סוד ישרים, פרשת זכור כ״גSod Yesharim, Parashat Zakhor 23
א׳ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל בעלותם ממצרים ויסר קיני מתוך עמלק וגו':
1
ב׳להיות אשר כפי מה שישראל מרחיקין את עמלק והסירו אותו מתוכם כך יש בכוחם אח"כ לקרב מרחוק אצלם להקדושה ולכן מצינו אחר מלחמת ישראל בעמלק נאמר מיד וישמע יתרו וזהו שאיתא בהאר"י הק' ז"ל (לקוטי תורה פ' יתרו) שהתיקון של קין נגמר בקיני הוא יתרו וכדאיתא בזוה"ק (יתרו סח) בקדמיתא חמוי דיוסף אקרי כהן און ולבתר חמוי דמשה כהן מדין וכו' היינו כי כל אחד מקבל עזר מכנגדו לזה משה רבינו שהוא הבונה היותר גדול שבעולם וכמאמרם ז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך ותלמידי חכמים נקראים בונים ועלי' איתא כמה פעמים בתקוני זוה"ק אין לך חכם ונביא וחוזה שלא יהי' בו ממשה ואתפשטותא דמ"ר בששים רבוא ובכל דרא ודרא ועזר גדול כמו זה צריכין לקבל מכנגד רחוק כזה שהוא המהרס היותר גדול שבעולם וזהו בקדמיתא חמוי דיוסף וכו' ולבתר חמוי דמשה היינו כפי מה שמסירין ישראל מהם ההירוס של עמלק כך נבנה אצלם העזר ממקום הרחוק ביותר ועל זה כתיב וירא את הקני ויאמר איתן מושבך היינו אף שהי' כ"כ מרוחק בכל זאת נתקרב להקדושה וירא את עמלק ויאמר ראשית גוים עמלק היינו אף שהי' סמוך מאוד להקדושה שנולד משני צדיקים מיצחק ומרבקה מ"מ התברר עצמו שהוא לגמרי ההיפך מהרצון ית' וזהו ויבוא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל וכמבואר בגמ' (שבת נו:) על עסקי נחל מה על נפש אחת אמרה תורה להביא עגלה ערופה וכו' וזה הטעות נצמח ג"כ מעמלק שמטעה תמיד את ישראל עד שהי' מטעה במכיוון את המלך ישראל כדי שיפסיד כל המלוכה שלו אמנם כל הטעות שיכול להטעות את המלך ישראל לא הי' רק שהטעה אותו לרחם במקום אכזרי אבל להטעות ח"ו את ישראל שיהי' אכזרי במקום רחמני אין זאת בכח עמלק כלל כי הרחמנות הוא בקביעות בהטבע של ישראל רק להיפך לרחם במקום אכזרי זאת הוא בכוחו להטעות את ישראל ובאמת אין לך אכזרי ביותר ממי שמרחם על אכזרי כי זאת בעצמו שמניח מזיק בעולם הוא אכזריות אולם במקום שאינו ניכר בה שום טובה שם אינו ג"כ כלל אף בכח עמלק להטעות את ישראל שירחמו במקום אכזרי רק במקום כזה שנראה על הגוון לטובה כמו שמצינו כאן שנאמר וילך אליו אגג מעדנות שהציב גוון יפה מאוד והי' נראה שיש בהשלל שלו טובה השייך להקדושה ובמקום כזה הי' יכול להטעות את המלך ישראל כדכתיב ויאמר שאול וגו' ויקח העם מהשלל צאן ובקר ראשית התרם לזבוח לד' וגו' ויאמר שמואל וגו' שמוע מזבח טוב וגו' אמר שמוע כי ראי' הוא רק על גוון שטחיות הדבר ואין רואים מה שיש בעומק אבל שמוע הוא בעומק הדבר וזהו שאמר לו שמואל שמוע מזבח טוב כלומר לא הי' לך להסתכל ולהביט רק על הגוון היפה לבד כי אם להטות אזניך ולשמוע מעומק אזי היית יודע ברור שאינו נמצא בו שום טוב כי הוא לגמרי ההיפך מחסד כ"ד עליו בתקוני זוה"ק (הקדמה) המן אל אחר אקרי היינו כי אל בכל אתר נהירו דחכמתא (זוה"ק צו לא) וזה מורה על חסד אל כל היום אבל המן אל אחר אקרי ואין בו שום נדנוד מחסד אל אף שמתפשט גם מהמן כבוד שמים כדאיתא בגמ' (מגילה י:) והי' לד' לשם לאות עולם לא יכרת אלו ימי פורים אבל המן בתפיסתו יאבד ויתבטל לגמרי ואין לו שום חלק בזה הכ"ש המתפשט ממנו למעלה מתפיסתו משא"כ ישראל יש להם חלק בתפיסתם בהכבוד שמים המתפשט מתוך עבודתם:
2