סוד ישרים, שבת הגדול י׳Sod Yesharim, Shabbat HaGadol 10
א׳איתא בגמ' (פסחים דף ס"ו.) ת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה פעם אחת חל ארבע עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששמש שני גדול הדור שמעי' ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת וכו' מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם וכו':
1
ב׳ובירושלמי מסיים והלא אי אפשר לשני שביעות שיחול י"ד בשבת ולמה נתעלמה מהן כדי ליתן גדולה להלל וכו' וכמבואר שם להחזיר עטרה ליושנה וכו' הייני כי הלל הי' משבט יהודה מזרע דוד כדאיתא בגמ' כתובות לכך הי' בכוחו להראות שפסח דוחה שבת כי הענין מפסח שדוחה את השבת מורה על זה שנתעלה התפיסה של ישראל עד עצמות הקדושה דקבוע וקיימא מצד השי"ת ומפאת זה יש בכח הפסח אף שישראל מקדשי לי' לדחות את השבת והתגלות אור בהיר כזאת אי אפשר כי אם ע"י עוצם הבהירות של השבט יהודה שהאור מזה השבט אינו מצומצם בשום העלם כדאיתא בזוה"ק (סבא משפטים ק"ד.) יהודה אבא קדמאה ואבא תנינא ולא הוה בי' חלופא לעלמין וכו' הייני שאורו אינו זורח באורח יבום כי אם באור ישר שאין שום התלבשות מעלים את הבהירות מזה השבט. אולם בני בתירה שהי' משבט אפרים כדאיתא בגמ' (סנהדרין צ"ב:) והארת שבט אפרים כאשר בא בהתלבשות אזי אינו עוד כ"כ בגודל בהירות לכך נתעלם מהם הבהירות מהלכה זו כי אי אפשר לומר כלל כמשמעו שנתעלם מהם עיקר הדין אם פסח דוחה שבת אם לאו הלא זאת הי' יכולין לפשוט להם עצמם מהכתוב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ומועדו הנאמר שם הי' בע"כ בשבת כמבואר מסתמא דברייתא (שבת פ"ו:) עשר עטרות נטל אותו היום ראשון למעשה בראשית וכו' וכיון שר"ח ניסן הי' אז ביום ראשון למעשה בראשית הי' חל אז ארבעה עשר בשבת ועל זה נאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו הרי שקרבן פסח דוחה שבת ואף אם נאמר שנתעלם מהם זאת ג"כ אבל עכ"פ מהלל לא הי' נעלם זאת ובטח הלל נמי סבירה לי' כברייתא דעשר עטרות וכו' דסתמא הוא בלא שום פלוגתא וא"כ למה לו ליפשוט אותם מהיקש או מגזירה שוה מדוע לא פשט אותם מהכתוב הנאמר בהדי' (בהעלותך) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וע"כ במועדו הנאמר שם הי' י"ד שחל בשבת כמבואר לעיל. אלא ודאי שגם בני בתירה הי' יודעין שפיר הדין שקרבן פסח דוחה שבת אלא שהי' סבורין שאם חל י"ד בשבת אזי צריכין כל ישראל לעשות פסח אחד כמו שמצינו בגמ' (פסחים ע"ח:) ר' נתן אומר מניין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ת"ל ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' כי הי' נתעלם מהם זאת הלכה והי' נדמה להם אשר אם חל י"ד בשבת אין בכח כל יחיד ויחיד לדחות פסחו את השבת אלא כל ישראל יעשו פסח אחד לבד כי אם הי' מסופקים גם על פסח אחד מכל ישראל אם דוחה שבת אם לאו א"כ למה לא קבלו מהלל ההיקש והקל וחומר והגזירה שוה שאמר להם והשיבו עלי' כדאיתא שם בירושלמי (פסחים פ"ו ה"א) התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה וכו' היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה. ק"ו שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין גזירה שוה שאמרת אין אדם דן גזירה שוה מעצמו וכו' ואם איתא שהי' מסופקים גם על פסח