סוד ישרים, פורים ח׳Sod Yesharim, Purim 8
א׳ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו'. כתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד וגו' ביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצל"ה ראשית גוים עמלק היינו שהקטרוג מעמלק מתיצב נגד האדם תכף בההתחלה כל עוד שאין עדיין על האדם אלא תרעומת ורמזו זאת בגמ' (חולין נג) נקטינן אין דרוסה לכלב היינו שאין כוחו חזק כמו שאר האומות כי קטרוגם של שאר האומות הוא רק במקום שבאים בטענה חזקה לאחר שיצא החטא ח"ו לפועל אבל עמלק הוא מעורר ראשית הסתה לחטא בלב האדם ובעוד שלא הוציא אותו האדם מכח אל הפועל שאין עדיין על האדם טענה מפורשת רק תרעומת שלבו אינו זך ונקי אז מתחיל קליפת עמלק שנקרא כלב לנבוח בקטרוגו:
1
ב׳וביאור הענין כי בכל חטא יש ג' הסתות ונקראים דכר ונוקבא ודכר היינו כי ראשית הסתה הוא כדאיתא בגמ' (ב"ב טז) יורד ומתעה ועולה ומרגיז וכו' ואז הוא החטא בבחינת דכר כי הסתה הזאת הוא בעומק הלב מאוד בהסתר ואין האדם מרגיש בה עדיין ואז אין על האדם עדיין שום טענה כי אם תרעומת שלבו אינו נקי ועל זה מתיצב הקטרוג של עמלק הנקרא דכר שבקליפה לקטרג וזהו ראשית גוים עמלק. והסתה שני' הוא כשמתחיל החטא לצאת מכח אל הפועל ח"ו והאדם מרגיש טעם בהחטא כדכתיב וחלק משמן חיכה וזה הוא בחינת נוקבא אזי מתעורר עליו הקיטרוג מכל האומות כי כבר יש עליו טענה חזקה. והסתה השלישית שהוא עוד הפעם בבחינת דכר הוא בהגמר כאשר נמשך ונפסק מהחטא כל הטעם ואז עומד החטא בעצמו לקבלו כגבור תקיף לעונשו כדאיתא בזוה"ק (ויצא קמח.) והיא אעדיאת תקונהא מינה ואתהדרת גיבר תקיף קאים לקבלי' לביש לבושא דנורא מלהטא בדחילו תקיף מרתתא גרמא וכו' וארמי ליה לגו גיהנם וכו' היינו מה שהאדם מייאש א"ע ונדמה לו שאתמנע תשובה מני' זה מזיק לאדם ביותר ועל זה רמזו ז"ל בגמ' (ב"מ קז:) הכל ברוח כו' אי לאו זיקא עבדי להו סמא וחיי וזה הגמר נקרא ג"כ דכר ואז מתיצב ג"כ עמלק לקטרג וזהו ראשית גוים עמלק היינו שההתחלה נמשך ממנו. ואחריתו עדי אובד היינו שבהגמר מתיצב נמי עמלק להכניס התרשלות ומיחושים בלב אדם שאתמנע תשובה ממנו ח"ו:
2
ג׳והנה ראשית הסתה של עמלק הוא שמכניס בלב האדם תקיפות של שקר שאין מהצורך לעבודה וצימצום כי בטח יברר השי"ת כל מעשה אדם לטוב כי עמלק אומר שהוא נקי אגב אמו כדכתיב עליו שוכני בחגוי סלע אומר מי יורידני ארץ וזהו שרמזו ז"ל במדרש וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה ומן המצות ואז בעת שרפו ידיהם מתורה ומצות אף שאין עדיין עליהם טענה גמורה כי אם תרעומת מ"מ מתחיל מיד עמלק לנבוח ולקטרג על ישראל לזה מצינו תמיד מלחמת עמלק כשישראל הם בדרך כדכתיב אשר קרך בדרך ודרך מורה על עת שישראל נוסעים לקנות איזה שלימות טרם שמגיעים לאותו השלימות בעודם בדרך אז מתיצב הקטרוג של עמלק נגדם ולזה מכנה אותו המדרש והזוה"ק בשם כלב שאין בו כח לדרוס כיון שכל קטרוגו הוא רק במקום שאין על ישראל אלא תרעומת כל עוד שישראל המה משוללי שלימות אז מנבח עמלק עד שהכתוב מתפאר בזה כדכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו היינו אף שבצאתם ממצרים היו נמי משוללי שלימות בכל זאת לא הי' יכול