סוד ישרים, שבת הגדול ז׳Sod Yesharim, Shabbat HaGadol 7
א׳שבת הגדול שחל בערב פסח
1
ב׳וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש וגו'. איתא בתורת כהנים ואל יבוא בכל עת זה יום הכיפורים. אל הקודש לרבות שאר ימות השנה וכו' ביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה אשר ביותר הי' כל אלו גודל האזהרות על אותו היום משום שנקרא בכל עת. וביאר הענין כי כתיב לכל זמן ועת לכל חפץ וגו' וכמבואר בזוה"ק (אחרי נ"ח.) על הפסוק ואל יבוא בכל עת וגו' אמר ר"א זמנין אית בשתא דרעווא אשתכח. וזמנין אית בשתא וכו' היינו שיש כ"ח עתים המתחלפים י"ד במלאותא דסיהרא כמו שהי' מאאע"ה עד שלמה המלך שבימיו קיימא סיהרא באשלימותא ומשלמה המלך עד ועיני צדקי' עור הי' י"ד פגימותא דסיהרא זוה"ק (יתרו) וזה היום הוא למעלה מכל התחלפות הזמנים כי הוא המקור שממנו מתפשטים כל הכ"ח עתים לכך נקרא יום כיפור בכל עת כלומר שהוא הכולל כל הכ"ח עתים ומקור להם ואינו נמנה בחשבון עמהם כדאיתא בגמ' (יומא כ.) השטן. בגמטרי' שס"ד ימים שיכול לקטרג בהם חוץ מיוה"כ שאין בו רשות לקטרג והוא כי בהימים שהם מחשבון השנה יען שנופלים תחת הכ"ח עיתים ממילא יש בהם דבר והפיכו טוב ורע לזה יש בהם מקום לקטרג משא"כ יום כיפור שהוא למעלה מהתחלפות הכ"ח עתים וממילא לא נמצא בו דבר והפיכו לכך אין בו שום מקום לקטרג כי אינו כלל מחשבון הימים של השנה שנקרא אחד כדאיתא במדרש (רבה בראשית פ' ג') ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד זה יוה"כ שנקרא אחד היינו שביוה"כ מנהיר השי"ת לישראל הרצון י"ת שנקרא אחד וכדאיתא בזוהר חדש (דף ב') קב"ה אקרי אחד ואקרי ראשון וכו' ואחד מורה על חד ולא בחושבן וראשון מורה על זה הרצון י"ת הבא בהתלבשות הבריאה להיות נקרא חד בחושבן ועל זה הרצון י"ת רומז הכתוב אני ראשון ואני אחרון וגו' הינו כי מאחר שנתלבש הרצון ית' בסדר השתלשלות הבריאה להיות נקרא ראשון וחד בחושבן מוכרח שיש הכרה בזה הרצון ית' אף בהלבוש האחרון וזהו ואני אחרון ומי שאינו חפץ בזאת ההכרה נדחה ממילא מאותו ההשתלשלות. אכן בזה היום הנקרא בכל עת שהוא למעלה מסדר השתלשלות כי בו נקרא השי"ת אחד חד ולא בחושבן להורות על הארת הרצון עליון י"ת המשולל מכל הלבושים לזה נקרא אותו היום יום אחד להורות שאינו בחשבון כ"ח עתים מימות השנה כי הוא למעלה מתפיסת הבריאה ואז הי' הכה"ג נמי נכנס להמקום שהוא למעלה מתפיסת הבריאה למקום כזה שאינו מן המדה ולכן הי' צריך הכה"ג לבטל הימנו כל תפיסתו ועל זה מורה אזהרת סדר עבודה מזאת הפרשה וכל אדם לא יהי' וגו' להורות על עזיבת התפיסה מזה העולם לגמרי וכמאמרם ז"ל (מדרש אחרי כ"א) וכל אדם לא יהי' באוהל מועד אטו כה"ג לאו אדם הוא אלא שהי' דומה למלאך ה' צבאות וכו' ולהיות שהארת זה הרצון עליון י"ת הנקרא אחד חד ולא בחושבן נתעורר תמיד בעשור לחודש תשרי כי זה החודש מבואר בזוה"ק (תצוה קפ"ו) ירחא שביעאה דילי הוא מסופו דאתוון