שמלה חדשה י״טSimlah Chadashah 19
א׳דיני ברכת השחיטה
השוחט צריך שיברך קודם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה ואם שכח ושחט ולא בירך יהדר אחר איזה ב"ח וישחוט בברכה ויכוין להוציא גם את זה ואי לית ליה לא יברך אחר השחיטה אפי' תוך כדי דיבור (הרמב"ם) דכיון דראוי היה לברך קודם ודחי נפשיה הואיל ואדחי אדחי אבל השחיטה כשרה אפי' לעצמו ואפי' הזיד ולא בירך ומכל מקום אם רואים שהעם פרוצים ומקילים בברכות יש לקנוס המזיד ולאסור (ראב"י בשם הגאונים) אותה שחיטה לו ולחלקותו אבל אחרים מותרים ואם (פר"ח בקו' אחרון) שוחט טריפה ודאית או שאין כאן בודק ולא תבא לידי אכילה לא יברך עליה דאע"ג דמטהרה מידי נבילה מ"מ מצות זביחה גבי אכילה כתיב אבל שוחט כשירה ויש בודק לבדקה כיון שיכולה לבא לידי אכילה אף על פי ששחטה להאכילה לעכו"ם או לכלבים ה"ז מברך שאם ימלך יאכל ממנה:
השוחט צריך שיברך קודם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה ואם שכח ושחט ולא בירך יהדר אחר איזה ב"ח וישחוט בברכה ויכוין להוציא גם את זה ואי לית ליה לא יברך אחר השחיטה אפי' תוך כדי דיבור (הרמב"ם) דכיון דראוי היה לברך קודם ודחי נפשיה הואיל ואדחי אדחי אבל השחיטה כשרה אפי' לעצמו ואפי' הזיד ולא בירך ומכל מקום אם רואים שהעם פרוצים ומקילים בברכות יש לקנוס המזיד ולאסור (ראב"י בשם הגאונים) אותה שחיטה לו ולחלקותו אבל אחרים מותרים ואם (פר"ח בקו' אחרון) שוחט טריפה ודאית או שאין כאן בודק ולא תבא לידי אכילה לא יברך עליה דאע"ג דמטהרה מידי נבילה מ"מ מצות זביחה גבי אכילה כתיב אבל שוחט כשירה ויש בודק לבדקה כיון שיכולה לבא לידי אכילה אף על פי ששחטה להאכילה לעכו"ם או לכלבים ה"ז מברך שאם ימלך יאכל ממנה:
1
ב׳ואם שוחט דבר דאתיילד בו ריעותא וצריך בדיקה (אחרונים) יהדר אחר איזה בעל חי לשחטו בברכה קודם שישחוט הספק ויכוין לפטור גם את הספק וכן נוהגין ואם אין לו שום דבר לא יברך כ"א אחר הבדיקה שימצא כשר ולא יפסיק בין שחיטה לבדיקה ובין בדיקה לברכה דכיון דא"א לברך קודם לא אדחי ואם הפסיק בדברים אחרים לא יברך:
2
ג׳אם שוחט במקום מטונף שאסור לברך שם כמ"ש (א"ח מסימן ע"ו) ואילך ילך למקום שיכול לברך כמבואר (באו"ח שם) דיני ההרחקה ויברך וילך לשחוט. לא יפסיק בדיבור מהברכה עד אחר השחיטה. ואם שוחט במקום שיש לו מחיצות ואין שם מקום בפנים להרחיק מהטינוף ילך חוצה למקום נקי ויברך אחר המחיצה מיד דכיון שמחיצה מפסקת מותר לברך אם אין מגיע לו שם ריח רע ואינו רואה הטינוף ולא יפסיק כנזכר לעיל ונ"ל דדוקא שהמחיצות גבוהות עשרה טפחים והשוחט בן פקועה (עיין לעיל סימן י"ג) ענין הברכה:
3
ד׳השוחט הרבה בהמות וחיות ועופות ברכה אחת לכולן:
4
ה׳שנים או יותר ששוחטין כל א' בעל חי נ"ל דאם כולם מזומנים לשחוט יחד תוך כ"ד של הברכה יברך אחד דוקא (אחרונים) ויכוין להוציא כולם והם יכוונו לצאת בברכתו ויענו אמן וישחטו כלם תכ"ד דהברכה אפילו לא ענו אמן יצאו בדעבד רק שכיוונו לצאת בשמיעתן אבל אם אינם מזומנים לשחוט יש להם לכוין שלא לצאת בברכתו של זה ויברך כ"א לעצמו ובדעבד יצאו ואפילו בכה"ג רק אם כיוונו לצאת ולא הפסיקו בדברים אחרים ולכתחלה ראוי שלא ישחטו בפ"א או סמוך ותיכף זה אחר זה בלי היסח הדעת כדי שיברך כ"א לעצמו:
5
ו׳אם בירך א' והוציא כלם והבעל חי של המברך נטרף מכל מקום יצאו האחרים ונ"ל דוקא כשענו אמן אחר הברכה אבל בשמיעה לבד מספקא לי אם יצאו כיון דאיגלי מילתא שהמברך עצמו לא היה חייב בברכה (ועיין א"ח סי' רי"ט סעיף ד"ה) ולכן יש להם להפסיק בהיסח הדעת כמ"ש (לקמן סעיף ט') ויברכו למה שישחטו אח"כ (ועיין סי' א' סעיף ל"ג ול"ה):
6
ז׳יבדוק הסכין ואחר כך יברך וישחוט מיד תוך כ"ד לברכה שלכתחלה אסור להפסיק בין ברכה לשחיטה בשום דבר או בשיחה אפילו לצורך שחיטה ובדעבד אם שח אפי' דבור אחד בין הברכה לשחיטה שלא מצורך השחיטה הוה הפסק וצריך ברכה אחרת אבל צורך שחיטה כגון תן לי הסכין או תן לי לשחוט וכדומה לא הוה הפסק וא"צ ברכה אחרת ואפי' לכתחלה אם בירך ואח"כ הוצרך לדבר בענייני שחיטה כנזכר או שכח מלבדוק הסכין קודם ברכה ה"ז מדבר ובודק ואפי' מתקן הסכין לא הוה הפסק רק שלא יסיח דעתו מהשחיטה ולא ישנה מקומו ונ"ל דה"ה באמצע שחיטה יכול לזרז להמחזיק בהבעל חי הנשחט שיחזיק בטוב ולא ירפה אם צריך לכך דכל זה צורך שחיטה הוא ואם לא שח בין ברכה לשחיטה רק הפסיק בשתיקה א"צ לחזור ולברך:
7
ח׳יש מקומות שהעכו"ם אינם מניחים לישראל לשחוט אם לא שאומר קודם השחיטה סמוך להשחיטה ממש ב' מלות אלו אלל"ה וואכב"ר ר"ל אל כביר נ"ל דיש להשתדל לבטל זה דנראה כחוקות העכו"ם ואם א"א לבטלו יש להשתדל לאמרם קודם הברכה ואם ג"ז א"א נ"ל כיון דהישראל מכוין במלות אלו שהשחיטה היא לשם הקב"ה שהוא אל כביר שציונו לשחוט לא הוה הפסק דמדבר מענייני שחיטה הוא וא"א בלא"ה אבל לא יאמר מלות אלו וישחוט ויברך בבת א' דבעי' הברכה עובר לעשייתן:
8
ט׳שח בין שחיטה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה אפי' מלה א' יש מחלוקת בין הפוסקים אי צריך ברכה אחרת או לא ולכן צריך ליזהר שלא ישיח כלל בין שחיטה לשחיטה ואם אירע ששח נ"ל כדי להוציא נפשו מפלוגתא יסיח דעתו מהשחיטה ע"י שיעקור ממקומו ויעסוק בדברים אחרים כאינו רוצה לשחוט עד אחר זמן הרבה שאז כשיחזור לשחוט יהיה חייב מדינא לברך ואם א"א להסיח דעתו ישחוט בלא ברכה אחרת דספק ברכות להקל:
9
י׳אם בירך לשחוט ושמע קדיש או קדושה או שמע קול רעם וכדומה נ"ל דאם שומע העונים או המברכים לא יפסוק כלל רק ישמע מהם ויהיה שומע כעונה ואז לא הוה הפסק בין בין ברכה לשחיט' ובין בין שחיטה לשחיטה ואם א"א לשמוע העונים אם הוא בין ברכה לשחיטה לא יפסיק כלל ואם פסק וענה או בירך יברך שנית על השחיטה אבל בין שחיטה לשחיט' יענה ויברך וא"צ לברך שנית על השחיטה דאין זה הפסק שלא הפסיק בין הברכה לתחלת המעשה ובתוך השחיטות לא הפסיק כ"א בדבר מצוה המוטלת עליו בהכרח:
10
