סוד ישרים, פורים כ״בSod Yesharim, Purim 22
א׳ליל פורים
1
ב׳איתא בגמ' (מגילה ב.) לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים הרבה תיקנו להם וכו'. הענין הוא כי בכל זמן שנעלם האור וה' תתאה שהוא מלכות שמים הוא לעיני אדם בהסתר עד שמפחד האדם ונעלם ממנו מאין יבוא עזרי כמו שהי' בכאן שעל זה הזמן איתא בגמרא (חולין קלט:) אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני. אז בעת שהשי"ת מושיע ומחזיר את האור מחזיר כפלים לתושיע כמו שביאר אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה שע"י זה שנעלם יוסף הצדיק החזיר לו השי"ת ליעקב אבינו כפלים לתושיע יוסף הצדיק עם שני שבטים אפרים ומנשה. וזהו כי כאשר השי"ת מושיע אז מראה והי' כאשר לא זנחתם ומנהיר גם את ההסתר שהי' מקודם שבשעת זמן ההעלם וההסתר שמלפנים הי' ג"כ אור:
2
ג׳והנה מצינו שלשה חלוקי זמנים בקריאת המגילה. כפרים. פרזים וחצירות. ומוקפין חומה. וביאר הענין כי איתא בהאר"י הק' ז"ל שהישועה של פורים הי' מסטרא דנוקבא לזה הי' כאן אמו מיהודה. ואביו מבנימין. כדאיתא בגמ' (שם) אבל הישועה האמיתיות שיהי' ע"י מלך המשיח יהי' מסטרא דדכורא ואז יהי' אביו ג"כ מיהודה ולזה מצאנו כאן שכתוב ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה וגבי דוד המלך כשמשח אותו שמואל כתיב לרעיך הטוב ממך כי אצלו הישועה מסטרא דדכורא ולא מסטרא דנוקבא. ולכן המוקפין קורין את המגילה בחמשה עשר בו. והכפרים מקדימין. כי ענין חמשה עשר מבואר בזוה"ק (אמור קב:) ובחמשה עשר יום וגו' ובכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא חמשה עלייהו דמלכא הוא וכו' היינו בזמן שהישועה הוא מסטרא דנוקבא נקרא בעשור דמטרוניתא כי בכל מקום שהישועה הולכת דרך פעולת אדם ישועה כזאת הוא מסטרא דנוקבא ונקרא בזוה"ק בעשור דמטרוניתא וכמו שהי' בהישועה של פורים שנאמר בה בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו' והי' נדמה לעיני אדם שהדרך הטבע הוא כך כי כן הם כל הישועות של ישראל בהתחלתן מסטרא דנוקבא כדאיתא בירושלמי על הפסוק למנצח על אילת השחר וגו' שהישועה של ישראל נמשל כאילת שהיא נקיבה וגם נמשל לאור השחר שמתחיל להאיר קמעה קמעה כך הישועה של ישראל בתחילה נראה שדרך הטבע הוא כך שנדדה שנת המלך ואח"כ הראה השי"ת שנדדה שנת מלכו של עולם והכירו ישראל למפרע אשר אף בזמן הקודם בעת שהי' נדמה להאומות בנפשם שיושבים בטח בארמנותיהם ובכוחם להתפשט כחפצם בכל תאות לבבם גם אז הי' כל רסן עדיים רק בידו ית' והנהיג עמהם למעלה מחפץ דעתם כמו שחפץ הרצון ית' ולא הי' להם מעולם מצדם שום כח ליפעל כלום בלעדי רצונו ית'. אולם כל עוד שהישועה הוא עדיין רק מסטרא דנוקבא מצד פעולת אדם אז הם עדיין כמה דברים בהעלם ובהסתר כי עד היכן הוא בכח האדם להאיר בפעולותיו הלא מצער הוא וזה נקרא בזוה"ק בכל אתר בעשור דמטרוניתא הוא חמשה עלייהו דמלכא הוא. היינו אחר שמראה השי"ת שהדרך הטבע בעצמו מנהיג ג"כ השי"ת אז הוא הישועה מסטרא דדכורא ונקרא בזוה"ק חמשה עלייהו דמלכא כי אז מנהיר הישועה מצד השי"ת ולא על דרך פעולת אדם ומפאת גודל הארה כזאת לא נשאר עוד ממילא שום לבוש בהסתר שלא יזריח בו אורו ית' וזה הוא כוונת האר"י הק' ז"ל (מובא לעיל) שכתב על הישועה של פורים יען שהיתה מסטרא דנוקבא לכך הי' אמו מיהודה ואביו מבנימין אבל הישועה האמיתיות שיהי' אי"ה במהרה ע"י מלך המשיח יהי' מסטרא דדכורא ואז יהי' אביו ג"כ מיהודה וכו' כי אצלו יהי' הישועה מסטרא דדכורא ולא מסטרא דנוקבא. ולזה נמי מצינו ג' חלוקי זמנים בקריאת המגילה. כפרים. פרזים וחצירות. ומוקפין חומה. בני כפרים רומזין על תמכין דאורייתא