תשרי ואתוון למפרע וכו' בגין ירחא דא מעלמא עלאה איהו וכו' ולעומת זה הרצון ית' ישראל ג"כ מצמצמין א"ע ומבטלים כל תפיסתם וכל מגמת חפצם בקלא פנימאה להיות נכללים בזה הרצון ית' ולכן אח"כ כשמגיע בעשור לחודש ובכל אתר עשור דמטרוניתא (זוה"ק אמור ק"ב:) אז הוא כמבואר (תצוה קפ"ה:) מאי בעשור אלא בגין דהשתא ביומא דא כל דרגין עלאין אתיין אלין על אלין למשרי על סיהרא ולאנהרא לה וכו' היינו שביוה"כ מאיר השי"ת שישראל המה מנושא מכל הלבושים והמה נכללים באמת ברצון העליון ית' כמלאכי השרת וכדאיתא במדרש שהולכים יחף ביוה"כ כמלאכי השרת וגם החמשה הענוים מרמזים נמי על זה ההתנשאות שהמה מנושאים למעלה מכל אלו הצרכים של עוה"ז וכל קיום הוויתם הוא אז כמלאכי השרת וזהו כענין מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ב:) מה צדיקים עושין באותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו עושה להם כנפים וכו' וביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שאילו הכנפים יעשה להם הקב"ה מהצמצומים שהי' להם בעוה"ז ומהם יהי' לצדיקים כל הוויתם לעתיד ככה ע"י שישראל מצמצמים א"ע ומבטלים כל תפיסתם במצות תקיעת שופר בתחילת החודש מנהיר להם השי"ת בעשור לחודש תשרי שהם למעלה מכל הלבושים של עוה"ז. ויען שישראל מצמצמין א"ע כ"כ בהחודש תשרי להרצון העליון ית' הנקרא אחד שהוא למעלה מהתפיסה לעומת זה מנהיר השי"ת בהתפיסה של ישראל כל האור שהי' אז בתשרי למעלה מתפיסתם שיהי' עכשיו בחודש ניסן בתפיסתם ממש וזהו שאיתא בהאר"י הק' ז"ל בתשרי עלה הבריאה במחשבה ובניסן נגמר הבריאה במעשה היינו שאותו האור עליון שהי' בתשרי למעלה מתפיסת הבריאה בבחינת אחד חד ולא בחושבן זורח השי"ת בניסן בתוך התפיסה ממש בבחינת ראשון וכמבואר בזוה"ק (תצוה קפו.) החודש הזה לכם וגו' חדשיכם לא כתיב אלא החודש הזה לכם דילי איהי אבל אנא מסרית לכון דלכון איהי באתגלי' אבל שביעאה דילי איהי וע"ד איהו בכסה ולא באתגלי' ירחא דלכון איהו בסדורא כסדר דאתוון אביב דאיהו א' ב' ג' אבל ירחא שביעאה דילי איהו מסופו דאתוון וכו' היינו יען הצמצומים של החודש תשרי שאז הי' האור באתכסי' ואתוון למפרע זכין ישראל שיהי' אצלם בהחודש ניסן זה האור באתגלי' כי בניסן הם אתוון כסידרן והצירף מזה החודש הוא "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ וזה מורה על זריחת האור בכל הלבושים של ישראל וזאת ההארה נתעורר מר"ח ניסן וזה הוא אתחלתא דגאולה ואח"כ כשמגיע בעשור לחודש ניסן אז הוא כמבואר בזוה"ק (בא ל"ט:) בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה וגו' אמאי בעשור אמר ר"א בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא וכו' היינו כמו ענין יובל שמתחיל להתעורר מאחד בתשרי כדאיתא בגמ' (ר"ה ח:) מר"ה עד יוה"כ לא הי' עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדים לאדוניהם אלא אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן. ושדות