סוד ישרים, פורים ט״זSod Yesharim, Purim 16
א׳ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וגו'. בזוה"ק (בשלח סה) ויאמר משה אל יהושע אמאי ליהושע ולא לאחרא והא בההוא זמנא רביא הוה דכתיב ויהושע בן נון נער וכמה הוו בישראל תקיפין מני'. אלא משה בחכמתא אסתכל וידע וכו' אמר משה ודאי קרבא הכא תקיפא אתחזי. יהושע בההוא זמנא בדרגא עלאה יתיר אשתכח אי תימא דבשכינתא אשתכח בההוא זמנא. לאו הכי דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת. אשתכח יהושע דאתאחד לתתא מינה. ובמה אמר ר' שמעון בההוא אתר דאתקרי נער וכו' ודא הוא רזא דכתיב ויהושע בן נון נער נער וודאי וכו' כמה דההוא נער דלעילא לא ימוש מתוך האוהל ויניק מני' תדירא. כך הוא נער דלתתא לא ימיש מתוך האהל ויניק מני' תדירה וכו' אמר משה ודאי האי נער יקום לקבלי' וישלוט עלי' לנצחא וכו' בשעתא דנפיק יהושע נער איתער נער דלעילא וכו' לנקמא נוקמא דברית וכו' ומשה אתתקן לקרבא דלעילא וכו':
1
ב׳ביאור הענין כי בזה המלחמה הי' צריכין ישראל להיות מזוככים ומבוררים לגמרי בזאת ההכרה אשר מצד השי"ת אין באמת שום יתרון בכל חוזק עבודתם כי אם הי' נמצא בהם אפילו שמץ קטן מגיאות שפועלים איזה יתרון ומעט צורך לכבודו ית' בעבודתם אזי לא הי' באפשרי כלל שינצחו את עמלק כי זאת הגיאות הוא עיקר הקיום מהויותו של עמלק כי כל קיום הויות עמלק נמשך רק מפאת הטעותים שהשליך השי"ת באותן הנפשות היקרים ביותר היינו מזה שאמר אאע"ה לו ישמעאל יחי' לפניך וכן מסבת הרצון שהי' גבי יצחק אבינו לברך את עשו ועל ישמעאל ועשו איתא (שם סד:) אינון תרין כתרי שמאלא דאחידן בהו עמין עכו"ם דאקרון שור וחמור וכו' כד מזדווגי כחדא לא יכלין בני עלמא למיקם בהו וכו' מתקיפותא דלהון נפיק ההוא דאקרי כלב וכו' וענין שור כמבואר בזוה"ק (תשא קצא.) קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע שור איהו וכו' ושם בפ' חקת (דף קפ:) ומאן הוא לשמאלא שור כד"א ופנו שור מהשמאל וכו' ושמאל רומז על מדת הגבורה היינו ההסתרה שהציב השי"ת בעולם שיהי' נדמה להאדם שהבחירה הוא חפשית בידו ומפאת זה השמאל יש לו להאדם כלי להכיר בחסדו ית' כדאיתא בזוה"ק (ויקרא ה) גדול ד' ומהולל מאוד אימתי אקרי קב"ה גדול הדר ואמר בעיר אלהינו הר קדשו הוא גדול היינו כשיש כלי להכיר גדלו אז ניכר שהוא גדול וע"ד תושבחתא דא בשני היינו כי דווקא בשני שרומז על מדת הגבורה יכולין לומר גדול ד' שרומז על חסדו ית' אבל בלתי כלי גבורה אין שום אופן להכיר בחסדו ית' וזאת הכלי גבורה נקרא פני שור מהשמאל. אמנם ישראל מכירין שפיר בהירות המכוון מהרצון ית' שהציב כלי כזו הנקרא פני השור משמאל. למען שיהי' בעולם כלי לעבודה כי בלתי זאת ההסתרה מפני השור מהשמאל לא הי' שום מקום לעבודת אדם. משא"כ האומות מקבלים מזאת ההסתרה של פני השור מהשמאל דעות זרות כאלו שהם לגמרי ההיפך מהרצון ית' כי הם אומרים מאחר שחפץ השי"ת שיהי' הכרה בגדולתו ית' גם בזה העולם א"כ מוכרח ח"ו השי"ת לזאת הכלי של פני השור מהשמאל כדי שיהי' גבי האדם בחירה חפשית כי בלתי הסתרה הי' הבריאה משוללת בחירה ואיזה כבוד יתכן לקבל ממשוללי בחירה לכן כאשר חפץ השי"ת כבוד