אז הכלב לנבוח יען שאז הי' מנהיר הקב"ה אור עתיקא אכן אח"כ כאשר נעלם הבהירות מעתיקא והצריכו ישראל לבירורים ובעוד שהיו בדרך טרם שנתבררו בשלימות שם התיצב עמלק בתרעומת על ישראל וענין קטרוג התרעומת מעמלק מרמז הזוה"ק (בפתיתתו בפ' בשלח) תפלה לחבקוק הנביא וגו' ומסיק שם מתלא אמרי מאן דנשיך מכלבא מקלי' אזדעזע וכו' רמזו בזה שטענה גמורה לא הי' לעמלק על ישראל בצאתם ממצרים רק כל הטענה הי' למה יאבדו אלו מפני אלו אבל עכ"פ לא הי' הצדק למצרים ג"כ מדוע השתעבדו כ"כ בחזקה עם ישראל נמצא שכל טענת עמלק על ישראל הי' אז רק כענין תרעומת שאיתא בגמ' (ב"מ דף עז:) האי מאן דאוזפי' מאה זוזי לחברי' ופרעי' זוזא זוזא פירעון הוי אלא דאית ליה תרעומת גביה היינו שהוא מתרעם למה האמין להלוה ליתן לו מאה זוזי ביחד כי מסבת קטנות הפרעון אינו נחשב לו לפרעון כלל ומ"מ טענה גמורה אין לו עליו כי עכ"פ פרע לו מעט מעט רק שיש לו עליו תרעומת ככה הוא הקטרוג מהתרעומת של עמלק אחר יציאת מצרים כשנעלם אור עתיקא והצריכו לבירורים כי כאשר אמר מ"ר להשי"ת וכי אוציא וגו' היינו באיזה תקיפות אוציא את ישראל ממצרים והשיב לו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה היינו שהאמין השי"ת את ישראל שיבררו עצמם אח"כ אשר בשורת הדין מגיע להם זאת הישועה לכן כל עוד שלא נתבררו בשלימות מתרעם עמלק בקטרוגו ואומר מאחר שעכשיו אינם מבוררים עדיין אלא שהשי"ת מאמין להם שיבררו א"ע מעט מעט עד שיתבררו בשלימות א"כ מדוע אינו מאמין השי"ת לאומה אחרת ג"כ וזהו שטרם שנתבררו ישראל בשלימות קודם קבלת התורה ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וזהו אשר קרך בדרך היינו טרם השלימות ועל זה כתיב ראשית גוים עמלק היינו בההתחלה וגם בהגמר טרם כיבוש הארץ שמורה על חפצו ית' לחקוק בלבבם של ישראל את הד"ת בשלימות אז מתיצב ג"כ עמלק לזה בהסדרא מ"ט נאמר מלחמת עמלק כי אז הוא טענתו מאחר שאין יתכן כלל בזה העולם שיגמור אדם הבירורין בתכלית השלימות אלא שהשי"ת מעיד על ישראל שיש בהם כל השלימות א"כ למה מעיד השי"ת רק על ישראל הלא השי"ת הוא כל יכול להעיד גם על אומה אחרת שיש בה כל השלימות ועל זה הקטרוג שהוא בהגמר נאמר ואחריתו עדי אובד היינו בהגמר ובמדרש רמזו זאת במאמרם ז"ל שם על עמלק שהוא שונא דם מילה ושונא דם קרבנות. דם מילות מורה על ההתחלה בעת שמתחילין ישראל לצמצם א"ע בהבירורין אז מקטרג עמלק ודם קרבנות מורה על הגמר היינו כאשר מגיעים לתכלית השלימות כי קרבן מורה על זה שמקרב אדם א"ע להשי"ת וזאת הוא תכלית השלימות אז מתיצב נמי עמלק נגדו לקטרג ונגד אלו שני הקטרוגים של עמלק אמרו ז"ל בגמ' (שם) כשהוא אומר אל תשכח הרי בלב אמור וכשהוא אומר זכור בפה היינו כי אל תשכח הרי בלב אמור זה מורה שמחויב האדם להתיצב מיד בההתחלה נגד עמלק לבלתי יהי' ביכלתו כלל להכניס בלבו התקיפות של שקר. וכשהוא אומר זכור בפה היינו בהגמר מחויב ג"כ הישראל להתיצב נגד עמלק ולמחות את שמו מכל הלבושים כי פה מורה על גמר כדאיתא בגמ' (ברכות סא) פה גומר ועל זה מסיים שם במדרש (פ' תצא) אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אין אנו יכולין בו והשיב הקב"ה זכור את מלמטה ואני אמחוק מלמעלה:
3