חוזרות לבעליהן. ככה נתעורר ההתחלה מר"ח ניסן ונגמר בעשור לחודש ניסן בזמנא דאנהיר מיובלא לסיהרא. היינו שמנהיר השי"ת בתוך תפיסת ישראל עצמית האור עליון שהי' מקודם בחודש תשרי למעלה מתפיסתם ומשולל מתפיסת הבריאה ובעשור לחודש ניסן מנהיר יובלא לסיהרא עד שנתעלה עצמית התפיסה של ישראל ליכלל בהרצון עליון ית' הנקרא אחד חד ולא בחושבן וכדאיתא בתנא דבי אלי' דרכן של בני אדם לימר תורה קדמו ואני אומר ישראל קדמו שהם עלו במחשבה היינו שישראל עם כל הלבושים שלהם יש להם מקום בהרצון העליון ית' הנקרא חד ולא בחושבן וכיון שבעשור לחודש ניסן נתפשט כ"כ הרצון העליון ית' על כל הלבושים של ישראל לכך נקרא השבת הזה שבת הגדול כי גדול מורה על התפשטות כדאיתא בזוה"ק (ויקרא ה.) גדול ה' וגו' אימתי אקרי קב"ה גדול בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי' הה"ד בעיר אלהינו הוא גדול וכו' מאי משמע אשתמע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול וכו' ובשבת שקודם חג הפסח נפתח לישראל האור משבת עלאה שהוא המקור והשורש לכל הקדושות שישראל מקדשי להו כמו שביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הענין משבת הגדול שממנו נתפשט הקדושה לכל המועדים שישראל מקדשי להו וכדאיתא בזוה"ק (ויקהל ר"ד.) אי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא אמאי אקרי שבת וכו' כי מקודם מבאר שם הזוה"ק ענין שבת של כל השנה וכתב מהו שבת אי תימא בגין שביתה וכו' היינו כי לפי זה יש מעלה ויתרון בימי המעשה שיכולין בהן לקנות משא"כ ביום שבת לזה מבאר שם וכתב אבל רזא דמלה כיון דסלקא האי נקידה ונהורא נהיר כדין מתעטרא איהו באבהן וכו' ואקרי שבת ש"בת ש"הא אוקמוהו רזא דתלת אבהן דמתאחדין בבת יחידה וכו' היינו כי ש" רומז על כל מיני התפשטות שהציב השי"ת בעולם כדאיתא בזוה"ק (אמור צ"ד:) א"ר יוסי כתיב כי ששת ימים עשה וכו' ולא כתיב בששת. וזה רומז על הששה מידות שהציב השי"ת בזה העולם שהמה כוללים כל מיני התפשטות שעליהם נאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' לך ה' הממלכה היינו כל ההתחלקות שחילק את מעשיו ומלך עליהם ועל זה רומז ש' תלת קוין ברזא דתלת אבהן שעל ידם הוא כל עבודת אדם שיתאחד בעבודתו כל ההתחלקות וכשמגיע שבת קונה בו האדם את השורש אשר כל ההתחלקות נכלל בו וזהו ש" בת רזא דתלת אבהן דמתאחדין בבת יחודה וכו' כי כל ההתחלקות הוא באמת רק בימי החול מפאת העלמת השורש וזהו כענין שמצינו בגמ' מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ומקום שנהגו לעשות עושין. ולפי הנראה יש בזה התחלקות אמנם זה ההתחלקות הנראה בזה הוא רק בזמן שנעלם שורש הטעם אבל כאשר נתגלה שורש הטעם שאלו ואלו לכבוד יו"ט נתכוונו אזי מכירים שאין ביניהם שום מחלוקת כענין שאמרו ז"ל (פסחים נ"ג:) בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק שניהם לדבר אחד נתכוונו הרי שבהשורש אין שום התחלקות ביניהם רק