מהבריאה המה מחויבים מציאות ח"ו וזאת הדעה הוא השורש מכל מיני עבודות זרות שבעולם ודעה זרה וחשוכה כזו תסתעף מפני השור מהשמאל נקרא שור שבקליפה קדמאה לארבע אבות נזיקין וכן מגודל ההתבטלות של אאע"ה להרצון ית' נסתעף בהרגלים שלו להלן ממנו סוסיפותא דדהבא היינו אותן שאומרים מאחר שחפץ השי"ת שיהי' בעולם התרבות וזאת אי אפשר בלתי הסתר ושכחה על כן כל מי שמכניס עצמו בהסתר ושכחה ביותר התפשטות מקיים בזה את רצונו ית' ביותר וזאת הדעה הזרה נקרא חמור שבקליפה וכד מזדווגי שור וחמור כחדא לית עלמא יכול למיקם בהו וכו' ומתקיפותא דלהון נפיק ההוא דאקרי כלב ידא חציפא מכלהו היינו עמלק שאומר מאחר שחפץ השי"ת בהויות עולם ולהויות עולם מוכרח שיהי' הסתרה בעולם על כן הוא כל התפשטתו רצון השי"ת לכן צריכין ישראל ללחום נגדו דווקא בבחינת נער היינו לבלתי יתגאו כלל בעבודתם שיכירו היטב שכל עבודתם הוא רק כוחו ית'. ואין מהצורך כלל להשי"ת בכל עבודתם כיון שהכל הוא רק כוחו ית'. א"כ איזה יתרון עושים הם מצדם ובזאת העבודה הנשארת גבי האדם אחר שמוסר כל כח עבודתו להשי"ת זה הוא לגמרי רצונו ית'. והארת עבודה כזו נקרא נער ועל זה איתא בזוה"ק (שם) אשתכח יהושע דאתאחד לתתא מינה וכו' בההוא אתר דאתקרי נער וכו' בשעתא דנפיק יהושע נער אתער נער דלעילא וכו' היינו כי כל הכח גם מצבא מעלה הוא רק מזה שמכירין בעוצם בהירות דלית להו מגרמי' כלום כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) שם א"ל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא כ"ש לשאר בריין פחות מני' הה"ד (דניאל ד) כלא חשיבין וכו' והוא שעל ידי שמכיר שכל הכחות כלא חשיבין ורק השי"ת לבדו הוא הפועל לכן בשם הזה יש כח ותקיפות כי אל לישנא דתקיפי הוא כדאיתא (יבמות כא) אכן יש בזאת ההכרה כמה וכמה חלוקי דרגין הכרת של זו הדרגא אינו דומה להכרת דרגא זולתה כי כל דרגא ודרגא אחיד בשמא. אכן השר מט"ט הנקרא בזוה"ק מלאך הברית דאחיד בשמיא ובארעא שהוא מכיר בכל הסתעפות ששה קצוות שאין שום כח רק לאין סוף ברוך הוא ולית לי' מגרמי' כלום לכן איהו כליל כל שמהן וכל כנוין כדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון נז ליום כט) היינו שאין אצלו שום מקום שלא יהי' מנהיר הכרתו בבהירות עצום דלית לי' מגרמי' כלום בלעדי כוחו ית' לזה היא לבוש הראשון לאותו רצון העליון ית' המתחיל לצאת מן ההעלם אל הגלוי ולהתפשט לירד בסדר השתלשלות המדות עד שאין שום מדה לפניו שלא יהי' מכיר בה בעוצם בהירות דלית לי' מגרמי' כלום ויען שעמלק עומד תמיד בקטרוגו לעומת זה הרצון המתחיל לצאת מן ההעלם אל הגלוי ומן הכח אל הפועל כדכתיב ראשית גוים עמלק וגו' לכן צריכין ישראל ג"כ לעמוד נגדו שם בבחינת נער להכיר בכל יגיעת עבודתם דלית להו מגרמי' כלום ואינם עושים שום יתרון בעבודתם כי הכל הוא כוחו ית' לבד. ואחר שמאיר בעבודתם בחינת נער אזי הוא כל עבודתם הנשאר אצלם רצון גמור ומפאת זה נתבטל עמלק לגמרי וזה שכתב הזוה"ק (שם) וכי מה חמא משה דסליק גרמי' מהאי קרבא קדמאה דקב"ה פקיד אלא משה זכאה חולקי' דאסתכל וידע עקרא דמלה אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא וכו' היינו