שמלה חדשה י״חSimlah Chadashah 18
א׳דין בדיקת הסכין ופגימותיו
השוחט בסכין שיש בו פגם הרי זה נבילה דאורייתא שהפגם אינו שוחט (לבוש) רק נוקב וקורע ולכן הבא לשחוט צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה שסתם סכין אינו בחזקת יפה שהפגימות מצויות בו גם אסור לשחוט בו בלא בדיקה על סמך שיבדקנו אחר שחיטה דשמא ישכח לבדקו ואוכל נבילה ועוד איך יברך מספק שמא הסכין פגום ואין כאן שחיטה ועוד דאסור לנבל בהמה חנם דקעבר על בל תשחית ואפילו שוחט שיש לו סכין מיוחד ובדוק ומצניעו לשחיטה כמ"ש (לקמן סעיף ט"ז) מ"מ לא ישחוט כי אם על ידי בדיקה קודם וסמוך לשחיטה ולא יסמוך על בדיקה שאחר שחיטה דכיון דבדבר קל סכין נפגם אין לסמוך לכתחלה אשמירתו ומ"מ נ"ל דבשעת הדחק יכול לשחוט בכה"ג על סמך הבדיקה שאחר השחיטה אבל בסתם סכין אסור אפילו בשעת הדחק ובדעבד אפילו בסתם סכין ששחט בו בלא בדיקה תחלה בודקו אחר שחיטה ואם נמצאת יפה שחיטתו כשרה:
השוחט בסכין שיש בו פגם הרי זה נבילה דאורייתא שהפגם אינו שוחט (לבוש) רק נוקב וקורע ולכן הבא לשחוט צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה שסתם סכין אינו בחזקת יפה שהפגימות מצויות בו גם אסור לשחוט בו בלא בדיקה על סמך שיבדקנו אחר שחיטה דשמא ישכח לבדקו ואוכל נבילה ועוד איך יברך מספק שמא הסכין פגום ואין כאן שחיטה ועוד דאסור לנבל בהמה חנם דקעבר על בל תשחית ואפילו שוחט שיש לו סכין מיוחד ובדוק ומצניעו לשחיטה כמ"ש (לקמן סעיף ט"ז) מ"מ לא ישחוט כי אם על ידי בדיקה קודם וסמוך לשחיטה ולא יסמוך על בדיקה שאחר שחיטה דכיון דבדבר קל סכין נפגם אין לסמוך לכתחלה אשמירתו ומ"מ נ"ל דבשעת הדחק יכול לשחוט בכה"ג על סמך הבדיקה שאחר השחיטה אבל בסתם סכין אסור אפילו בשעת הדחק ובדעבד אפילו בסתם סכין ששחט בו בלא בדיקה תחלה בודקו אחר שחיטה ואם נמצאת יפה שחיטתו כשרה:
1
ב׳שיעור הפגימה כל שהוא בין בעמקה בין במשכה ובלבד שתעכב ויסתבך בה שום דבר אפילו חוט השערה ואף על גב דבדקה אכישרא ואטופרא כמ"ש (לקמן סעיף ז') ולא הרגיש שום עיכוב ואחר כך מצא בה פגם משהו על ידי ראיה נגד השמש וכדומה יבדוק שם בחוט השערה אם נכנס לשם לא ישחוט בו ואם שחט אסורה אבל אין צריך לבדוק אחר זה כי אם כמו שכתבתי (לקמן סעיף ז') ונ"ל דאם יש סדק בחודה בעומק קצת יותר מחוט השערה אע"ג דאין נכנס בו אפי' חוט השער מפני שאין כאן פגם וחסרון והעוקצין ממש זה אצל זה וגם אין הכשר והצפורן נסתכך שם מה"ט מ"מ יש לחוש שבדחיקתו על הסימנים יפתח הסדק קצת ויסתבך בסי' ואסורה אפי' דיעבד ואם אין פגם כ"א כמו תלם ועוקץ יוצא מחוד כל שהוא ומסתבך בו אפי' כחוט השער פשוט דה"ל כפגם:
2
