סוד ישרים, שבת חול המועד פסח י״אSod Yesharim, Shabbat Chol HaMoed Pesach 11
א׳שלש סעודות שחוה"מ פסח
1
ב׳בגמ' (מגילה ל"א.) א"ר הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח ובין בסכות מקרא קרינון ראה אתה וגו' אפטורי בפסח העצמות היבשות ובסכות ביום בא גוג וכו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שכל מיני צמיחות ישועה שאנו רואים בזה העולם המה הכל הארה מלעתיד כי הצמיחה שבימי הקיץ רומז על תחיית המתים שאין התבטלות לשום דבר הנטמן בקרקע כי אם הי' התבטלות להגרעון הנזרע בארץ מהיכן הי' נצמח אח"כ. אלא ע"כ שנשאר תמיד בהזריעה קוסטא דחיותא כענין ההבלי דגרמי המובא בזוה"ק (לך פ"ג. שלח קס"ט.) שממנה מקיץ האדם משינתו כך רומז זאת הצמיחה על תחיית המתים מההבלי דגרמי והקוסטא דחיותא הנשארת בהאדם ועל זה אמרו ז"ל (סנהדרין צ'.) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה היינו אף שמאמין בכל התורה מסתמא מאמין ג"כ שהשי"ת הוא כל יכול לעשות גם מה דלא הוי אלא שאומר אין תחית המתים מן התורה היינו שאומר שהתחי' לא יהי' מן התורה אלא שיהי' על דרך מה דלא הוי הוי כלומר שלא יכיר אדם את תפיסתו שהי' אצלו מלפנים וזה נקרא אין תחיית המתים מן התורה כי באמת יהי' עיקר התחי' מן התורה היינו שכל אדם יהי' מכיר אז א"ע בתפיסתו הקודמת כי התורה שהי' עוסק בה מלפנים זה התורה בעצמה יהי' מחי' אותו לעתיד עד שיזכור אדם על ידה כל הסבלנות והיגיעות שעברו עליו מלפנים בעוה"ז ואלו היגיעות שהי' לו בהדברי תורה והצמצומים שהי' א לו על ידה זה בעצמו יהי' מחי' אותו לעתיד ויכולין להוכיח זאת מן ההיפך ממה דכתיב ותהי עונותם חקוקים על עצמותם ומעצמית הפעולה של החטא ועון אין הכתיב צריך להודיענו שנחקק בעצמותיו כי מאחר שפעל העון במעשה בודאי נשאר זה החטא בקביעות אצלו אלא שהכתוב משמיענו כאן מהזדון הנמצא בפעולת החטא אשר אותו הזדון והתאוה נשאר נחקק בעצמותיו של החוטא א"כ ק"ו במדה טובה שהוא מרובה כשפועל האדם מעשה המצוה וכל חשקו וחפץ רצונו בזאת הפעולה הוא כדי לקיים רצונו ית' בשלימות אלא שאי אפשר לבו"ד לקיים בשלימות רצונו ית' כי מי יאמר זכיתי לבי ומפאת זה נשאר תמיד דאגה בלב האדם פן ואולי לא כוין יפה למטרת רצונו ית' ולא פעל אותה בשלימות כמאמרם ז"ל בגמ' (שבת פ"ו:) ישראל דדאגו במצות חבל גופיי' היינו שדואגים תמיד מדוע אין בכחם לעבוד בשלימות כרצונו ית' וזאת הדאגה נחקק בודאי על עצמותם וממנה יהי' כל התחי' שלהם וזהו תחית המתים מן התורה שהתחי' יהי' ע"ד מה דהוי הוי שהתורה בעצמה הנשארת בהגוף ונחקק בעצמותיו תחיה אותו לעתיד ועל זה אמרו ז"ל בגמ' (שם) כשיעמדו במומן יעמדו כדי שיכירו א"ע וכו' היינו כדי שיכירו ויזכירו כל הדאגות והצמצום שהי' אצלם בעוה"ז מלפנים ועל זה כתיב כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו וגו' וכמבואר במדרש רבה (צו פ"ט) לפי שבעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגיסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות היינו כי בעוה"ז אינו ניכר האחדות בשלימות ונראה