אין טעונים שחיטה אפילו מדרבנן ומותר לאכלן בין אם הרגן או מתו מאליהן ואפילו חיים אין בהם משום אמ"ה (שם דף כ"א) כדדרשו חז"ל בגמ' אלא משום דמאיסי לאכלן חיים והוא בכלל מ"ש בתורה אל תשקצו את נפשותיכם כמ"ש (סימן קט"ז) ואיסור זה י"א שהוא דאורייתא כמ"ש וי"א דאינו אלא דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ואין להעביר על פיו חגב חי משום מראית עין שיאמרו קאכיל ליה קעבר אבל תשקצו ונ"ל דה"ה דג חי מה"ט. ומותר לחתוך מהם אבר מן החי ולרחצו יפה שלא יהא מאוס שאז אין בו משום שקוץ לאכלו ונ"ל שא"צ להמתין עד שימות הדג או החגב שניטל ממנו אבר זה כמו שצריך בבהמה שחוטה כמ"ש (סימן כ"ז) דאין בהם חיות כ"כ כמו דבר הצריך שחיטה:

ב׳השוחט את הבהמה ונמצאת כשרה ומצא בה עובר בן ח' חי או מת או בן ט' מת ואפי' בן ט' חי רק שלא הלך עדיין אע"פ שעמד ע"ג קרקע (הרמב"ם וש"פ) ואפילו נולד אחר שחיטת האם ה"ז מותר באכילה ואינו טעון שחיטה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' בבהמה אותה תאכלו ודרשו חז"ל דכל הנמצא בבהמה תאכלו ומ"מ נ"ל דאין לאכלו חי משום בל תשקצו כמ"ש (ס"א) רק ימיתנו או יכול ליטול ממנו אבר מן החי ולרחצו כמ"ש שם ונ"ל דאין לאכול האבר עד שתמות הבהמה והעובר כמ"ש הטעם (סימן כ"ז בס"ד) ולענין חלבו וגידו עיין (סימן ס"ד וס"ה) ולענין דמו (סי' ס"ו):

ג׳מצא בה בן ט' חי והלך קצת ע"ג קרקע (ספר התרומה) או ע"ג דבר אחר טעון שחיטה מדבריהם מפני הרואים שיאמרו אפילו הנולד מותר בלא שחיטה ולא ידעו שזה בן פקועה הוא וצריך לברך אשחיטתו ככל מצות דרבנן ומ"מ נ"ל דאין לברך עליו בפני עצמו רק יברך על דבר אחר הצריך שחיטה ויפטור גם את זו דאין אנו בקיאים בכלו לו חדשיו ואפי' שהה ימים הרבה (ועיין לקמן סעיף ה') אבל שום טריפות אין אוסר אותו בין נוצר טריפה ובין נטרף אחר לידתו דלית ביה מראית עין כל כך דאין הכל בקיאים בטריפות (הרשב"א) ובעי שאלה לחכם אבל אם (רוב הפוסקים) מת בלא שחיטה א"נ לא שחטה כראוי כגון בסכין פגום או שהה או דרס וכדומה אסור אפי' דיעבד (הרא"ש) דכיון דתקנו דבנן שחיטה מעלייתא בעינן רק נ"ל דאין להחמיר בדעבד בספיקות שבשחיטה כגון ספק בעור נפגמה כו' וכדומה או חומרות שאינן מעיקר הדין. גם נ"ל דאם נעשה בה מעשה נבילה כהנהו דחשבי' (בחולין דכ"א) עשאה גיסטרא או ניטל הירך וחלל שלה תו לא מהני ליה שחיטה וכי מתה עומדושוחט ול"ד שחיטת טריפה דמקרי שחיטה בכ"מ לטהורים מידי נבילה משא"כ הכא דלא היה שחיטה כלל:

ד׳ואם יש בבן פקוע זה דבר תמוה כגון שפרסותיו קלוטות או שאר דבר תימה אפי' גדל כמה שנים א"צ שחיטה (רש"י) דדרך בני אדם לדבר בו על תמיהתו ומזכירין בתוך דבריהם שהוא בן פקוע ולא אתי לאחלופי ודוקא בדעבד יש לסמוך אחד תמי' אבל לכתחלה נ"ל דיחמיר לשוחטו רק דלא יברך ואם יש בו תמיה ובאמו היה ג"כ תמי' כיון דאיכא תרי תמיהי מדכר דכירי ליה אינשי וא"צ שחיטה ונ"ל בין אותה תמי' כגון שהוא קלוט ואמו היתה גם כן קלוטה ובין תמי' אחרת. עוד נ"ל דאם יש בבן פקועה גופיה שני תמיהות שונות כגון שרוע וקלוט מקרי תרי תמיהי אבל אחת בבן פקועה ואחת באביו לא מקרי ב' תמיהות דאין הכל יודעים שזה אביו הוא עוד נ"ל דא"צ שיהיו כל רגליו בפרסות קלוטות ואפי' באחת סגי ואפי' כולם קלוטות נחשב לתמיהה אחת (ועיין לקמן סעיף י'):

