סוד ישרים, פרשת זכור כ״בSod Yesharim, Parashat Zakhor 22
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו':
1
ב׳הענין האמור כאן הלשון זכור ואם משום שהוא לדורות הלא כל נבואה שנכתבה היא לדורות כדאיתא בגמ' (מגילה) אכן זה הוא לרמז כמו שאמרו ז"ל בגמ' (שם) כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור ומה אני מקיים זכור בפה היינו כי עמלק מסתיר כ"כ את הקדושה עד שאפילו זאת הקדושה הנמצא בלב ישראל בקביעות אינו ג"כ בכוחם להוציא אותה מהלב לפה לכן נאמר כאן הלשון זכור וגו' וזכור בפה להורות שנגד ההסתר של עמלק צריכין ישראל להתגבר מאוד בעבודה עד שיוציאו קביעות הקדושה שיש בעומק לבבם בהתגלות להפה וזהו זכור בפה כלומר על הלבוש אחרון כי פה גומר וזהו נמי שאמרו ז"ל בגמ' (ב"ב קכג) גמירי שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל היינו כי בניה של רחל מורה על התגברות עבודה בגודל צמצומים ולזה טרם שנגמר השלימות ממלכות בית דוד ואז התיצב נגדם עמלק לכך היו צריכין נגדו מלך מבני רחל וכן מצינו גבי משה רבינו ויקח משה את עצמות יוסף עמו ועצמות יוסף רומזים על גודל צמצומים והוא יען שהיו ישראל עדיין משוללי שלימות כמו שהי' אז קטרוג ביציאתם ממצרים הללו וכו' והללו וכו' אלא שהשי"ת העיד עליהם כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וגו' וכל עוד שישראל נוסעים בדרך לקנות שלימות טרם שמגיעים לזאת השלימות בזה הדרך מתיצב תמיד נגדם עמלק בקטרוגו כמו שנאמר אשר קרך בדרך וגו' ואז הוא כל העצה נגדו רק עצמות יוסף היינו התגברות עבודה כי אם ינוחו מעט אזי הוא מטעה תיכף בקטרוגו כמו שמצינו בגמ' (ב"ב כא) גבי יואב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמי' דדוד אמר לי' מאי טעמא עבדית הכי א"ל דכתיב תמחה את זכר עמלק א"ל והא אנן זֵכר קרינן א"ל אנא זכר אקריון וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצל"ה שזה הטעות בעצמו נצמח ג"כ מעמלק שהטעה אותו בזה שסבר שרק הזכרים צריכין לאבד כי איש דרכו לכבוש ולילך בעבודה ועמלק מואס בעבודה צריכין לאבדו משא"כ הנקבות שאין אשה דרכה לכבוש ולעבוד והא ראי' שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא ואמרו ז"ל נמי איתתא כמאן דמהילתא דמי' וממילא אינו מגיע להם לאבדם אכן הוא באמת טעות גמור כי רק בהקדושה הוא אתתא כמאן דמהילתא דמיא יען שהדכר הולך בעבודה נקבע נמי בהנוקבא הקדושה שלא מדעת אבל כשהדכר הולך בזדון אזי נקבע נמי זה הזדון בהנוקבא וביאר אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה אשר בהפסוק והי' בהניח ד' וגו' נקוד שלש מונח לרמז בזה אשר לא בניקל יכולין להנצל מהטעות של עמלק שמטעה תמיד את ישראל רק אחר שהניח ד' מכל אויביך מסביב אזי תדע שתמחה את זכר עמלק:
2