סוד ישרים, שבת הגדול ט׳Sod Yesharim, Shabbat HaGadol 9
א׳וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמניות וגו'. איתא במדרש רבה (ויקרא פ' ז') כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כשני שלמה רבי אומר כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כימי הבל וכו' היינו כי הציב השי"ת ימי עולם וימי קדם כדאיתא בזוה"ק (אדרא רבה קל"ח:) אינון שנים קדמוניות דאקרון ימי קדם ולא אקרון שנות עולם שנים קדמוניות אינון ימי קדם. שנות עולם אלין ימי עולם ומבואר שם (דף קל"ד:) ימי קדם יומין קדמאין דקדמאי ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון ימי עולם ותאנא אלין ימי קדם כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין וכו'. היינו כי ימי עולם נקרא זה האור המתלבש בסדר ההשתלשלות. וימי קדם נקרא עוצם הבהירות מאור בלי שום התלבשות ואור בהיר כזה נקרא עתיקא:
1
ב׳ולהיות שבערב פסח שחל להיות בשבת אז נתעלה הימי עולם לימי קדם היינו שנכלל התפיסה של ישראל באור עתיקא כמבואר לעיל (בסימן הקודם) לזה אנו מפטירין בזה השבת ערב פסח וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות וזהו כענין שאיתא בגמ' (נדה דף ל:) מי יתנני כירחי קדם איזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה היינו כי שנים מורה על השתנות הסדר פעמים עד שנתיישן בתפיסת הבריאה. וירח מורה על התחדשות בכל פעם מחדש כי סיהרא רומז על כלי קיבול שמקבלת כל פעם מחדש. וירחי קדם היינו שקיימא סיהרא באשלימותא ומקבלת אור עתיקא משמשא עלאה הנקרא ימי קדם אזי אינו נתיישן בשום פעם ותמיד ניכר בה ההתחדשות. וזהו שהפסוק מבטיח לנו וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות היינו שלא יתיישן זה האור בתפיסת ישראל כי אם שיהי' ניכר תמיד אצל ישראל כל מיני התחדשות. ומרמז לנו בזו ההפטרה עד היכן מגיע התיקן של ישראל בזה היום ע"י הארת עתיקא עד שאפילו במקום תגבורת ההסתר ר"ל שנדמה בתפיסת הבריאה שאי אפשר כלל שיהי' בזה תיקן כדכתיב שם (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות ועל ההסתרה כזאת איתא בגמ' (חגיגה ה'.) ר' יוחנן כי מטא להאי קרא בכי עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו כלום תקנה יש לו ולזה מסיים כאן הכתוב ולא יראוני אמר ה' צבאות להורות שעיקר החטא נמשך מסבת ההעלם שנדמה להאדם שאינו רואה נגדו הנוכח ית' וזהו ולא יראוני אבל בזה היום שנתגלה אור עתיקא מימי קדם בתפיסת ישראל ממילא רואה כל נפש מישראל נגדו את אורו ית' ומפאת זה מנהיר תיקן לכל ההסתרות וזהו כדאיתא בגמ' (ברכות י"ג:) כל העושה עבירה ומתבייש בו מוחלין לו וכו' היינו כי מאחר ששב לראות בכל פרט מעשה את הנוכח ית' ומתבייש בזה שמקודם הי' נעלם ממנו הנוכח ית' זה הוא עיקר התשובה שמרפא את הקודם. וזהו שאמר הכתוב שובו אלי ואשובה עליכם וגו' ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה וגו' היינו כי ענין מעשר ותרומה הוא מה שהציב השי"ת הכרה לנפש אדם שיכיר בהשפעת השי"ת היורדת ומתחלפת מצורה לצורה ומשער לשער לקרבה להגבול של צורת אדם שיהי' האדם ממליך שם את השי"ת ולהכיר לה' הארץ ומלואה ועל אותה הכרה נאמר (פ' עקב) כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי אם על כל מוצא פי ה' וגו' היינו כי כל השפעות היורדים לזה העולם מוכרחים לבוא בהתלבשות אכן האדם צריך להכיר בהלבוש איזה מקום היא השער שהתחיל בו השי"ת להשפיע בתוכו וכדאיתא בגמ' (סנהדרין ק"ב:) ר' אשי אוקי אג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה אתחזא לי' בחילמי' אמר חביריך קרית לן מהיכא בעית למשרא המוציא א"ל לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למשרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמרי' לי ולמחר דרשינא לי' משמך בפירקא א"ל מהיכא דקדים בשולא וכו' היינו כי בכל הלבושים יש פתח ושער ששם מתחיל השי"ת להשפיע אל תוך הלבוש המוצא פי ה' וזה השער נקרא היכא דקדים בשולא וזהו ששאל לו מהיכא בעית למשרא המוציא היינו ששאל לו אם הוא מכיר הבהירות מהמוצא פי ה' הנמצא בכל הלבושים והשיב לו לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למשרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן היינו מאחר שאתה אינו מכיר ואני מכיר גם בהלבוש אחרון פתח השער ששופע בו השי"ת המוציא פי ה' א"כ למה קראת לי מנשה חברין א"ל אגמרי' לי ולמחר דרשינא לי' משמך בפירקא וכו' היינו שיתפשט הכרה הזאת בכל ישראל ובאמת נשאר לנו עד היום אותו הכרה לברך המוציא מהיכא דקדים בשולא מזה דאגמרי' מנשה לר' אשי ומחמת זאת הבהירות שהי' למנשה מלך יהודה להכיר בכל הלבושים מהבריאה המוציא פי ה' המחי' אותם לזה נקרא מנשה ראש לכל בעלי תשובה וזהו נמי הענין ממצות מעשר ותרומה שעל ידם נפתח השער מראשית הבהירות של השפעתו ית' הבא בהתלבשות תפיסת הבריאה לכן כתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים וגו' וכמבואר בגמ' (תענית דף ח:) ומי שרי לנסויי' לקב"ה והכתיב לא תנסון את ה' א"ל הכי אמר ר' הושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו' ובחנוני נא בזאת אמר ה' וגו' היינו במה שכבר נתן השי"ת להאדם קנין בתפיסתו בזה אסור לנסויי' למארי' ועל זה כתיב לא תנסו לה' וגו' אבל בזה שאין בו להאדם שום קנין ומכיר היטב שאינו שלו כגון המעשר והתרומה שהם הפתח והשער ששם מתחיל ראשית השפעתו טרם בואה עדין בהתלבשות התפיסה על זה אמר הכתוב ובחנוני נא בזאת כי אין בזה כלל נסויי' למארי' כיון שמכיר אדם היטב בזה שאינו שלו כלל ואין לו בזה עדיין שום קנין בתפיסתו:
2
ג׳ואח"כ מחשב כאן הכתוב כל התרעומות המסתעפים בנפש האדם מסבת חוזק ההסתר של זה העולם כדכתיב שם חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך. אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' אבל כשנתעורר האור מזה היום הבוקע כל ההסתרות אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו' היינו שאפילו רעותא טבא דבר נש לא אתאביד כדאיתא בזוה"ק (סבא משפטים ק':) וזהו שמסיים כאן הכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' כי אליהו הנביא שומר תמיד היחוס של ישראל כדאיתא בגמ' (קידושין ע'.) והיחוס היינו התקופות העצום שיש לישראל בשורשם וזהו הענין שמסמיך הגמ' בפרק עשרה יוחסין התגלות יחום משפחות והתגלות שם המפורש ששניהם הם ענין אחד כי התגלות שם המפורש הוא ההתגלות הדעת להבריאה איך שהוא דבוקה תמיד במקור שורשה ית' וזהו ג"כ ענין התגלות היחוס משפחות כי מיום שנגנז ספר יוחסין תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם כדאיתא בגמ' (פסחים ס"ב:) אבל מהתגלות ספר יוחסין נמשך כל התקופות כענין שמצינו בגמ' (ר"ה כ"ה:) גבי סמיכה אתם אפילו מוטעין אפילו מזידין כי אם הי' ח"ו טעות בהנסמך הי' עולה זה הטעות על הסומכו שסמך תלמיד שאינו הגון וכן למעלה על הסומך את סומכו שסמך שלא כהוגן והי' הטעות עולה עד מרע"ה ובמרע"ה בטח אין שום טעות כי הוא נסמך מהשי"ת כדכתיב (תשא) ושכותי כפי עליך וממילא הוברר שאין שום טעות אף כשתעבור הסמיכה דרך כמה מדריגות לזה הוא אתם אפילו מוטעין כי בטח אין בהם שום טעות וככה הוא ענין היחוס כשנתגלה היחוס אז יכיר כל נפש מישראל איך שהוא יציר כפיו של הקב"ה ומזה ההתגלות נמשך להאדם כל התקופות להכיר שאפילו רעותא טבא דבר נש לא מתאביד ובהארת זה היום נתעורר אותו ההכרה:
3