כי משה רבינו הי' בדרגא עלאה יתור כמבואר שם אי תימא דבשכינתא אשתכח בההוא זמנא לאו הכי דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת אשתכח יהושע דאתאחד לתתא מינה וכו' בההוא אתר דאתקרי נע"ר וכו' היינו שאורו של מ"ר הוא יותר עליון ולמעלה הרבה מהסדר של זה העולם כי הארת הסדר שהציב השי"ת בזה העולם נקרא נער להורות שידע אדם ברור שלא עשה בכל עבודתו להשי"ת שום יתרון. אכן משה רבינו הי' למעלה הרבה מזה הסדר הנקרא נער. ועל זה מבאר שם דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת וכו' היינו דאתאחד בשכינתא וזה מורה שנתאחד מ"ר ברצון עליון כזה שהוא למעלה הרבה מזה הסדר שיהושע הנקרא נער אתאחד בי' וכדמסיק שם אשתכח יהושע דאתאחד לתתא מינה כי הדרגא דאתאחיד בי' משה רבינו נקרא שכינתא. והוא כי מאחר שהציב השי"ת בזה העולם שכבודו ית' לא יהי' כביכול בשלימות בלתי עבודת ישראל והגם שכל נפש אדם מצדו מחויב לידע ברור שאינו פועל בכל עוצם בהירות חוזק עבודתו שום יתרון לכבודו ית' בכל זאת מזה בעצמו שחפץ השי"ת בעבודת אדם מוכח מפורש שיש גבי השי"ת רצון העליון מאוד נעלה שיכול כ"כ לצמצם את גודל אורו עד שלא איכפת לי' כלל לצמצם את האור אפילו בלבוש נמוך כזה שיהי' נראה שחסר כביכול כבוד שמים ודוקא ע"י עבודת אדם יהי' בשלימות הכבוד שמים ובלעדי עבודת אדם לא יהי' בשלימות הרצון מכביכול ית' הרי שזה הרצון ית' שחפץ בעבודת אדם הוא למעלה הרבה מאותו סדר הנעלה הנקרא נער וזהו כענין מאמרם ז"ל במדרש (פ' תבוא. ובתוספתא ב"ק פ' ז) מי גדול גנב או הנגנב הוי אומר נגנב גדול שיודע שנגנב ושותק וכו' ובזה הרצון העליון ית' שחפץ שבלתי עבודת ישראל לא יהי' כביכול השם שלם והכסא שלם שם הוא מקום מדרגות משה רבינו וזהו כוונת הזוה"ק (שם) שכתב דהא במשה אתנסיבת ואתאחדת אשתכח יהושע דאתאחד לתתא מינה וכו' ולכן נאמר כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל היינו כי ידים הם כלי פעולה של אדם ועבודת ישראל הוא הכלי פעולה של מ"ר לזה הגבי' את הידים והרים אותם משה רבינו למעלה מראשו לרמז בזה שהרים את עבודת ישראל כ"כ למעלה למעלה עד הרצון העליון ביותר שהוא עדיין רק בהארה העליונה טרם שיוצאת מהעלם אל הגלוי ובזאת ההרמה קבע בלבבם של ישראל הכרה לעולמי עד שידעו ברור שהרצון ית' הציב שלא יהי' בעולם שום שלימות רק ע"י עבודת אדם ובכל זאת נמשך כל פעולת עבודת אדם רק מכוחו ית' כי רק השי"ת לבדו הוא הפועל הכל ומשגיח ומנהיג ברצונו הפשוט גם בהסדר של זה העולם בלי שום הכרח ח"ו ובהישועה של פורים נתגלה זאת מפורש כי מפרטי המאורעות שהי' מקודם הי' נראה שעולם כמנהגו נוהג והי' כך בדרך הטבע. אכן אחר כל המאורעות בכלל היו רואים מפורש אשר בכל פרט מעשה מלפנים הי' ג"כ כל המנהיג השי"ת לבדו בהשגחה פרטיות כי מי חיבור את כל אלו המאורעות ביחד שמתחילה יהרוג את ושתי ואח"כ תלקח אסתר אל בית המלכות ואח"כ יקצפו שני המשרתים הרי שמהכלל ניכר איך שהי' מנהיג השי"ת מלפנים בכל פרט ופרט וזהו שאמרו ז"ל בגמ' (שם) אימתי ראו כל אפסי הארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר כי אז נתגלה מפורש שמנהיג השי"ת גם את דרך הטבע