סוד ישרים, פורים כ״אSod Yesharim, Purim 21
א׳ואיתא שם ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אורה זו תורה וכה"א נר מצוה ותורה אור וכו'. היינו כי תורה הוא כמבואר בזוה"ק (מצורע נג) מאי תורה דאורי וגלי מה דהוי סתים דלא אתידע וכו' היינו כי קודם מתן תורה היו כ"ו דורות שזן אותם בחסדו כד' בגמ' (פסחים קיח.) היינו שהי' נדמה להם שחסדו ית' יורד להם בדרך ויתור בלתי יגיע כפם אכן בנתינת התורה נתגלה להם שעיקר הרצון מחסדו ית' הוא שיהי' ע"י יגיע כפיך כדכתיב לדעח כי אנו ד' מקדשכם וכל עסקו של עמלק הוא להסתיר זה הרצון של יגיע כפיך כי אינו חפץ שיהי' לדעת כי אני ה' מקדשכם ובהנס של פורים נתגלה זה הרצון מפורש:
1
ב׳שמחה זו יו"ט וכה"א ושמחת בחגך. כי ענין חג הוא כדכתיב ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש. היינו כי ביום הראשון מקרא קודש רומז על הארה ראשונה מהקדושה הבא מצד השי"ת ואחר שעובד האדם באותה הארה הראשונה וקובע אותה בלבו שבעת ימים אזי ביום השביעי מקרא קודש היינו שאז נקבע זאת הקדושה גבי האדם ע"י יגיע כפו שיהי' לו בה קנין גמור ולזה איתא בזוה"ק (פנחס רנו) אשר בכל החגים יש שני ימים יום אחד הוא מצד השי"ת ויום השני הוא מצד הקנין של אדם לבד מר"ה וזמן מתן תורה שלא מצינו בהם רק יום אחד והוא כי החג של ר"ה נקרא בכסה ואין שייך בזה קנין להאדם וזמן מתן תורה הוא נמי רק יום אחד כי מי יכול לומר שיש לו קנין קביעות בהיקרות של תורה הלא נאמר התעיף עינך בו ואיננו ומסיק שם הזוה"ק אשר נגד אלו שני הימים של ר"ה ומתן תורה ניתן לנו שני ימי פורים כי בפורים נקבע הד"ת בלבבם של ישראל בקנין גמור והוא כדאיתא במדרש (שיר ז') בשני מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם בבבל בלבם ולא בפיהם הביא עליהם איש שנאמר איש צר ואויב המן וגו' הרי שבפורים נקבע הד"ת בלבב ישראל בקביעות גמור ועל זה הקנין נאמר כאן שמחה זו יו"ט:
2
ג׳ששון זו מילה וכה"א שש אנכי וגו'. היינו כי מילה מורה על הרשימה שנקבע בהגוף כלומר שהגוף מוקף בהקדושה ואי אפשר לו לצאת ממנה כענין מאמרם ז"ל במדרש (ש"ט ו') כשנכנס בבית המרחץ הי' מביט בעצמו ואמר הריני ערום מן המצות וכשהי' מסתכל במילה שהוא שקולה נגד כל המצות דעתו מתקררת כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליו וכו' ועמלק מתנגד על זאת המצוה:
3
ד׳ויקר אלו תפילין וכו'. היינו כי עיקר החיבור שיש לישראל בדברי תורה נרמז בהתפילין כי ענין תפילין הוא שכותבין פרשה של ד"ת וטומנין אותה בלבוש בתי התפילין והאדם הנושא אותם נחשב כאלו קיים כל התורה במצות עשה של והגית בו יומם ולילה כדאיתא במדרש (ש"ט א) אמר ישראל רבש"ע רוצין אנו ליגע בתורה יום ולילה וכו' והשיב הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה וכו'. היינו שמוכרח האדם לעסוק לפעמים גם בצרכי הגוף אכן רומזין התפילין כמו שגנוז וטמן בעומק הלבוש שלהם פרשה של דברי תורה כך נמצא ד"ת בעומק כל הלבושים של ישראל שנכנסים בהם כי ללבושים כאלו שהמה משוללים לגמרי מד"ת שם אינו נכנס שום נפש מישראל ולזה מצינו בגמ' (ברכות ל:) חזייה דהוה קא בדח טובא אמר וכו' והשיב לו אנא תפילין מנחנא וכו'. היינו מאחר שאני מניח תפילין תוכל להוכיח מזה שאני מכיר היטב בכל ההתפשטות שאתה רואה בי הד"ת הטמונים שם ועל גודל חיבור כזה רומזין תפילין שאין שום לבוש גבי ישראל שיהי' משולל חיבור לאורו ית' וזהו ויקר אלו תפילין ועל זה הענין רמזו שם בגמ' חד אמר שמלך מעצמו דלא הוי איניש דחזי למלכא כוותי' וחד אמר וכו' אבל זאת מודים הכל שמלך מעצמו ומלך מעצמו רומז על שלולות החיבור ההיפך לגמרי מהארת תפילין כי מולך מעצמו מורה על מלוכה כזו שהוא נפרדת לגמרי מהמלוכה שלפני' ההיפך מהמלכות שבקדושה שיש לה תמיד חיבור כענין מאמרם ז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמלכינו עליכם היינו שיקבלו ישראל עול מלכות שמים בתפיסת דעתם ובבחירת רצונם הטוב כלומר שיהי' תמיד חיבור לתפיסת דעתם עם כבוד מלכותו ית' אבל מולך מעצמו מורה על פירוד גמור ועל זה הפירוד רומז הע"ז הנקרא מולך שאמרו ז"ל בגמ' (סנהדרין סד.) מפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם אפילו צרור ואפילו קיסום וכו'. היינו בלא דעת כלל כי מישראל הוא עיקר הרצון ית' שימלכוהו מדעתם ובתפיסתם ולזה נמי מצינו גבי ישראל תפלה מה שלא מצינו כן בצבא מעלה שלא מצינו אצלם רק שירה וזמרה כי ענין תפלה הוא שאומר האדם דעה בהנהגתו ית' כענין מאמרם ז"ל בגמ' (סוכה יד) שמהפך מידתו של הקב"ה. מה שאין כן בצבא מעלה שהם מכירין מאוד בגודל בהירות עצום את שבחו ית' אבל לא שיאמרו דעה בהנהגתו ית' משא"כ לישראל נתן השי"ת כח התפלה לומר דעה כי חפץ בתפיסת דעת אדם וכדכתיב לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשינו אבל הע"ז מולך הוא לגמרי ההיפך שמבטלת כל התפיסה והדעה לזה הוא עבודתה באש שמפרד ומכלה הכל שלא יהי' שום חיבור לכן איתא שם בגמ' גבי עבודת ע"ז מולך היכי דמי וכו' כמשוורתא דפוריא וכו' ופירש רש"י ז"ל כדרך שהתינוקות קופצים בימי הפורים שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והיה קופץ משפה לשפה וכו' רמזו ז"ל בזה אשר בפורים יש חיבור גמור גבי ישראל אף במקום הנראה שהוא באורח דילוג וזהו ויקר אלו תפילין כי בהישועה של פורים נתגלה זה החיבור מפורש:
4