סוד ישרים, פורים ט״וSod Yesharim, Purim 15
א׳ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו'. איתא בזוה"ק (אדרא נשא קכט.) ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב היש ד' בקרבנו אם אין בין זעיר אנפין דאיקרי ד' ובין אריך אנפין דאקרי אין אמאי אתענשו משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא דכתיב ועל נסותם את ד' לאמר היש ד' בקרבנו אם אין וכו' הענין הוא כי אחר גודל התגלות אור שהי' לישראל מקודם כמו שאמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואח"כ כשנעלם מהם זאת הבהירות נתעורר בלבבם קושיא וספק בעצם ההתקשרות שלהם כי אמרו ממ"נ אם אנו מקושרים באמת למעלה בהשורש א"כ מדוע נסתר מאתנו זה האור כי מלפנים בעת עמדם על הים האיר להם השי"ת דרגא העליונה מאוד למעלה מתפלה ועבודה כדאיתא בזוה"ק (בשלח מז:) ואתם תחרישון תחרישון ודאי ולא תתערין מלה דלא אצטריך לכו וכו' היינו שיש לישראל ההתקשרות למעלה מתפלה ועבודה ואח"כ וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ומסבת זה נפל לבם מאוד שמא גם הארה העליונה שהי' מנהיר אצלם מקודם אינו ג"כ ח"ו מהשורש ואף שרשאי האדם לחקור בזה כדאיתא (תד"א) לידע אינש בנפשי' מה הוא אצל בוראו אכן הי' כל חטאם כמבואר שם בזוה"ק אמאי אתענשו משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא וכו' היינו על שהעלה זאת החקירה על בחינה ומעשה וכדאיתא במדרש רבה שם אם מהרהרים אנו בלבבנו והוא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ואם לאו נמרוד בו וכו' כלומר אם יודע השי"ת מהחסרון שלנו מדוע אינו ממלא אותנו את החסרון וזה הי' כל החטא שהי' צריכין לתלות החסרון בעצמם כמו שהוא באמת שהשי"ת יודע היטב מה בלבם היינו מה שחסר להם כי ורחמיו על כל מעשיו אלא שכל המניעה הוא רק מצדם אבל מצד השי"ת יתכן שפיר שני הופכים בנושא אחד היינו שבאמת המה מקושרים בשורש העליון ומ"מ מצדם צריכין המה לעמוד תמיד בתפלה ובעבודה לבלתי יהי' מצדם שום מניעה ועל דעבדי בנסיונא מיד בא הכלב ונשכן וכו' היינו כי עמלק מריח תמיד בהחסרון של ישראל ובכל מקום שישראל נתרשלו מעט בהאמונה מתייצב מיד עמלק נגדם בקטריגו כמו שמצינו בימי השופטים וכן בימי דוד כתיב ועמלקי פשטו על נגב ועל צקלג ויכו את צקלג וגו' וישבו את הנשים אשר בה וגו' וכן כאן בימי אחשורוש שנתרשלו ישראל שהי' נדמה להם שנעתקו ח"ו לגמרי מהשי"ת כי זה הבירור שמעיד עליהם השי"ת הם לא עשו אלא לפנים לא נתגלה להם עד אח"כ ובזמן ההתרשלות הוא כל העצה נגד עמלק רק כדכתיב כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ולבל יבטחו על שום תקיפות מהשורש אלא להתייצב נגדו בכל העבודות וכמו שרמזו ז"ל (מגילה יא) ר"נ ב"י פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא שיר המעלות לולי ד' שהי' לנו יאמר נא ישראל וגו' ומבואר במדרש ישראל סבא רמזו בזה שמלחמת עמלק עם ישראל הוא כענין המלחמה של עשו עם יעקב ולעומת תולדות יעקב שהוא יוסף שנחשבים לגוף אחד כדאיתא