שכל אחד מתנגד לחבירו עד היכן אפילו בפעולת המצות אינו ניכר ג"כ מפורש שורש אחדותן כמו שמצינו בגמ' אביך במאי זהיר טפי הרי שכל אחד הי' לו מצוה מיוחדת שהי' נזהר בה ביותר טפי מחבירו וחבירו הי' לו ג"כ מצוה אחרת שהי' נזהר בה טפי וזאת נראה על הגוון שכל אחד מתנגד לחבירו ועל זה רמזו ז"ל שם בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד יוציא ה' רוח ארגיסטס המנשב מארבע רוחות וכו' ובזוה"ק (נשא ק"ל:) נקרא זה הרוח רוחא דכליל מכל רוחין וכו' היינו שאז יתגלה האחדות האמתי כמו שהוא באמת מצד השי"ת שאין שום התנגדות ח"ו בשורשם כלל מאחד לזולתו וזה הוא עיקר תחית המתים כי כל העדר ומיתה שיש בעוה"ז נמשך רק מזה שנראה על הגוון שכל אחד סותר לחבירו כי הבריאה הוא מורכב מכמה יסודות וכמבואר בזוה"ק (תולדות קל"ו:) כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו הי' בשתוף וכו' דכל דעבד קב"ה עבד כגון גופא ונשמתא וכו' היינו שכל הדברים שבעולם המה מורכבים ואפילו המלאכים משמע שם שהם נמי מורכבים ובכל זאת המה חיים וקיימים לעולם כי באמת מאחר שזאת ההרכבה הציב הרצון ית' מהיכן נמשך לה העדר אכן כל העדר הנמצא בזה העולם הוא רק מסבת גוון חלוקי היסודות הנמצא בהרכבת הבריאה שנראה על הגוון שכל יסוד חפץ להתגבר על חבירו ולבטלו ומזה ההתנגדות הנראה על הגוון נמשך כל ההעדר בעוה"ז אבל לעתיד כשיתגלה שורש אחדותו ית' כמו שהוא באמת בלי שום התנגדות אזי לא יהי' עוד שום העדר והתבטלות בזה העולם נמי וזהו ענין תחית המתים של חג הפסח:
2
ג׳ובסכות מפטירין ביום בא גוג לרמז כמו שנאמר (איוב ל״ח:י״ג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וגו' היינו כי בסוכות הוא זמן אסיפה לבית והתבואה הנאסף מן השדה הוא מלאה פסולת כי בכל הצמיחות מוכרח להיות פסולת ג"כ ואלו הפסולת רומזין כדאיתא בגמ' (שם) כשיעמדו במומן יעמדו כדי שלא יאמרו אחרים המית ואחרים החי' וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שמדבר שהי' האדם סובל ממנה הרבה לא נשכת ממנו לעולם ולכך יעמדו במומן כדי שיכירו א"ע כי בדבר שלא הי' לו להאדם שום סבלנות בנקל לו מאד להאדם לשכוח מה שאין כן במה שהי' סבל האדם והי' דואג בה זאת זוכר אדם לעולם וזהו במומן יעמדו כלומר שזה בעצמו שהי' סובלים ודאיגו במצות וזאת הדאגה נקרא בזוה"ק (שלח קס"ט.) עצבוני דרוחי וכו' ודוקא ע"י הסבלנות והדאגה מזה המום יכירו את עצמם היטב בתפיסתם הקודמת שהי' אצלם מלפנים ויהי' רואים מפורש שהתחי' הוא מה דהוי ולא מה דלא הוי ועל זה רומזים צמיחות הפסולת בהתבואה שהתחי' יהי' דוקא במומם ואח"כ כשמאספין התבואה אל הבית אזי מנקין אותה מהפסולת וזה רומז כדכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה ואזי יהי' נגמר תחית המתים בתכלית השלימות כי תחית המתים של פסח הוא התחלת התחי' שבמומם יעמדו ויהי' ניכר עדיין הפסולת שסבלו מהם כבר אבל אח"כ בסכות יתרפאו לגמרי ממומן שיהי' כדכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וגו' ואז יתבטלו כל הפסולות המפרידים והמסתירים את אור אחדותו ית':
3