לטובות ישראל בהשגחה פרטיות כי רק בשעת מעשה הי' נראה שהעולם כמנהגו נוהג אבל אח"כ ניכר מפורש שגם מקודם הי' מנהיג השי"ת ע"ד הכתוב וראית את אחורי ופני לא יראו היינו אף שבההוה אינו ניכר השגחתו ית' אבל אח"כ יכולין שפיר להכיר שגם מקודם בההוה הנהיג השי"ת ולזה מצינו בגמ' על זאת הישועה שהכפרים מקדימין וכו' מה שלא מצינו כזאת בשום מצוה והוא כמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצ"ל שבני הכפרים מריחים מקודם ישועה כזאת אף שמוקפין מורה על תלמידי חכמים כד' בזוה"ק (בהר קח:) ומסתמא מרגיש התלמיד חכם ביותר ישועות השי"ת מהבן כפר מ"מ בהישועה של פורים שראו כל אפסי ארץ וגו' שאז הראה השי"ת הישועה בלבושים הנמוכים הנראה להנהגת דרך הטבע ובזאת מרגיש הבן כפר יותר מן המוקף כי זאת ההכרה הוא כענין שנאמר מבשרי אחזה אלהי היינו מדברים הנמוכים הנראים לדרך הטבע ניכר גודל השגחתו ית' ובהכרה כזו מכיר יותר מי שהולך בשוק ממי שיושב תמיד בבית המדרש ומזאת הישועה נתעורר הכרה לעולמי עד כדכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וכו' וזכרם לא יסוף מזרעם וגו' היינו שיהי' מכיר תמיד כל נפש מישראל אף אחר כל הסתרות והמאורעות העוברים עליו איך שגם מלפנים בשעת ההסתרה הי' נמי השי"ת מנהיג עמו בכל המאורעות בהשגחה פרטיות ובעיני פקיחא לטובתו ועל זאת ההכרה המנהיר בפורים רמזו ז"ל (במדרש מגילת אסתר) בזה שפתחו שם והי' חייך תלוים לך מנגד זה הקונה מן הפלטר וחד אמר זה שאין נו מזונות על שלש שנים וכו' ובאמת מצינו בגמ' מי שיש לו לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה אמנם הענין הוא כמו שמצינו גבי דור המדבר שהיו נזונים רק ממן שהי' לחם מן השמים שהי' בו גודל בהירות בלתי שום בטוחות על יום מחר כלל ואחר שבאו לארץ והשיגו קנין בקביעות אזי היו נזונים מלחם מן הארץ שהי' בו בטוחות חזק גם על יום מחרתו ומבטוחות כזאת יש נייחא גם להגוף כי מאחר שנקבע בהם הכרה בקביעות שוב הי' שפיר בכוחם לקבל לחם מן הארץ שגם הגוף יהי' בנייחא כי יהי' לו חוזק בטוחות גם על יום מחר כי כן מנהיג השי"ת עם האדם כל עוד שהוא משולל כלי מונע ממנו בטוחות חזק כי אם יתן לו גם אז בטוחות חזק אזי יכול זאת הבטוחות בעצמו להסתיר בעדו שיהי' נדמה לו כוחו ועוצם ידו וגו' ולזה איתא שם אם יש לו להאדם לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה כי צריך לידע אשר אם הי' טוב ונכון בעבורו פרנסה בבטוחות גם על יום מחר בטח לא הי' השי"ת מונע ממנו. משא"כ אחר שכבר נקבע גבי האדם הכרה בשלימות איך שהוא מקבל תמיד רק מידו ית' אזי שוב לא יסתיר בעדו שום בטוחות ושפיר יכול לבקש מזונות בבטוחות חזק גם על שלש שנים ואינו נקרא בזה כלל קטני אמנה כי מדוע יהי' נמנע מן הגוף הנייחא שלו ולכן בפורים כיון שנקבע בו כלי לישראל להכיר השגחתו ית' בכל הפרטים א"כ מדוע באמת לא יהי' עוד לישראל בטוחות חזק שהגוף הגשמי יהי' ג"כ בנייחא מאחר שלא יסתיר עוד כלל בעדם ושפיר יכולין לבקש בו מהשי"ת מזונות בבטוחות חזק גם על שלש שנים למען שיהי' נייחא גם להגוף כי הגוף הגשמי אינו בנייחא מבהירות פשוט בלתי לבוש גשמי וזהו כוונתם ז"ל בזאת הפתיחה:
2