בתקוני זוה"ק כמה פעמים גוף וברית כחדא חשבינן כך הוא בהקליפה תולדות עשו עמלק ולכך אם יסמכו ישראל על התקיפות שיש להם בהשורש מיד מתייצב נגדם עמלק ואומר שיש לו ג"כ תקיפות מהשורש שנולד מיצחק ורבקה ולזה אמרו ז"ל (ב"ב קכג) שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וכו' היינו כי זרעו של יוסף אינם סומכין על שום תקיפות רק מבררים כל היכא דאיכא לברורי ובמקום שאין כח עבודתם מגעת שם יברר השי"ת לטוב אבל כל מקום שיד עבודתם מגעת אינם סומכין על שום תקיפות. ומסיים שם ר"נ ב"י בזו הפתיחה לולי ד' שהי' לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך להורות בזה גודל ההסתר שהי' אז כי מלך רומז על הנהגה שהוא בנימוס ובסדר נכון שניכר בכל חוזק ההסתר התחלת השורש ממנו כדכתיב לב מלכים ביד ד' שיודעים שהרצון ית' הציב זה ההסתר משא"כ הסתר הבא ע"י אדם ולא מלך זה מורה על שלולת סדר שיש הסתר בתוך הסתר שכבר נשכח השורש שהציב זה ההסתר וזהו שפתח לה פתחא להאי פרשתא שיר המעלות וכדמתרגם יונתן שיר המעלות למסקי תהומא היינו כי לפתוח הסתר כזה צריכין למסקא תהומא כי זה ההסתר הי' בקום עלינו אדם ולא מלך. והגם שישראל נקראו ג"כ אדם כמאמרם ז"ל בגמ' (יבמות סא.) אדם אתם אתם קרוין אדם אכן נקרא זה ההסתר בקום עלינו אדם שמורה על צורת אדם להורות נמי בזה על שקר של צורת אדם שהי' מונח על עמלק שהי' מיופה מאוד על הגוון עד שטעה בו מלפנים גדולי נפשות מישראל אמנם בזה שר' נחמן בר יצחק פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא שיר המעלות לולי ד' שהי' לנו בקום עלינו אדם רמו בזה הפתוחה שבאותה הישועה נתתקן כל הטעותים שטעו ישראל מלפנים בסבת שקר החן של עמלק:
1
ב׳ואיתא שם עוד בגמ' ליהודים היתה אורה וכו' אורה זו תורה וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצל"ה אשר בזה היום האיר השי"ת הכבוד שמים שהי' נמצא בכל הפעולות של ישראל שהי' אצלם מקודם שלא מדעת עד שמסיבתם הי' נדמה לישראל שנעתקו ח"ו לגמרי מהרצון ית' ובזה היום האיר השי"ת הם לא עשו אלא לפנים אבל בעומק לבבם הי' כוונתם רק כבוד שמים וממילא נתגלה להם שלא נעתקו מעולם ח"ו מהרצון ית' וזהו אורה זו תורה וכו' וכמבואר בזוה"ק (מצורע נג:) אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במאי דהוי סתים דלא אתידע וכו':
2
ג׳שמחה זו יו"ט וכה"א ושמחת בחגך. היינו כי חגים נקראים פני ד' יען שניכר על ידם כל המכוון מהשי"ת אכן בגולה נסתר זה האור ובזה היום בקע האור את כל המסכים עד שהי' ניכר מפורש המכוון מהשי"ת לעיני אדם:
3
ד׳ששון זו מילה וכו'. היינו כי מילה מורה שהניח השי"ת מקום להאדם שיתגדר בו בזה שהאדם בעצמו מתקן החסרון מערלה הנברא בו ומסיר אותה ממנו. ועמלק אינו יכול להסכים על זאת שהשי"ת יניח מקום להבריאה שהאדם בעצמו יתקן חסרונות:
4
ה׳ויקר אלו תפילין. היינו כי תפילין איתא בזוה"ק (מדרש הנעלם פ' חיי' קכט.) שהם ברזא דמשכנא כי המניח אותם כאלו נושא עליו כל התורה וזה מורה שכל פעולות ישראל המה הכל דברי תורה:
5