סוד ישרים, שבת חול המועד פסח י״גSod Yesharim, Shabbat Chol HaMoed Pesach 13
א׳ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואומר אדני ה' אתה ידעת וגו' ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותנו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו וגו' ומבואר בגמ' (סנהדרין צ"ב:) אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו וכו היינו כי בני אפרים ממהרים את הקץ טרם הזמן לזה איתא בזוה"ק דאית תרין משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד אמנם עיקר הקץ יהי' נגמר רק ע"י משיח בן דוד אכן טרם שנגמר הקץ נתעורר קודם משיח בן יוסף כי בני רחל מקדימין תמיד וממהרים את הזמן כענין שאול המלך שהי' צריך להיות טרם מלכות בית דוד כי בני' של רחל מתגברים תמיד בעבודות חזקות וממהרים את הקץ טרם החק והזמן שקצב השי"ת ומפאת זה אי אפשר שיגמור הישועה בשלימות על ידם כי אם ע"י משיח בן דוד שנמשלו לסיהרא דלית לה מגרמה כלום וממתינים את העת והזמן כפי שקצב הרצון ית' באור הנהגתו ית' וזהו שאמר לו השי"ת להנביא העצמות האלה כל בית ישראל המה היינו כי לעתיד יברר השי"ת את החטאים של ישראל הן בכלל והן בפרט שהם רק דאכלו פגה ומסבת זה שקבלו את הדבר טרם הזמן נשלל ממנה הרצון ית' עד שנדמה להם שאבדה תקותנו נגזרנו לנו וזהו העצמות האלה כל בית ישראל המה כלומר שכך המה כל החטאים של ישראל נמי רק מה שממהרים א"ע לקבל טרם הזמן ואינם יכולין להמתין עד שיגיע הזמן והנה מקודם נאמר כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחי' וגו' ואח"כ נאמר עוד הפעם ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' והוא כי מקודם נאמר על התחי' מנפשא דגופא שזה הנפש נשאר תמיד עם הגוף בקבר הנקרא הבלי דגרמי הבא מעצבוני דגופא כדאיתא בזוה"ק (שלח קס"ט.) היינו מהסבלנות של אדם וגבי העכו"ם נעשה מזה מזיקין דעלמא וגבי ישראל נאמר על זאת והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו' ועל זה נאמר מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה וכמבואר במדרש בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת וכו' אבל לעתיד יוצא הקב"ה רוח ארגיסטס בעולם שכל הרוחות יהי' מנשבים ביחד ובזוה"ק (נשא ק"ל:) נקרא זה הרוח רוחא דכליל מכל רוחין היינו כי כל הבריאה הוא כדאיתא בזוה"ק (מדרש הנעלם תולדות קל"ו:) כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו הכל בשתוף וכו' היינו גופא ונשמתא כלומר שהכל הוא בהרכבה מארבע מיני יסודות אש ומים רוח ועפר ולכן כל הוה נפסד יען שכל יסוד חפץ להתגבר על כנגדו ולבטלו וזהו מאמרם ז"ל בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת וכו' היינו שאינו נותן מקום לשכנגדו לכך כשמתגבר אחד הוא מבטל את השני אבל לעתיד יוצא הקב"ה רוח ארגיסטס בעולם שהוא רוחא דכליל מכל רוחין ומפאת זה לא יגיע לעולם להבריאה שום הפסד כי בעוה"ז הוא הבריאה מצדה לגמרי בפירוד כדאיתא בזוה"ק (קדושים פ' ויצא קנ"ו:) ולית לך מלה זעירא בהאי עלמא דלא תלייא במלה אחרא עלאה דאתפקדא עלי' לעילא וכו' ולזה איתא בזוה"ק (בראשית כ"ב.) כד מטא לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנבדלים אמר נעשה אדם היינו מאחר שהבריאה הוא נבדל ונפרד אחד מחבירו לזה צריכין להצורת אדם שעל ידו יתאחד חזרה כל הבריאה לשורשה וכדאיתא שם שבאו כל הברואים להשתחוות לאדם הראשון ואמר להם אני ואתם בואו ונשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו ובזה הי' מאחד חזרה כל הבריאה פב"פ (זוה"ק אמור ק"ז:) וכדמסיק שם וכלהו אתו בתרי'. כיון דחמו דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק בי' כלהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא וכו' היינו שנעשה עוד הפעם פירוד אחר חטאו של אד"ה עד שכל אחד חפץ להתגבר ולבטל את שכנגדו ומסבת זה כל הוה נפסד אבל לעתיד יתאחד בחזרה כל הבריאה וזה נקרא רוח ארגיסטס דכליל מכל רוחין ועל זה נאמר מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה. ונאמר עוד הפעם ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' והוא כדאיתא במדרש (בראשית רבה פ' י"ד) ומה אם זה שעשו בנפיחתו של בו"ד יש לו תקנה בנפיחתו של הקב"ה עאכ"ו שיש לו תקנה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים וכו' לפי שבעוה"ז בנפיחה לפיכך מת אבל לעתיד בנתינה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' והוא כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה כי עוה"ז יען שעומד להפסד ע"כ ברא השי"ת הכל בנפיחה ומאן דנפח מעצמיתו נפח היינו שאוחז עוד באמצע הנתינה שלא גמר את הנתינה אלא שנקשר עדיין כל דבר בשורשו למען שלא ילך שום דבר להפסד ח"ו אבל לעתיד אז לא יהי' עוד שום הפסד והעדר אז יהי' בנתינה היינו אף שיתן השי"ת להאדם כל השלימות בכל זאת יהי' לו קיום לעולמי עד ועל זה נאמר כאן אח"כ ונתתי בכם רוחי וחייתם וגו' ולזה מפטירין זאת בפסח לרמז שהתחי' יהי' בזה החודש שהצירף ממנו הוא "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ובו מתחילין כל הצמיחות וזה הכל מורה שהתחי' לא יהי' באורח דילוג אלא בסדר והדרגה שכל אחד יהי' מכיר א"ע לגמרי כמקדם:
1