ה׳אם לא שחט האם אלא קרעה או שחטה ונתנבלה בידו או שחטה ונמצאת טריפה כל הוולדות הנמצאים בה הם כמוה ומעיקר הדין אם נמצא בתוכה בן ט' חי שידוע לו שכלו חדשיו הרי הוא כבהמה בפ"ע שוחטין אותו (פר"ח) ובודקין אותו ומותר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא או ב' סימני אמו או סימני עצמו היכא דלא הועילו לו סימני אמו אלא שאין אנו בקיאים עכשיו לסמוך אדעתינו שכלו לו חדשיו ולכן יש לאסור הכל ונ"ל דאפי' המתין לו וחי עד יום שמיני ויותר לא מהני:

ו׳בן ט' חי שנמצא במעי שחיטה כשרה שגדל ובא אבהמה דעלמא והוליד (אחרונים בשם הרז"ה ורשב"ם בת"ה דנ"ה) א"נ איפכא דבהמה דעלמא בא אנמצא במעי שחוטה והוליד אותו הוולד אין לו תקנה בשחיטה שאין שחיטה כ"א בסימנים שלימים והאי חלק סימניו שמצד הבן פקוע הם כשחוטים מדאורייתא. ונראה לי דאם ולד זה שאין לו תקנה בא אבהמה דעלמא או אבן פקוע או איפכא הולד שנולד מזה ג"כ אין לו תקנה וכן עד סוף כל הדורות דמעולם אין כאן סימנים שלימים דקצת מחם כשחוטה דמי:

ז׳בן פקוע הבא אבהמה דעלמא ונשחטה הבהמה שחיטה כשרה ונמצא וולד בתוכה אפי' בן ט' חי (אחרונים) ניתר בשחיטת אמו כשאר ב"פ (דלעיל סעיף ב' וג'). אבל בהמה דעלמא הבא אבת פקועה ונשחטה הב"פ ונמצא בה ולד אין לו תקנה שהרי לא הועיל לו שחיטת אמו דאמו כשחוטה דמי מעולם ושחיטת עצמו אין לו דהרי חלק סימניו שמצד אמו כשחוטים דמי ונ"ל דאין חילוק בין אם הולד בן ט' חי או מת או בן ח' ופחות מכאן:

ח׳כל מקום שנזכר בסימן זה אין לו תקנה גם החלב שנחלב מאותו ולד אסור ול"ד לשאר חלב דיש לנחלבת היתר ע"י שחיטה ומקרי החלב בא מכח דבר המותר משא"כ כאן:

ט׳בן פקועה שבא אבן פקועה והולידו הרי בנו ובן בנו עד (פר"ח) סוף כל הדורות כמותם אם אביהם ואמם בני פקועות אין טריפות פוסל בהם וצריכים שחיטה מדבריהם אם נולדו אע"ג דלא הפריסו ע"ג קרקע ואם נשחטו ונמצא בם ולד מותר רק דאם הוא בן ט' חי והפריס ע"ג קרקע צריך שחיטה מדבריהם. ונ"ל דאם הטילה נפל הוא אסור מדרבנן דאתי לאחלופי בשאר נפל ואם מתה הב"פ ונמצא ולד בתוכה נ"ל דאם הוא בן ט' חי ניתר בשחיטת עצמו ואם הוא פחות מכאן או ב"ט מת אסור מדבריהם כאמו ואפי' ספק אם כלו לו חדשיו יש להתיר בשחיטת עצמו אפילו קודם ח' ימים דספק דרבנן לקולא:

י׳(כל סעיף זה הוא מגי' הרז"ה ז"ל) הנולד מבני פקועים שנתבאר לעיל שצריך שחיטה מדבריהם לא מהני לפטרו אם יש בו דבר תמוה (כדלעיל סעיף ד') דכיון דנולד הוא אין סברא דמתוך שידברו בהתמי' ידברו שנולד מפקועים אא"כ יש בו תמיה ובאמו תמיה ואמו בת פקועה ממש שנמצא במעי אמה אחר שחיטה שמתוך שמזכירין תמיהת שניהם אומרין שהאם ב"פ היתה ואפילו נולד זה הפריס על גבי קרקע שרי בלא שחיטה:

י״א(פשוט בגמרא ופוסקים) אמרו חז"ל בהמה גסה יולדת לט' ודקה לחמשה ולכן כל הנזכר בסי' זה לחלק בין בן ט' לפחות מכאן ה"ה בבהמה דקה בין בן ח' לפחות מכאן:

י״בשחט את הבהמה ומצא בה עובר דמות בהמה ורגליה כרגלי עוף או שאין לו כפות רגלים כלל או שמצא בו דמות אדם אפילו יש לו פרסות כבהמה או דמות עוף אפילו עוף טהור אפילו יש לו פרסות כבהמה או דמות שקץ דגים וחגבים אסור דלא הותר הנמצא בבהמה אלא מין בהמה בין טהורה בין טמאה אפי' חזיר ובלבד שיש ברגליו פרסות או אפי' פרסא דרבוייא דכל בבהמה קאי אמפרסת פרסה דכתיב התם (ש"ך) וב"ש אם נולדו הני מינים דלאו בהמה דאסור ובשעת הדחק או בהפ"מ יש להתיר אפי' נמצא בבהמה ברגלי עוף או שאין לו רגלים כלל רק שהוא דמות בהמה בין טהורה בין טמאה ונ"ל דדמות היה דינן כדמות בהמה ועוד נ"ל דאם העובר ראשו ורובו דומה לבהמה אע"ג דמיעוטו דומה לאדם או לעוף דינו כבהמה:

י״גמצא בה בריה שיש לה שני גבין וב' שדראות והיא השסועה האמורה בתורה הרי זו אסורה: