סוד ישרים, פרשת פרה ח׳Sod Yesharim, Parashat Parah 8
א׳דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה וגו'. כתיב בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצל"ה שהבטוחות של ישראל אינו ממה שאוחזים בידם ממש אלא עיקר בטוחות שלהם הוא רק ממה שהוא עדיין בידו ית' ועל דרך מאמרם ז"ל בגמ' (ברכות נח.) הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו מלכי אוה"ע אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו היינו כי נתן מורה שכבר גמר הנתינה להם ואין עוד בזה להשי"ת שום חיבור ושיתוף אבל חלק מורה שיש עדיין להשי"ת חלק שותפות וחיבור בזה ומזה שהשי"ת הוא משותף עם ישראל זאת הוא עיקר התקיפות שלהם כי כמו דלית גבהו באורייתא בעלמא דין כדאיתא בזוה"ק (שמות קכט.) דהא לית גבהו באורייתא אלא בעלמא דאתא וכו' היינו שאפילו הנפש היותר גדול מישראל אין לו במה להתפאר וצריך להיות תמיד מדוגל ביראה כך אין נמי אפילו להנפש היותר קטן מישראל להתיאש ח"ו א"ע ולומר מאין יבוא עזרי כי מאחר שהכל הוא רק בידו ית' ומצדו ית' אין העדר לשום דבר וזהו כי ביה ד' צור עולמים וכמבואר בזוה"ק עלמא עלאה בי"ה ועלמא תתאה בו"ה ועל המחיצה שביניהם אמרו ז"ל במדרש (קהלת פ"א) מחצתי ואני ארפא מחיצה שעשיתי שהעליונים קיימין והתחתונים מתים וכו' אני חוזר ומרפא אותה וכל ענין זאת המחיצה הוא רק מצד אדם כי זאת המחיצה הוא כענין שאיתא בספרי על הפסוק אשר בידו נפש כל חי ומקשה שם הלוא נפשות המתים המה נמי בידו ומחלק שם אשר נפשות החיים אוחז השי"ת בידו ונפשות המתים המה נתונים באוצר וכו' ובאמת זה החילוק אינו שייך אלא גבי האדם שמה שאוחז בידו הוא סמוך אצלו ומה שנותן באוצר הוא רחוק ממנו אבל גבי השי"ת שכל המקומות המה סמוכים אצלו ית' ואיזה חילוק שייך מצדו ית' בין ידו לאוצר אמנם זה החילוק הוא באמת נמי רק מצד האדם כי דבר שהוא חי נקרא בידו משום שעל דבר שהוא חי נתעורר בלב האדם קיווי להתפלל משא"כ על מת שיחי' אינו מתעורר עוד בלב האדם שום קיווי להתפלל וזהו ונפשות המתים המה נתונים באוצר כלומר שנדמה לאדם שנתרחק ממנו ית' ואפס תקוה אבל באמת כל זה ההתרחקות הוא נמי רק מצד אדם והא ראי' ר' חנינא בן דוסא שהכיר היטב שאין שום התרחקות ממנו ית' רק מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק הי' בכוחו להתפלל גם על המת שיחי' כי הבין שפיר שאין באמת מצדו ית' העדר לשום דבר כי רק מצד אדם יען שיש בתפיסתו דברים כאלה שנראה שהם לגמרי בלי תיקון כגון מי שחטא ושנה שנדמה לו שח"ו אתמנע תשובה מני' לכך נמצא נמי בתפיסתו העדר אמנם זה ההעדר הוא ג"כ רק שכל נברא שיהי' נדמה להאדם מצד הבנת תפיסתו להעדר והתבטלות בלי תיקון וזה היאוש הוא שורש הטומאה שמטמא כל סביביו עד שנדמה מאין יבוא עזרי ועל זה נאמר כל הנוגע במת יטמא וכמו שביארו ז"ל (במדרש תנחומא) חייכם לא המת מטמא ולא פרה מטהרה וכו' היינו שעיקר הטומאה הוא זה היאוש שהאדם מיאש א"ע מתקוה ולכך נאמר עצה ויקחו אליך פרה וגו' וכמבואר בזוה"ק (חקת קפ:) האי פרה לדכיותא קא אתייא לדכאה למסאבי פרה דקבילת מן שמאלא ומאן הוא לשמאלא שור כד"א ופני השור מהשמאל וכו'. תמימה מאי תמימה כמה דתנינן שור תם ושור מועד וכו' והענין הוא כי הכשלון הראשון הי' נמשך לישראל מזה השור כי ענין שור תם מבואר בזוה"ק (שלח קסג.) האי שור אקרי תם ויעקב אחיד בי' בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא וכו'. היינו כי זה השור שעליו נאמר ופני השור מהשמאל רומז על הכלי שהציב השי"ת שיהי' הכרה בחסדו ית' כי השי"ת הוא רב חסד וחפץ שיהי' להבריאה ג"כ הכרה בחסדו ית' ובלתי זאת הכלי אין יתכן כלל