סוד ישרים, שבת הגדול ח׳Sod Yesharim, Shabbat HaGadol 8
א׳וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' בחודש הראשון לאמר ויעשו בני ושראל את הפסח במועדו בארבעה עשר יום וגו'. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וגו' בחודש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו וגו' :
1
ב׳מבואר בגמ' (שבת פ"ז:) שהפסח הראשון שהי' במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. שאותו במועדו הנאמר כאן הי' בארבעה עשר שחל להיות בשבת כמבואר בגמ' שם מסתמא דברייתא ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן תנא אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית וכו' הרי שהזמן מבמועדו הנאמר כאן שעשה בו ישראל את הפסח. ארבעה עשר שחל להיות בשבת הי':
2
ג׳והנה בזה שנתאחדו אז גבי הפסח הראשון שהי' במדבר סיני להיות ביחד הקדושה דקבוע וקיימא עם הקדושה דישראל מקדשי להו רמז לנו השי"ת גודל הארת הבהירות המתעורר בעבודת הקרבן פסח שנתעלה על ידו כל התפיסה של ישראל ממש אל שורש המקור עליון ית' שגם מה שישראל מקדשים בעבודה שבתפיסתם יהי' ג"כ קבוע וקיימא ממש כמו קדושת שבת שהוא קבוע וקיימא מצדו ית' כי באם הי' הפרש ימי החול ביניהם הי' מורה על העלמת הבהירות מהקדושה של שבת שקבוע וקיימא טרם בואה בהתלבשות קדושת הזמנים דישראל מקדשי להו אבל כאשר הי' עשיית הקרבן פסח בארבעה עשר שחל להיות בשבת זה מורה על גודל עליית התפיסה של ישראל שנתעלו אז בעת עשיית הפסח אל השורש והמקור עליון ית' הנקרא אחד שהוא חד ולא בחושבן שתפיסת ישראל אינו נופלת כלל תחת התחלפות הזמנים מכ"ח עתים של ימי החול כי הוא למעלה הרבה מהזמן ולכך הוא הדין אם נאנס ולא הביא בראשון יבוא בשני מה שלא מצינו כן בשום קרבן שזמנו קבוע והוא יען שהם תחת הזמן ואם עבר זמנו בטל קרבנו אבל הארת הקרבן פסח הגם דישראל מקדשי לי' מ"מ נחשב לקדושה דקבוע וקיימא שהוא למעלה מהזמן לכן אינה נפסקת בהעברת הזמן ועל אותו הקדושה מרמז הפסוק בהפטורה של זה השבת אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם היינו מאחר שנתעלה כ"כ התפיסה של ישראל בזה השבת למעלה מהזמן עד שנתאחד ממש קדושת הפסח עם הקדושת שבת דקבע וקיימא לכך כמו אני ה' לא שניתי ואין בקדושתו ית' שום הפסק ח"ו כך אתם בני ישראל היינו הקדושה של פסח שאתם בני ישראל מקדשי' לי' נחשבת ג"כ לקבע וקיימא שלא יהי' להם שום הפסק מסבת העברת הזמן ואם נאנס ולא הי' יכול להביא פסח ראשון יש תיקן להביא פסח שני בחודש השני וכמבואר בזוה"ק (בהעלותך בר"מ קנ"ב:) פקודא למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבא אחרא אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן וכדין איהו זמנא לחדוה איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תנינא דהא אעבר זמנא אלא כיון דכנ"י מתעטרא בעטרהא בניסן לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מנה תלתין יומין וכו' ומבאר שם בזוה"ק ודאי לאו איהי כמאן דנטיל פסח בזמני' אבל כלא נטל אפילו בירחא תניינא אבל לאו איהו כמאן דנטיל לי' בזמנא מ"ט דא דנטיל פסחא בזמני' נטיל מתתא לעילא ולא נחית בגין דמעלין בקודש ולא מורידין ודא דנטיל בתר זמני' נחית מעילא לתתא בגין כך שוין בכלא ולא שוין דדא סליק ולא נחית ודא נחית ולא סליק וכו' פירוש כי מאן דנטיל בזמנא נטיל מתתא לעילא וסליק ולא נחית היינו שנתעלה כל תפיסתו מתתא לעילא אל עצמות הרצון העליון ית' הנקרא חד ולא בחושבן ומאן דלא נטיל בזמנא נחית מעילא לתתא ולא סליק היינו שמנהיר השי"ת לתפיסתו מעילא לתתא מהאור עליון שהוא חד ולא בחושבן עד שיכול להכיר גם בתפיסתו הנמוכה שהוא עלה במחשבה אכן אינו יכול להכיר זאת רק כפי המדה שהכלי מגבול תפיסתו יכול להשיג אבל עצמית תפיסתו אינו נתעלה יותר מכלי השגה שלו. ועכ"פ שוין בכלא בזה שלא נתעלם מתפיסתו ג"כ האור שהוא חד ולא בחושבן הנתעורר בעשיית הפסח:
3
ד׳וזהו שאיתא במדרש רבה (בשלח) על הפסוק ויקח משה את עצמות יוסף וגו' אמר לו הקב"ה אתה אמרת אנכי אכלכל אתכם וכו' בזכות עצמותיך הם עושין פסח קטן וכו' היינו כי עיקר הגלות מצרים נסתעף ממכירת יוסף שנעלם מהם מדת יוסף הצדיק מדת הצמצום כי סברו שיש בכוחם לקבל השפעתו ית' בלי צמצום וכשירדו למצרים אמר יוסף לאחיו אנכי אכלכל אתכם היינו שלמד אותם מדת הצדיק שנקרא כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמי' ובארעא והראה להם שצריכין לילך בהדרגה ובצמצום ואח"כ כשנגאלו ממצרים הי' מתיראים שלא יפסידו ח"ו כלום מסבת ההסתר חזק שהי' להם מקודם במצרים לכך ויקח משה את עצמות יוסף היינו כי ע"י הצמצום של יוסף הצדיק לא יאבד מהם אפילו הבלא דפומא דבר נש וזהו שאיתא במדרש שם בזכות עצמות יוסף זכה לפסח קטן היינו שלא יתאביד כלום מישראל כי אף מי שנאנס ולא עשה פסח ראשון לא ידחה ח"ו לגמרי ויהי' לו תיקן בפסח שני:
4
ה׳ואיתא עוד במדרש ויהי האנשים אשר היו טמאים וגו' אית דאמרי מישאל ואלצפן הי' היינו כי הי' נראה להם ממיתת בני אהרן שנעדר מהם ח"ו האור לגמרי וזה הדמיון נקרא טמאים לנפש אדם לכך הראה להם השי"ת התיקן מפסח שני היינו שיחזור להם את האור לתפיסתם ולא יתבטל מהם ח"ו אפילו כחוט השערה:
5