שכל אחד גדר בעדו לפי דעתו איך להגיע להשורש ככה הם כל העבודות בהתחלקות של ימי המעשה וכשמגיע שבת ונתגלה השורש כי כל הבריאה נתעלה אז לשורשה אזי חוזר ונכלל בו כל ההתחלקות של ששת ימי המעשה וכמבואר שם ודא איהו שבת ש"בת למהוי כלא חד וזהו הענין מהשבתות של כל ימות השנה שנקרא ש" בת אולם שבת הגדול שנפתח בו המקור עלאה הנקרא בזוה"ק (בא מ"ב:) מאנא רברבא וקרא לי' ים וקרא לי' בינה וכו' אשר בזה המקור הוא תמיד שורש אחדותו ית' בהתגלות מפורש ואין שם כלל מקום להתחלקות ש" תלת קוין אמאי אקרי שבת וזהו שמדייק הזוה"ק שם ואי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא היינו שבת עלאה אמאי אקרי ש" בת אלא ודאי הכי ורזא דמלה בכל אתר נקודה דאיהו עקרא דכל עינא אקרי בת וכו' וכד איהי קיימא ונטלא בגדפאה לאבהן לאתעטרא לעילא אקרי כלא שבת וכד אבהן מתעטרין לעילא בגו נקודה עלאה אקרי שבת וכו' היינו יען שכל קדושות המועדים שישראל מקדשי להו נמשך משבת עלאה ע"י עבודתם בהתחלקות רזא דאבהן ש" תלת קוין נמצא שהתלת קוין המה הפתח והשער לכל התפשטות הקדושה משבת עלאה אל הזמנים שישראל מקדשי להו ומאחר שהתלת קווין הם שערים שעל ידם יתפשט הקדושה העליונה לאלו הזמנים לכך שפיר יתכן לקרות זה השבת הראשון שהוא שבת הגדול ג"כ שבת ש" בת אף שאיהו לעילא ומנהיר בו משבת עלאה בכל זאת נקרא ג"כ ש" בת להורות שעבודת ישראל ברזא דתלת קוין שהם הזמנים דישראל מקדשי להו יש להם מקום גם במקור אחדותו ית' והארת המקור ית' הנקרא שבת עלאה נתעורר לישראל בשבת הראשון שלפני פסח מצרים הגם שהי' ישראל שובתים מקודם ג"כ כדאיתא במדרש (שמות פרשה א') שביקש משה רבינו ע"ה לפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע לנוח בו וברר את יום השבת אכן בזה השביתה לא נתעורר עליהם עדין הארת קדושת שבת מאחר שלא שבתו אז כדי לקיים מצותו ית' כי ככה אם הי' בוחר להם יום אחר לשבות בו הי' ג"כ בנייחה כי מי לא יחפוץ לנוח מעבודה קשה אמנם לאחר שנפסק מישראל קושי השעבוד מעת שהתחילו המכות לשמש במצרים כדאיתא במדרש (שיר השירים) וכדאיתא בגמ' (ר"ה) בר"ה פסקה עבודה מאבותנו ואח"כ בר"ח ניסן נתעורר כמו החירות של היובל לגבי העבדים כדאיתא בגמ' (שם ח:) מר"ה עד עשור לחודש תשרי לא הי' עבדים נפטרין לבתיהם ולא משתעבדין לאדוניהם וכו' כון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר ונפטרו עבדים לבתיהן וכו' כך נתעורר אצל ישראל במצרים מר"ח ניסן עד בעשור לחודש לא הי' יצאו לחירות ולא הי' משתעבדין והגאולה בשלימות התחיל בעשור לחודש בזמנא דאנהיר מיובלא לסיהרא ואז כשקיבלו עליהם השבת הראשון זאת השביתה הי' מבורר כדי לקיים מצותיו לכן פתח להם השי"ת באותו השבת את השורש מהמקור עליון שנקרא שבת עלאה כדי שיהי' בכח קדושתם להמשיך מהקדושה דקבוע וקיימא לכל הזמנים דישראל מקדשי להו לכך נקרא זה השבת הראשון שלפני הפסח שבת הגדול כלומר שממנו מתפשטים כל קדושת המועדים לישראל:
2