שמלה חדשה י״זSimlah Chadashah 17
א׳דין השוחט בהמה המסוכנת למות
בהמה המסוכנת דהיינו שמעמידין אותה בגערה או במקל ואינה עומדת אפי' אוכלת כבריאה ואפילו עומדת כשמעמידין אותה ביד ה"ז מסוכנת (תוס' דף ל"ז) ומותר לשחטה ואם פרכסה ה"ז מותרת באכילה ופרכוס זה צריך שיהיה בתוך השחיטה וימשך קצת לאחר השחיטה דהיינו אחר שחיטת (תו"ה) רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה כדי שיבורר שגמר שחיטתה היה קודם מיתתה. ופשוט דכ"ש אם כל הפרכוס היה (או"ה כלל נ"ו) אחר שחיטתה:
בהמה המסוכנת דהיינו שמעמידין אותה בגערה או במקל ואינה עומדת אפי' אוכלת כבריאה ואפילו עומדת כשמעמידין אותה ביד ה"ז מסוכנת (תוס' דף ל"ז) ומותר לשחטה ואם פרכסה ה"ז מותרת באכילה ופרכוס זה צריך שיהיה בתוך השחיטה וימשך קצת לאחר השחיטה דהיינו אחר שחיטת (תו"ה) רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה כדי שיבורר שגמר שחיטתה היה קודם מיתתה. ופשוט דכ"ש אם כל הפרכוס היה (או"ה כלל נ"ו) אחר שחיטתה:
1
ב׳כיצד הוא הפרכוס בהמה דקה וחיה גסה ודקה שפשטה ידה והחזירתה או פשטה רגלה אף ע"פ שלא החזירה או כפפה רגלה לבד ה"ז פרכוס אבל פשטה ידה ולא החזירה אינו פרכוס שאין זה אלא שיצאתה נשמתה קודם לכן ואם היתה ידה פשוטה וכפפתה ג"ז אינו פרכוס דאפילו אין בה היות יכולה לעשות כך. ובגסה בין ביד בין ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה ה"ז פרכוס. ונ"ל כל היכא דשרי' הכא ע"י פשוטה או כפופה לא שהיתה כפופה וכפפה קצת יותר או פשטה קצת או פשוטה שפשטה יותר או כפפה קצת רק בעי' שתה' פשוט' כדרכה וכפפה להיות כמין ד' זה מקרי פשוטה וכפפתו או איפכא מקרי כפופה ופשטתו והוה פירכוס להתיר:
2
ג׳כשכוש זנב בבהמה הוה פרכוס ונ"ל דוקא לצורך גדול או הפסד גדול יש לסמוך אמתירים בזה וגם זה בכשכוש מעלי' ולא שתרפרף בזנבה קצת. ושאר פרכוסים כגון כשכשה באזנה או בגופה או צועקת ומתרזת ומזונקת בגרונה וכדומה אע"פ שנראה לו שעשתה כח יותר מפרכוסים שנתבארו מ"מ לא מהני דאין לך כ"א מה שקבלו חז"ל מה הן הדברים שאין המיתה עושה:
3
ד׳מסוכנת שלא פרכסה ה"ז נבילה דאור' ולוקין עליה ומותר לשחוט אחרי' אמה או וולדה אותו יום כמ"ש (סימן ט"ז סעיף י"ג) ונ"ל דוקא בדלא פרכסה כלל או דקה וחיה שפשטה ידה ולא החזירה אבל פרכסה קצת ונענעה באיזה אבר או צעקה או הטילה ריע או זינקה בכח וכדומה אע"ג דכל אלו אין מתירין אותה מ"מ אין לשחוט אחריהם ואפי' עשתה פרכוסים אלו בתחלת השחיטה דמ"מ לאו נבלה ברורה היא:
4
ה׳השוחט את הבריאה דהיינו שמעמידים אותה בגערה או במקל ועומדת ונ"ל (כ"מ בגמ' ופוסקים) אפילו אינה אוכלת כלל מ"מ בחזקת בריאה היא ה"ז מותרת אפילו לא פרכסה כלל ונ"ל (ג"ז משמע שם) דאפילו דקה שפשטה ידה ולא החזירה מותרת דכל שהיא בחזקת בריאה אין משגיחין בפרכוס כלל:
5
ו׳עוף המסוכן אפי' לא רפרף אלא בגופו ולא כשכש אלא בזנבו הוה פרכוס וכ"ש פרכוסי בהמה ונ"ל כיון דלא אתפרש לן בהדיא בעוף במה נקרא מסוכן יש להחמיר כל שרואין שהוא חולה ואינו הולך כשאר בריאים צריך פרכוס הנזכר:
6
ז׳השוחט את המסוכנת בלילה או ביום במקום אפל ולא ידע אם פרכסה ה"ז ספק נבילה ואסורה ונ"ל דאפילו השכים ומצא כותלי החדר שנשחטה שם מלוכלכים בדם שנראה שזנקה בכח למרחוק ואפילו נודע שנעשה זה בסוף שחיטה כגון שלא היה צווארה נגד מקום זה כ"א בסוף שחיטה מ"מ לא מהני דאין פרכוס כ"א מה שאמרו חז"ל כמ"ש לעיל (סעיף ג') גם כל ספק שיש בפרכוס ה"ז ספק נבילה ואסורה:
7
ח׳מסוכנת אע"ג דמותרת ע"י פרכוס גדולי החכמים לא היו אוכלים ממנה וזה ממידות חסידות ולא מן הדין ודוקא בשל ישראל אבל בשל עכו"ם נ"ל דראוי לכל ישראל ליזהר ממנה ואין לישראל לשחטה או לקנותה לשחיטה ולהרויח בה אא"כ צריך לו בשר וכדומה דאז אינו כ"א ממדת חסידות לחסידים אע"ג דאפי' אין צריך לו אינה אסורה מן הדין כי אם ממידות חסידות מ"מ כיון דליכא צורך ישראל ראוי לנהוג ולהנהיג לכל ישראל בחסידות זו ואין לשחוט מסוכנת דעכו"ם אא"כ עמדה על ידי גערה או מקל והלכה ארבע אמות בדקה ומלא קומתה בגסה דאז לית בה אפילו מדת חסידות כלל וכן ראיתי נוהגים וטעם חסידות אלו נ"ל משום שמא לא ידקדקו היטב בדיני הפרכוס ובקל יבא לידי איסור נבילה דאוריי' ולכן נ"ל דהאידנא דנפישי התולין להקל ומקלו יגיד לו ראוי לכל בעל נפש ליזהר אפילו ממסוכנת ישראל אע"פ שאינו נוהג בשאר פרישות וחסידות (כ"מ לשון הרמב"ם וש"ע) ואין כאן משום יוהרא כלל:
8