ג׳ג' מדות בסכין אוגרת והוא (מהרי"ו) שהסכין נפגם בחודו וא"כ יש עוקץ מזה ועוקץ מזה ה"ז פסולה דיעבד בכ"מ שעומד פגם זה בסכין ואפילו הוליך או הביא לחוד. מסוכסכת והוא שהיה בו (רש"י) אוגרת והושחז צד אחד ולא נשאר כ"א עוקץ א' אם היא עומדת בראש אסכין ממש ואחורי העוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא שחיטתו כשרה דכיון דעומדת בראש ממש וכשהתחיל להוליך לא היה כח באחורי העוקץ לקרוע העור והבשר וגם הסי' ולא קרע כ"א העור והבשר וכשבא לסי' כבר עבר הפגם ולכן כשירה ודוקא דיעבד אבל לכתחלה לא (רש"י) דגזרי' אטו מוליך ומביא. ודוקא בדידע קודם שחיטה שיש כאן מסוכסכת בצידה זו רק שכח דאסור לשחוט בו דאז נזהר אבל בדלא ידע חיישינן אפילו דיעבד אפילו אמר ברי לי שלא עשיתי כ"א הולכה חיישינן שמא השיב ידו מעט דכל מילתא דלא רמיא עליה עביד לה ולאו אדעתיה ודוקא מסוכסכת א' ולא שנים וכה"ג איפכא אי קאי המסוכסכת בצד הקתא ממש ואחורי העוקץ בצד הקתא והביא ולא הוליך נמי אסור לכתחלה ומותר בדיעבד וכל זה מדינא דגמרא ע"פ הסכמת הפוסקים ז"ל אבל אנן השתא ודאי לא בקיאין לכוין אם הוא ברישא דסכינא או סופו ממש ובאיזה סכין אמרו ובאיזה כח שוחט כדי שיעבור הפגם טרם בואו להסימן לכן יש להטריף כל מסוכסכת בכ"מ שעומדת אפי' הולך או הביא לחוד ואפילו נמצאת בצדדין וכן נוהגין במדינות אלו ונ"ל דאפילו אינה נרגשת בירידה מהעוקץ כ"א בפוגעו בעוקץ ושחט דרך ירידה ועומד בראש הסכין יש להטריף וכן יש לנהוג בכ"מ:
3
ד׳עולה ויורד והיינו שהיה בסכין פגם (רש"י) גדול והושחזו ב' העוקצים עד שעברו והוחלק ונעשה מקום הפגם נמוך שם שוחט בו לכתחלה ואפילו יש כמה עולים ויורדים בו ונ"ל פשוט דה"ה אם יש בו גובה או כמה גבוהים וגבוה מעל גבוה כל שאין בו כמין עוקץ שוחטים בו לכתחלה:
4
ה׳סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מגעתה כמגע ראש השבולת שהוא מסתבך באצבע ופגם אין בה נהגו באשכנז שלא לשחוט בה מפני שאין אנו בקיאים בדבר ונ"ל דמכל מקום כשרה בדיעבד אם שחט בה ולכתחלה ראוי ליזהר בו בכל מקום:
5
ו׳סכין שפיה חלק שאין בה שום פגם רק שאינה חדה לשחוט מהר (ע' לקמן סי' כ"ג):
6
ז׳בדיקת הסכין אבישרא כנגד הוושט ואטופרא כנגד הקנה ואתלת רוחתא דסכין פירוש שיעביר חוד הסכין על בשר אצבעו בהולכה והובאה וכן שני צידי החוד ועוד יעביר החוד וב' צדדי' בהולכ' והובא' על צפרנו בין הכל י"ב בדיקות (טור ומהרי"ו וש"פ) ורמז ושחטתם בזה זה גי' י"ב ובין (מעד"מ וש"א) שיעביר הסכין על האצבע ובין האצבע על הסכין שפיר דמי כל אדם לפי שהוא מרגיש יותר. גם אין קפידא באיזה אצבע בודק או אם מקדים א' מהי"ב בדיקות לחבירו רק שיבדוק (ש"ע וכל ש"פ ובודקים) מתון מתון ובכוונה גדולה בלב פנוי מכל מחשבות והרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה כי הכין לבו באחרונה ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב (ר"י בשערי תשובה) ולכן אין למנות ע"ז כ"א יראי שמים ביותר וחרידים על דבר ה' ואינם נבהלים ונחפזים בדעתם (ע"י) ואינן משתכרים שהמשתכרי' אפילו שלא בשעת שכרות אבריהם כבידים עליהם וצריכין הממונים לחקור אחר כ"ז וגם לבדקם אם יש להם הרגשה טובה כשאר בני אדם השלימים בדעתם וכל המרבה לבדוק אחר השוחטים בעניינים אלו ה"ז משובח:
7
ח׳לא יבדוק (טור) אבישרא ואטופרא כאחד שא"א להרגיש בטוב בדרך זה ולכן נ"ל דאם עשה כן אפילו בדיקה אחד אינו עולה לו וצריך לחזור ולבדוק אבישרא לחוד ואטיפרא לחוד וה"ה והוא הטעם שלא יבדוק שני הצדדים כאחד וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקות דשמא נפגם הצפורן בחודו של סכין ואולי יש פגימה שלא ירגיש בה לפי שעוברת בתוך פגימת הציפורן ואם לא בדק מיד אחר השחיטה כגון שנתקל קלה השחיטה כשיבוא לשחוט אח"כ איזה זמן צריך לרחוץ הסכין תחלה דשמא נפגמה כשהיה הדם לח ונכנס הדם לתוך הפגימה ונתייבש וסותם הפגימה עד שאינה ניכרת וכן היה מעשה לפני הראב"ד ז"ל שלא הוכרה הפגימה כ"א אחר הרחיצה:
8
ט׳סכין שיש בו פגימה אם מותר לשחוט שלא במקום הפגימה וכן סכין שיש בו ב' פיות נתבאר הכל (בסי' ו'):
9
י׳אע"פ שבדק הסכין קודם שחיטה צריך לבדקו גם אחר שחיטה י"ב בדיקות (כבסעיף ז') אע"ג דאם לא בדקו ונאבד שחיטתן כשרה דמוקמי' לסכין אחזקתו מ"מ לכתחלה לא סמכי' אחזקה (הרשב"א) בדאפשר לברר ואם נמצא בו פגם בין אוגרת (מהרי"ו) ובין מסוכסכת אפילו מן הצד אפילו חתך לתוך עצם המפרקת שחיטתו פסולה דחיישינן שמא בעור נפגמה ואפילו בעוף שעורו רך דינו כבהמה ואפילו שחט הרבה עופות או הרבה בהמות ולא בדק בנתיים ונ"ל דאפי' שחט עופות ואח"כ בהמות בסכין א' אין אומרים מסתברא לתלות הפגם במפרקת הבהמה ולא בעור העוף אלא כיון שלא בדק בנתים הרי כולם בספק ואפילו עוף הראשונה ושחיטתו פסולה מספק:
10
י״אלפיכך השוחט בעלי חי שנים או יותר צריך לבדוק אחר שחיטת כל א' (ש"ך) י"ב בדיקות כמו קודם שחיטה כדי שאם ימצא פגימה לא יאסר כ"א שחיטה אחת שלפני' ואפי' אם ירצה השוחט להכניס עצמו לספק זה נ"ל דאינו רשאי (הרשב"א) דאתי לידי בל תשחית כשימצא פגום באחרונה ויאסרו כולם חנם ותו דאפש' לבוא (מהרי"ל) לידי תקלה שיאכל הראשוני' טרם נודע מבדיקה שאחר כל ואפשר שימצא פגום ואכל ספק נבילה (לבוש) וכל שכן השוחט לאחרים שאינו רשאי להכניס ממון אחרים בספק ואפילו מסרו לו לשחוט בחנם צריך השוחט לעיין בתקנת הבעלים ואם עבר ולא בדק בנתיים ולבסוף בדק ומצאו פגום ונאסרו כולם נ"ל דא"צ לשלם דיאמר השוחט לבעלים מנא לך דהשתא בשחיטה זו נפגם דדלמא בשלך נפגם ולכן אם שחט שנים לא' ולא בדק בנתיים צריך לשלם א' ממ"נ שאלו בדק בנתיים אם מצאו יפה הרי היה הראשון כשר ואם היה מוצא בו פגם זה היה מתקנו ואז היה השני נשחט בהכשר וממ"נ קלקל לו אחד אבל אם שחוט שני ב"ח לשני אנשים יכול לדחות את כל אחד ולומר דלמא בשלך נעשה הפגם:
11
י״בונ"ל דבשעת הדחק כגון בעי"כ שצריך לשחוט כפרות הרב' ואין הזמן מספיק לבדוק בכוונת הלב ובמתון כדינא י"ב בדיקות וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה לא יבדוק בין כ"א רק עכ"פ אחר כל העופות שביד שליח א' כדי שלא ילך השליח קודם הבירור ושפיר דמי בין לענין איסור ובין לענין תשלומין שאין צריך לשלם כלום כשנוהג כן כי לא סגי בל"ה ואפילו שוחט בשכר:
12
י״געוד נ"ל דבשאר ימות השנה שאין הזמן בהול אפי' שחט א' ונמצא טריפה ע"י שהיי' וכדומה ורוצה לשחוט אחרת יש לבדוק הסכין בנתיים כדינא שמא נפגם:
13
י״דאפי' שחט הרבה ולא בדק בנתיים ואחר שחיטת כולם נאבד הסכין בלא בדיקה כשרים דמוקמי' הסכין אחזקתו ואם נגע במפרקת של א' מהם (ב"ח) אפילו של עוף אסורים כל הנשחטים אחר כך (ט"ז) דלחומרא חיישי' שמא נפגם במפרקת ולכן פשוט שאם נגע במפרקת אסור לשחוט אח"כ עד שיבדוק הסכין ומה"ט נ"ל דאחר בדיקת הסכין שקודם שחיטה אין לתוחבו לנדן קשה דהוה בנוגע במפרקת ואם תחבו צריך לבדוק שנית קודם שחיטה ואפילו דעבד אם לא בדקו ונאבד אחר שחיטה נ"ל להחמיר כל שהנדן קשה והחוד או צדדיו נגעו בקשיותו:
14
ט״ושחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקנו אחר שחיטה ואח"כ נמצא והרי הוא פגום נ"ל דאם יש במה לתלות פגימתו כגון ששיבר עצמות בסכין וספק לו אם בזה אם באחר או שנעלם מעיניו בבית ויש שם משתמשים בסכינים בקשה ואח"כ מצאו באופן שיש להסתפק שאחד מבני הבית נטלו לעשות מלאכתו בקשה וכיוצא בזה ה"ז מותרת כיון דק"ל בנאבד דמותרת וכיון דיצאה בהיתר אין לאסרה מספק אבל מצאה בקרקע שנראה שממנו נפל והיתה במקום זה עד שמצאה ואין כאן מקום לתלות בו הפגם שהוא יודע שלא עשה בה כלום ה"ז אסורה:
15
ט״זאם לא בדק הסכין קודם שחיטה ושחט בו ונאבד שחיטתו פסולה בד"א בסתם סכין אבל טבח שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ומקום מיוחד שמצניעו שם תמיד ה"ה בחזקת בדוק אפי' (הרשב"א בתה"ק) שחט בו ולא בדק' אחר שחיטה והצניעו ואחר כך שחט בו ונאבד קודם בדיקה הרי זה כשרה ונראה לי דוקא שעמד כך זמן מועט ערך שלשה ימים בלא תשמיש אבל יותר מכאן יש לחוש שנפגם על ידי חלודה וה"ה כסכין שלא נבדק:
16
י״זראוי לכל שוחט שיהיה לו סכין מיוחד לשחיטה ואסור לעשות בו שום דבר אפי' ברך ויצניעו שלא יפגם ומ"מ לא ישחט בו לכתחלה בלא בדיקה כמ"ש (סעיף א'):
17
י״חהשוחט בסכין שבדקו קודם שחיטה או שמוחזק ומוצנע כמ"ש (סעיף ט"ו וט"ז) ואחר שחיטה לא בדקו ושיבר בו עצמו' דרך שבירה דוקא לא בדרך חיתוך שמוליך ומביא ונ"ל דאפילו לא נשבר העצם רק שהכה עליו בכח אפי' פ"א מקרי שבר ונמצא הסכין פגום כשרה וכן (רמב"ם וסמ"ג) שבר בו עץ וכיוצא או נפלה (ת"ה) אאבנים או קרקע קשה ודוקא שראינו שנפלה על חודה אבל מספיקא אין תולין לומר שנפלה על חודה ואם שבר בה עצם המפרקת אין תולין בו אפילו דרך שבירה שהוא רך ומ"מ בה"מ נ"ל להקל בשבר המפרקת דרך שבירה:
18
י״טבדק הסכין אחר שחיטה והצניעו ואחר כך נמצא פגום לית לן בה דאימור בדבר אחר נפגם או שבר דבר קשה ולא אדעתיה ונ"ל דאם יודע בבירור שאין לתלות במידי שהיה מונח במקום צנוע ויודע שלא עשה בה שום דבר גם לא היה זמן רב שיש לתלות בחלודה ושכחה יש להחמיר ולאסור דאימור לא בדק תחלה יפה יפה וכ"ש האידנא דאין כלל דרך להשתמש בסכין שחיטה זולת בשעת הדחק או ה"מ יש להקל:
19
כ׳מדינא דגמרא היה אסור לטבח לשחוט אפילו סכין בדוק ויפה בידו עד שיראנו לחכם אם (גמרא שם) מפני כבוד החכם ואם מפני זהירות יתירה שיהא הסכין כשר בלי גמגום (שם) ואסמכוה אקרא דושחטתם בזה וכל שלא עשה כן היו מנדין אותו והאידנא בעוונותי' אין לנו (ש"ך בשם כמה גדולים) תלמיד חכם ואזיל ליה הטעם הראשון גם ממנים יראים ושלימים יודעי תורה וזריזים מפני טעם השני וראיתי במקומות החרדים לדבר ה' ממנים שנים וטובים השנים מן הא' ואיש את רעהו יעזורו ויזהירו ואפי' אי הוה ת"ח בזמן הזה כבודו מחול לממונים אלו ומה טוב היה בדורות אלו להחזיר הדבר ליושנה למנות א' מגדולי העיר שאליו יובל הסכין לבדקו (ועמש"ל ס"ז):
20
כ״אאין לטבח ליטול שכר כ"א מכשירות וטריפות בשוה שאם נוטל מכשירות ולא מטריפות הרי נוגע בדבר ולבו יטנו להכשיר בשביל שכרו ואפי' יודע בעצמו שהוא חסיד ולא יטה מ"מ מידי חשדא לא נפיק אבל יש מקומות שלא נהגו כן רק שהטבח נוטל הכרכשות מהכשירות ומטריפות אינו נוטל שום שכר ויש ללמוד זכות עליהם כיון שאין הטבח מודה שום הוראה בשחיטה ובדיקה היכא שיש נדנוד ספק רק מביא הכל להחכם וא"כ לא אדון הוא בדבר זה ואינו חשוד בשביל הנאה מועטת להתיר האיסור המפורש או להעלים עיניו מספק שלא להביאו לחכם ומ"מ נלמד מזה שהמורה אסור לו ליקח אפי' דבר מועט כעין כרכשא מהוראתו רק טעימא בעלמא לברר הוראתו וכן במקומות שאין שם מורה והשוחט הוא המורה אין לו ליקח מכשירות יותר מטריפות (פר"ח) ובמקומות שעכו"ם הרבה ושוחטים לעולם עד שיש די לצורך ישראל אז אינו נוגע כלל בדבר ומותר ליטול רק מהכשרות:
21
כ״במעיקר הדין מותר להיות שוחט ובודק בהמות עצמו ומוכר לאחרים אם הוא מוחזק בכשרות כמ"ש (ס"ס ס"ה) אבל נהגו בכמה מקומות שאין שום אדם רשאי להיות שוחט ובודק לעצמו למכור כ"א (בה"י) אותם הממונים מן הקהל ואם אירע לו הוראה בשחיטה אסור אפילו מדינא להורות בעצמו כיון דבחייה בחזקת איסור עומדת אין להוציאה מחזקתה כ"א בלא פקפוק:
22
כ״גראובן שאמר לשמעון בדוק סכין זה ובדקו שני פעמים מהי"ב שצריך ונתנו לראובן וראובן היה הולך לשחוט ולקחו לוי מידו ומצאו פגום וראובן מתנצל ואומר שעדיין היה רוצה לבדקו כהוגן מעשיו מוכיחים עליו שהיה די לו באותה בדיקה (הרשב"א בתשו' הביאו) שהרי באמרו לשמעון בדוק סכין זה מסתמא היה כוונתו לכל הי"ב בדיקות וכשראה שבדק שתים ונתנו לו היה לו לומר מה זו עשית מדוע לא בדקת כהוגן ולפיכך מעבירין אותו ואם נראים הדברים שהיה כעין שגגה ושהוא אדם כשר מחזירין אותו ובלבד שיקבל עליו שלא ישוב עוד לדבר כזה (ועיין סימן ב' מסעיף י"ז) ואילך כל דיני החשודים בשחיטה (ובסי' קי"ט) דין החזרתן לכשרותן:
23
כ״דטבח שנמצאת פגימה בראש סכינו ואמר זאת הפגימה מפני שאני מכסה דם העופות בראש הסכין וכשאני שוחט אני נזהר שאיני נוגע בפגימה מעבירין אותו וקרוב לומר שהכלים אסורים (ועיין ס"ס א'):
24