כמאמרם ז"ל בגמ' שמספקין מים ומזון וכו'. ופרזים וחצירות מבואר בזוה"ק (אמור קט) אם אינון מארי תורה אתקריאו בתי ערי חומה וכו' לאחרים דלאו אינון מארי תורה אתקריאו בתי החצרים וכו'. וזה מורה על תפלה שאינו מגני ומצלי רק בעידנא דעסיק בה וזה נקרא פרזים וחצירות. אבל מוקפין חומה מבואר שם בזוה"ק שרומז על מארי תורה היינו כשמייגע האדם עצמו בדברי תורה עד שנעשה מוקף ומוגדר בכל הצדדים בד"ת זה ההיקף נעשה לו כחומה שמגין ומצלי עליו תמיד גם בעידנא דלא עסיק בה. ולכך המוקפין חומה שהם בעלי תורה קורין את המגילה בחמשה עשר בו ואינם רוצים להקדים כמו בני הכפרים כי בעלי תורה הם במדת תפארת לזה אינם ממהרים לחפוז את הקץ וחפצים להתמהמה עוד מעט ולהמתין בקריאת המגילה כי מבינים היטב שכדאי הוא לסבול עוד מעט עד שינהיר השי"ת את הישועה מסטרא דדכורא למען שלא יהי' נשאר שום לבוש מישראל בחושך ובהסתר ועל זה רומז זמן קריאתם שהוא בחמשה עשר כי חמשה עלייהו דמלכא ואינם רוצים להקדים קץ הישועה כמו בני כפרים ופרזים וחצירות שאינם בעלי תורה לזה אין בכוחם לסבול ולהמתין וממהרים את הקץ מהישועה כי בני הכפרים המה רק בבחינת תמכי דאורייתא וזה נקרא בזוה"ק (בראשית כא:) ירכין לבר מגופא וכמבואר בתקוני זוה"ק (תיקן יג לא:) תרין ירכין וכו' אינון נצח והוד וכו' שהם למטה ממארי תורה שהם ברזא דתפארת אבל תמכי דאורייתא הוא ברזא דנצח והוד שנקראו ירכין ועל בחינת ירכין שהוא לבר מגופא נאמר ויגע בכף ירכו וגו' כמבואר בזוה"ק (שם) והוד שהוא ירך שמאל דרגא דדוד המלך לא יתוקן עד שעתי דמאטו רגלין ברגלין כמבואר בזוה"ק (פקודי רנח.) אכן הירך ימין הנקרא נצח כבר נתקן עוד מהתחלת המשיחה של דוד המלך כדאיתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' ז"ל על הפסוק וגם נצח ישראל לא ישקר ועל זה התיקן רומז המשיחה של דוד המלך שנמשח בשמן המשחה שהי' בו (כל אחד עשר) סממני הקטורת. שרומז על קשורא דכולא ששוכן בכל המקומות השי"ת אף בהרחוקים מצורת אדם כי בסממני הקטורת הי' ממה שגדלים בים ובמדבר וגם מה שנקח מחיות טמאות ואינו מאכל אדם וגם המנין של אחד עשר רומז על התרחקות מהקדושה כי בהקדושה הוא תמיד עשר ולא אחד עשר ובהקליפה הוא אחד עשר כדאיתא בזוה"ק (תרומה קסד:) לסטרא אחרא יהבי חושבנא יתיר וחיהי במניינא בגריעו כגון עשתי וכו' ובסטרא דקדושה גרע את ואיהו תוספת וכו'. ובכל זאת נעשה מזה שמן המשחה שקיים לעד בלי שום הפסד כדאיתא בגמ' (כריתות ה:) וזה רומז על גודל ההתקשרות ועוצם החיבור שיש להשי"ת עם ישראל כי העיקר מאלו סממני הקטורת הוא הריח והריח אין לו שום תפיסת מקום בעוה"ז ואין לו שייכות להגוף כמאמרם ז"ל איזה דבר שהנשמה נהנית בו ולא הגוף הוי אומר זה הריח והמשיחה משמן המשחה מרמז שאלו ואלו עתידין ליתן ריח שלא יאבד לנצח ח"ו שום לבוש מישראל וזה הי' מרמז שמואל הנביא באמרו לשאול המלך וגם נצח ישראל לא ישקר היינו אפילו פעולה כזו שנדמה שהוא רק לפי שעה גם זה יהי' לנצח וזהו שכתב האר"י הק' ז"ל שהירך ימין הנקרא נצח כבר נתקן ע"י שמואל הנביא בעת שמשח לדוד המלך כי זאת המשיחה רומז גם על נצח ישראל לא ישקר וכמבואר נמי בזוה"ק (בראשית כא:) והוא צולע על ירכו דא איהו נצח ישראל וכו' דלא אתנבי ב"נ מתמן עד דאתא שמואל ועליה כתיב וגם נצח ישראל לא ישקר כדין אתקן דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב אבינו בממנא דעשו ויגע בכף ירכו וכו' ואתעכב עד שמואל וכו' ואף שמשח לשאול המלך נמי ולפי הנראה הי' זאת המשיחה רק לפי שעה אמנם המשיחה של שאול המלך הוא ג"כ באמת לעולמי עד כי הרי הישועה של פורים שהוא נצחיות לעולמי עד נצמח מזרעו של שאול המלך:
3