אחד של כל ישראל אם דוחה את השבת א"כ מה זה שהושיבו הרי יכולין שפיר ללמוד מההיקש ומק"ו שדוחה שבת ואין עליהם שום תשובה כי מאחר שכל ישראל יוצאין בפסח אחד אזי יש לפסח ג"כ קצבה ויהי' קדשי קדשים וקרבן צבור שאינו נאכל כמבואר בגמ' וא"כ למה לא קבלו ממנו אלא ודאי שבאמת לא הי' מסופקים כלל על פסח אחד מהכלל ישראל שהוא דוחה שבת כמבואר בהכתוב במועדו הנאמר בפסח ראשון שהי' במדבר. אמנם עיקר הספק הי' להם אם יש בכח הקרבן פסח של כל יחיד ויחיד לדחות שבת. היינו שזאת הי' יודעים שפיר שע"י הקרבן פסח נתעלה כל התפיסה של כלל ישראל להיות נכלל בעצמית הקדושה דקבוע וקיימא מצדו ית' עד שיש בכח קדושת הפסח של כלל ישראל לדחות שבת כי בכלל נמצא אצלם קדושה דקבוע וקיימא. אבל שיתעורר כך ע"י הפסח אצל כל פרט נפש ג"כ עד שיהי' בכח של כל יחיד ויחיד לדחות שבת. זאת הבהירות הי' נעלם מבני בתירה כי בהירות עצום כזאת אין ללמוד מהיקש ומק"ו ומגזירה שוה כיון שהם מידות מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם ומידות מורה שהאור הבלתי גבול נתלבש בהגבלת המידה ומאחר שבא האור בהתלבשות המידה שוב אינו בהיר עוד האור כמו בעצמית האור כי אמיתיות מציאותו ית' אין בכח שום נברא להכיר כ"כ בגודל בהירות כמו שהוא באמת אצל השי"ת ויען שבקרבן פסח נתעורר אצל כל פרט נפש מישראל אור עצמותו ית' מחד ולא בחושבן עד שנתעלה כל תפיסתו לעצמית הקדושה דקבוע וקיימא לזה יש בכח הפסח של כל יחיד ויחיד ג"כ לדחות את השבת ובהירות עצום כזאת אי אפשר שיתגלה כי אם ע"י גודל האור של שבט יהודה שאין שום התלבשות מסתיר האור של זה השבט כי אורו בוקע כל הלבושים וגם אין ללמוד בהירות כזאת ע"י שום מדה שבתורה כי אם ע"י קבלה לזה לא קבלו ממנו עד שאמר להן כך מקובלני מפי שמעי' ואבטליון כדאיתא בירושלמי שם כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן וכו' וזהו שמצינו בגמ' (פסחים נ"ט.) שבקי' לקרא דהוא דחוק ומוקים אנפשי' בערב פסח שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט וכו' היינו אף שבאמת אינו בא כלל הקרבן מחמת שבת רק מחמת פסח מ"מ נקראי חלבי שבת שקדושת הקרבן פסח אף שישראל מקדשי לי' בתפיסת עבודתם בכל זאת הוא עצמות הקדושה דקבוע וקיימא מצד השי"ת ויש בו קדושת שבת ועד היכן פתח להם הלל הארת זה היום עד שהראה להם שאפילו המכשירי מצוה המה ג"כ נכללים בזאת הקדושה וזהו שאמר להם מי שפסחו טלה תוחב לו בצמרו וכו' רמז בזה אף שצמר אינו עצם הגוף רק סביב להגוף מ"מ כל מה שסביב להקדושה נכלל ג"כ בהקדושה היינו אף שנראה כמותרות מ"מ הם כדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא) ע"פ ושער רישי' כעמר נקי. ומי שפסחו גדי תוחב לו בין קרניו וכו' היינו כי גדי מורה על דברים הרחוקים מהקדושה כדאיתא בזוה"ק (שמיני מ"א:) ואי תימא האי עז דשרי' עליו רוח מסאבא וכו' ועכ"ז בהארת זה האור יש בכח עבודת ישראל לכלול גם הדברים הרחוקים אל תוך הקדושה וזה הוא תוחב לו בין קרניו וקרן כדאיתא בזוה"ק (במדבר ק"כ.) והא ידעת רזא דקרן ודא הוא עול מלכותא קדושא וכו' וזהו שנסמך שם בזה הפרק (דף ס"ח.) וחרבות מחים גרים יאכלו וכו' ונכסיהן דרשיעיא צדיקיא יחסנון וכו' עתידין צדיקים להחיות מתים וכו' זה הכל לרמז שעל ידי כח עבודת ישראל יהי' נכלל בהקדושה הכח מכל הדברים הרחוקים:
2