סוד ישרים, שבת הגדול ג׳Sod Yesharim, Shabbat HaGadol 3
א׳אם על תודה יקריבנו וגו'. הענין קרבן תודה הוא שהאדם הי' מקודם במקום סכנה וניצל ממנה היינו כי מלפנים הי' נעלם ממנו השגחתו ית' ומסבת זה ההעלם הי' ממילא במקום סכנה כדאיתא בזוה"ק כמה חבילי טריקין וכו' ואח"כ כשבא האדם על הכרת השגחתו ית' אזי מכיר הטיב גם מלפנים איך שעוד למפרע השגיח עליו השי"ת כי מלא כל הארץ כבודו. אכן אינו נאכלת אלא ליום ולילה אחד כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שזה רומז שלא יבטיח האדם על זאת התקופות שינצל מן הסכנה גם ביום מחר ולהכניס עצמו במקום סכנה והסתר למען יתנשא ויתעלה למדרגה היותר נעלה כי מסבת נסיון נתעלה מדריגת האדם כדכתיב (תהילים ס׳:ו׳) נתת ליראך נס להתנוסס וגו' היינו שמחמת הסתרת הנסיון בא האדם העומד בנסיונו למדרגה העליונה ביותר להשיג אפילו במקום ההסתר איך שהי' נמצא שם השי"ת אשר בלתי הנסיון לא הי' יתכן להאדם כלל לבוא על השגה יקרה כזאת. בכל זאת האדם מצדו אינו רשאי להכניס עצמו בנסיון וכמו שתקנו ז"ל בנוסח התפלה אל תביאנו לא לידי נסיון והוא אפילו באופן שיעמוד בהנסיון כי אם לא יעמוד ח"ו בנסיונו על זה אומרים ולא לידי בזיון הרי שהאדם מצדו אינו רשאי לחפוץ בשום נסיון וכמאמרם ז"ל (ברכות ה:) לא הן ולא שכרן רק אחר שהכניס השי"ת את האדם לאיזה נסיון שלא מדעתו אזי ידע ברור שהוא לטובתו כדי להרים אותו למדריגה העליונה ביותר כדכתיב נתת ליראך נם להתנוסס ואל יבעט חלילה בזה הנסיון אבל האדם בדעתו אינו רשאי להכניס עצמו בספיקות ונסיונות כדי להגיע להתנשאות ועל זה רומז הקרבן תודה שאינו נאכל ביום מחר ומ"מ הי' מביאין עם לחמי תודה חמץ ג"כ אף שחמץ מורה על ישוב הדעת מלשון הכתוב אשרי חמוץ כי מצה של לחמי תודה מורה שאין בזה הישועה שום פעולת אדם לזה אינו נאכלת כי אם ליום אחד להורות שכל הישועה שנתעורר ע"י הנסיון הוא רק מצד השי"ת ואם הי' נאכלת לשני ימים הי' משמע שנתעוררת נמי ע"י פעולת אדם:
1
ב׳אולם החמץ של לחמי תודה מורה שהשי"ת ברוב רחמיו תולה את הישועה הבא אחר הנסיון ביגיע כפו של האדם ג"כ כי עכ"פ סבל האדם הרבה מהנסיון לפיכך אף שאינו נאכלת רק ליום אחד להורות שהאדם מצדו אינו חפץ בזה הנסיון מ"מ מסבת הסבלנות של האדם תולה השי"ת את הנסיון על יגיע כפו של האדם כדי שיקבל עליו שכר. והנה עיקר הקרבן תודה הי' באמת הפסח כי בקרבן פסח הי' הזמן אכילתו נקטן וקצר יותר מקרבן תודה כי תודה הי' נאכל עכ"פ ליום ולילה ופסח אינו נאכל אלא לילה אחד ובקרבן תודה הי' לחמי חמץ ג"כ ובקרבן פסח הי' אסור חמץ לגמרי רק מצה והוא יען שבהישועה של פסח אין לתלות כלל שום אתערותא מצד ישראל כי אפילו משה רבינו לא הי' בכוחו לשאול על זו הישועה מה האות אלא שהשי"ת מצדו אמר לו למשה רבינו (שמות) וזה לך האות וגו' כי זאת הישועה הי' לגמרי רק מעתיקא עד שאמרו ז"ל אם הי' שם ישראל עוד רגע אחת הי' נשארו שם ולהבין זאת וכי שייך חילוק מצדו ית' מרגע אחת לחברתה אלא הענין הוא שכן הציב השי"ת הסדר בעולם שנה נפש שיהי' חוק וזמן בגבול תפיסת הבריאה עד מתי יהי' בכוחה להכיר א"ע בתפיסתה הקודמת לבלתי יתבטל תפיסתה הראשונה מסבת ההסתר וכאשר עבר זה החק והזמן אפילו רגע אחת וההסתר לא נסתלק עדיין אזי בזו הרגע נתחלף תפיסתה הראשונה לגמרי מסבת התגברות ההסתר ושוב אינו מכרת א"ע בתפיסתה הראשונה. ועד זאת הרגע האחרונה שיצאו ישראל ממצרים הי' ישראל עדיין מכירים א"ע היטיב ולא הי' בכח ההסתר של מצרים להעלים מהם תפיסתם הקודמת ואם הי' ישראל מתמהמים שם עוד רגע אף שבאמת מצד השי"ת אין שום חילוק וכל יכול להושיע ברגע אח"כ כמו ברגע הקודמת אכן מצד ישראל יהי' בתפיסתם זאת הישועה על דרך מה דלא הוי הוי. כיון שלא יכירו שוב את עצמם בתפיסתם הראשונה שהי' להם מלפנים כי ההסתר הי' מעלים מהם תפיסתם הקודמת והי' ממש אחר הישועה כמו ברי' חדשה מה שאין זאת בחפצו ית' כי כל עיקר הבנין מהרצון ית' שיהי' ישועתן של ישראל באופן מה דהוי הוי כענין תחיית המתים שיהי' לעתיד שאמרו ז"ל בגמ' (סנהדרין צ"א:) עומדין במומן ומתרפאין כדי שיכירו א"ע בתפיסתם הקודמת וזהו כוונת מאמרם ז"ל אם הי' מתמהמים ישראל במצרים עוד רגע הי' נשארים שם היינו אף שהי' גואל אותם השי"ת גם אח"כ אכן תפיסתם הקודמת הי' נשאר שם כי הי' נתחלף ועבר תפיסתם הראשונה עד שלא הי' מכירים א"ע בה הרי שלא הי' שום מקום לתלות בזאת הישועה שהיתה בא מצד אתערותא של תפיסת ישראל לכן הפסח אינו נאכל אלא ללילה אחת ועד חצות וגם משהו חמץ נאסר בה. אמנם בזמן אכילת שלמים הבאים עם הפסח שנקראו שלמי פסח בזה יש פלוגתא בגמ' (פסחים ע"ב.) שבן תימא אומר שנאכלין ליום אחד היינו כי שלמים הבאים עם הפסח רומזין על הנדיבות הלב וגודל תשוקתן של ישראל להישועה של פסח לכן אומר שנאכלים ג"כ רק ליום אחד כי גם זאת התשוקה והנדיבות הוא רק מצד השי"ת ורבנן אומרים שנאכלים לשני ימים להורות שיש להם לישראל חלק בזאת התשוקה ונדיבות הלב שיהי' נקרא על שם יגיע כפם:
2