שום הכרה כמו שמצינו כשהלך חסדו של אאע"ה דרך ישמעאל בגודל התפשטות בלי צמצום אזי נאמר על ישמעאל נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ואיזה חסד יתכן בזה מאחר שהוא אכזר על עצמו ומשחית את נפשו אכן כשנצמצם זה החסד של אאע"ה במדת הגבורה של יצחק אבינו ע"י זה הצמצום נעשה כלי להכיר במדת חסדו של אאע"ה שהוא חסדו ית' וזהו שאיתא בזוה"ק (ויקרא ה) גדול ד' ומהולל מאוד וגו' אימתי אקרי קוב"ה גדול בזמנא דכנ"י אשתכחת עמי' הה"ד בעיר אלהינו הוא גדול. בעיר אלהינו וכו'. מאי משמע. אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול ולא מהולל וכו' ובג"כ תושבחתא דא בשני וכו'. היינו כי גדול ד' הי' צריכין לאמרו בראשון כי ראשון מורה על מדת החסד ולא ביום שני שמורה על מדת הגבורה על זה מבאר שם אימתי אקרי קוב"ה גדול בזמנא וכו' ובג"כ תושבחתא דא בשני וכו'. היינו כי ביום ראשון אין עדיין מחמת גודל התפשטותו שום הכרה בו אבל ביום שני שמורה על גבורה אזי יש כלי וזהו בעיר אלהינו וזאת הכלי להכיר על ידה חסדו ית' הוא רק לכנ"י כדכ' ונפלינו אני ועמך וגו' היינו כי מאחר שכנ"י מכינים הכלי נותן השורת הדין שישכון אצלם אור חסדו ית' יותר מכל עם אשר על פני אדמה כי בזה המקום שמכינים עצמם בשביל המלך שם שוכן המלך הגם שאין שום נ"מ להמלך מצדו באותה הכנה שמכינים עליו כי כלום חסר בבית המלך בכל זאת הוא הדרך ארץ שבזה המקום שהיו מטריחים עצמם בשבילו שם בוחר המלך לשכון. ככה הגם שמצדו ית' אין שום נ"מ בזאת הכלי אכן מצד זעיר אנפין היינו מצד הבריאה צריכין כלי להשראת אור חסדו ית' ועל זה הכלי נאמר ופני השור מהשמאל וזה השור נקרא שור תם אבל מצד עצמותו ית' היינו מצד עתיקא תמן לית שמאלא כלל כדאיתא בזוה"ק (בכמה דוכתי) ואין שום נ"מ בזאת הכלי. אכן מזה השור יכול להסתעף נמי שור המועד היינו שיכולין לקבל מזה תקיפות יתירה ולדמות שיש הכרח ח"ו גם מצדו ית' לזאת הכלי וזה הי' כל ענין הכשלון הראשון של ישראל כי כאשר יצאו ישראל ממצרים הכירו שאין לשום אומה ולשון זאת הכלי אלא ישראל לבדם ומזה נתרהבו עוז בנפשם ועל זה כתיב שם ויחזו את האלהים וגו' בלשון תרגום להורות שלא הי' רואים ראי' אמיתית איך שאין באמת מצדו ית' שום הכרח לזאת הכלי ורמזו זאת במדרש רבה (שמות פ' ג) ראיתי לא נאמר אלא ראה ראיתי וכו' אתה רואה ראי' אחת ואני רואה שתי ראיות וכו' כשאבא לסיני ליתן להם את התורה אני יורד בטטראמולי שלי שהן מתבוננים בי ושומטין אחד מהן ומכעיסים אותי בו וכו' היינו שקבלו לעצמם תקיפות יתירה ומזה התקיפות נסתעף להם אח"כ כדכתיב על נסותם את ד' לאמר היש ד' בקרבנו אם אין וגו' וכמבואר שם בזוה"ק בעי למנדע בין עתיקא סתימא דכל סתימין דאקרי אין ובין זעיר אנפין דאקרי ד' וכו' ומזה נסתעף להם אח"כ כל הכשלון שהי' נדמה בסבת זאת הכלי הנקרא פני השור מהשמאל שהם במחויב המציאות ח"ו וזה הוא ע"ז ממש וזה נקרא שור המועד המסתעף מפני שור מהשמאל וכל הסתעפות הטומאה נמשך מזה השור המועד כי מאחר שנדמה להאדם שיש לו מה בידו מפאת זה רואה בהבנת תפיסתו העדר ונדמה לו שח"ו אפס תקוה לכך נאמר בזאת הפ' עצה ויקחו אליך פרה וכמבואר שם פרה דקבילת מן שמאלא ומאן הוא לשמאלא שור כד"א ופני שור מהשמאל וגו' היינו שיתיצבו א"ע בהשורש אשר שם אין שום שמאל כלל היינו שידע האדם שפיר שיש מקום שאין ידו מגעת שם בברורי תפיסתו כי השי"ת השאיר במכוון אצלו ית' לבלתי יהי' זאת בתפיסת הבריאה כענין שאמר ר"י לתלמידו (שבת קמ.) א"כ אם אתה תבין כמוני מה בין לי ולך ומזה יכול האדם להוכיח שאין שום דבר הכרח מצדו ית' רק הכל הוא רצון פשוט ומזה השורש נמשך תיקון וטהרה לכל הדברים שבעולם:
1