י״אשחט עוף ורוצה לשחוט בהמה יכסה תחלה דם העוף בברכה ואח"כ ישחוט הבהמה בלא ברכה דכיון דהבהמה אין צריך כיסוי ואין מצות הכיסוי שייכא כ"א להעוף ראוי שיגמור מצוה ראשונה תחלה ומ"מ לא הוה הכיסוי הפסק בין השחיטות (כ"נ מהרא"ש וש"פ) דהכיסוי גמר השחיטה היא (פר"ח סו' הסי' ודלא כש"ך) וה"ה חיה ואח"כ בהמ' אע"ג דצריך לבדוק הריאה דחיה קודם כיסוי כמ"ש (סי' כ"ח) אין זה הפסק בין השחיטות ומ"מ היכא דאפשר ישחוט הבהמה ואח"כ החיה שלא להפסיק כ"כ וכן שחט עוף ונמלך אחר כך לשחוט עוף אחר בגוונא שצריך לברך על שחיטת העוף הב' כמ"ש (לקמן סעיף י"ד) צריך לכסות מתחלה דם העוף הראשון בברכה כדי לסיים מצוה הראשונה ואח"כ יתחיל באחרת וכשיכסה דם העוף הב' א"צ ברכה להכיסוי דברכת כיסוי הראשון פוטרו דהשחיטה לאו הפסק הוא דצורך כיסוי הוא וע' מדינים אלו (מסעיף י"ז) ואילך ושיחה בין הכיסוי כשיחה בין השחיטות (וע"ל סי' ט'). ואם שוחט הרבה עופות בברכה א' זה אחר זה א"צ (עמ"ש סקכ"א) לכסות עד אחר כולם שאז מכסה כולם בברכה א' דכל השחיטות מצות א' הם כל שאינם חלוקים בברכות:
11
י״בזה שאמרנו שאין הכיסוי הפסק בין השחיטות נ"ל דאפילו מכסה בלא ברכה מחמת ספק אם חייב בכיסוי כמ"ש (סי' כ"ח) מ"מ לא הוה הפסק דעוסק בענייני שחיטה הוא לצאת ידי ספק וכן נמי שחט הרבה שחיטות ונתנבלה א' מהם אפילו הראשונה לא הוה הפסק לא בין השחיטות ולא בין הכסוי' כיון דנתעסק בענייני שחיטה ואם שחט עוף ורוצה לשחוט אח"כ בהמה ואח"כ עוף דאז צריך לכסות דם עוף הראשון קודם שחיטת הבהמה כמ"ש סעי' שלפ"ז בהא מספקא לי אי הוה שחיטת הבהמה הפסק בין הכסוי' כיון דשחיטה זו לאו צורך כיסוי הוא ולכן ראוי שלא לעשות כן שלא יכנוס לספיקא לכתחלה ואם אירע שעשה כן יכסה בלא ברכה:
12
י״גאם אינו שוחט רק עוף א' מותר לדבר בין השחיטה לכיסוי ומכל מקום טוב שלא לדבר דהכיסוי גמר מצות השחיטה והמתחיל במצוה אומרים לו גמור בלי הפסק וכ"מ שנזכר בסימן זה עוף היה כיוצא בו וכ"מ שנזכר עופות ה"ה חיות או חיה ועוף:
13
י״דמי שבירך על השחיטה וגמר שחיטתו ואח"כ הביאו לו עוד לשחוט בין קודם כיסוי ובין אחר כיסוי או בדבר שא"צ כיסוי אם הוא מין אחר כגון שחט בהמה או חיה והביאו לו עוף או אפי' אותו מין רק כשבירך גמר בדעתו שאפי' יביאו לו יותר לא ישחוט וכשהובא נמלך לשחוט צריך לברך שנית דאפי' היו לפניו בשעת ברכה רק שאז היה דעתו שלא לשחטן ה"ל נמלך וצריך ברכה אחרת ולענין כיסוי (עיין לעיל סעיף י"א ולקמן סעיף י"ז) אבל בירך לשחוט סתם וכשגמר הביאו לו ממין הראשון בין נסתלקו הראשונים מלפניו ובין עדיין מונחים שחוטים לפניו בזה יש מחלוקת בין הפוסקים אם לברך שנית ונ"ל אם בהמה היתה הראשונה ויביאו לו בהמה או אפילו הראשונה היתה עוף ואחר כסוי הביאו לו עוף אחר או הובא בין ברכת הכיסוי לכיסוי יכסה ויסיח דעתו כמ"ש (סעיף ט') כדי לברך אשחיטה שניה וכיסוי שנית בפ"ע אבל אם הובא קודם ברכת הכיסוי לא יסיח דעתו שהרי מחויב הוא לברך ולכסות מיד וגם אחר הכיסוי אין ראוי להסיח דעתו לחייב עצמו בברכת הכיסוי אחר כך שאינה צריכה ולכן יברך ויכסה וישחוט בלא ברכה גם יכסה אח"כ בלא ברכה וכן נמי היכא דא"א להסיח דעתו כגון שנחוץ לו לשחוט ישחוט ויכסה אח"כ בלא ברכה:
14
ט״ואם בשעת הברכה ראשונה דשחיטה נתכוין לכל מה שיביאו לפניו לשחוט אין צריך ברכה אחרת אפילו במין אחר אפילו הובא אחר שגמר הכל אלא שוחט הכל זא"ז ומכסה אח"כ הכל בפעם א' אם אין בהמה מפסקת ביניהם כמ"ש (לעיל סעיף י"א) וראוי לכל שוחט לכוין כן כדי שלא יכניס עצמו למחלוקת דסעיף הקודמים (רש"ל ואחרונים) ושוחט דמתא דינו כמי שמכוין לשחוט כל המובא לפניו שסתם דעתו כן הוא:
15
ט״זמי שבירך על השחיטה ובין ברכה לשחיטה או קודם שגמר לשחוט כל שהיה לפניו בשעת ברכה הובא לו עוד לשחוט אם נמלך ממש דהיינו שנתכוין בברכה ראשונה שאפי' יביאו לא ישחוט ועתה נמלך לשחטם יכסה הראשונות ויברך שנית קודם שחיטת המובאים אבל אם בירך סתם שוחט כל המובא על סמך ברכה הראשונה אפילו הובא מין אחר בכ"ז שלא גמר (ב"י) עדיין קבוע הוא לשחוט על סמך הברכה הראשונה. (טור וכ"מ מר' ירוחם נתיב א' ח"ב) וגם ע"ז יש חולקין וכבר נתבאר סעיף שלפ"ז שראוי שיכוין השוחט לכל המובא לפניו דאז יוצא ידי כולם:
16
י״זכבר נתבאר (לעיל סעיף י"א) שמי שצריך לברך שנית על השחיטה ועדיין לא כסה הראשונה יברך ויכסה ואחר כך כשישחוט יכסה בלא ברכה על סמך ברכת הכסוי הראשונה שהרי הובאו החדשים קודם ברכת הכיסוי אבל אם הובאו בין הברכה לכיסוי בזה יש להסתפק אם יברך על הכסוי ב' כיון שבשעת הברכה לא היה לפניו ונ"ל דאם נתחייב בברכת שחיטה שניה מטעם נמלך שאחר שהובאו נמלך לשחטן ומעיקרא היה דעתו בפי' בשעת ברכה"ש שלא לשחוט עוד א"כ מסתמא גם ברכת הכיסוי בדעתו הראשונה היתה וצריך לברך שנית על הכיסוי אבל אם לא נמלך רק נתחייב בברכת שחיטה מחדש מטעם שהובא מין אחר יש לו להסיח דעתו אחר כיסוי הראשונה קודם שיברך לשחוט ואז יברך גם אכיסוי שניה ואם א"א להסיח יכסה בלא ברכה אבל אם הובאו קודם ברכת הכיסוי ונמלך אז לשחטן שצריך לברך שנית על השחיטה שאחר כסוי הראשונה וקודם שגמר לשחוט כל מה שהובא הובאו עוד לשחטן אפי' מין אחר ושוחט אותם בלא ברכה כמ"ש (לעיל סעיף ט"ז) אז א"צ לברך על כיסוים דכ"ז שלא גמר הרי הוא קבוע לשחוט ולכסות:
17
י״חכבר נתבאר (סעיף י"א וי"ב) שאין הכיסוי הפסק בין השחיטות ולכן אם שחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד ושכח וכסה קודם ששחט עוד א"צ לברך אח"כ על השחיטה שהרי בשעת ברכה ראשונה נתכוין לשחוט גם את אלו ולענין כיסוי האחרונים אם שכחתו היתה שבשעת ברכה סבור היה שאין כאן עוד לשחוט א"כ יש לחלק דאם שוחט אח"כ מין אחר צריך לברך על הכיסוי ואם אותו מין אין לברך כמבואר (לעיל סעיף י"ד) (לבוש ופר"ח) ואם היתה שכחתו שסבור שהדין הוא שיכסה מיד אחר הראשונה והאחרות כ"א אחר השחיטה או שכיסה בלא כוונה כלל יכסה אח"כ בלא ברכה אבל אם היה סבור שצריך לכסות כ"א בברכה בפ"ע יש פוסקים שמברך אח"כ אבל אני חוכך שלא יברך שאע"פ שברכתו הראשונה לא היה כ"א לפטור אחת כיון שידע שיכסה עוד זה אחר זה ולזה נתכוין בהתחלתו במצות כיסוי מה לנו ולטעותו כבר נפטר ממילא:
18