סוד ישרים, שמיני עצרת י״זSod Yesharim, Shemini Atzeret 17
א׳ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' כתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו וגו' איתא בזוה"ק (הקדמה יב) פקודא רביעאה למנדע ה' הוא האלהים כד"א וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים לאתכללא שמא דאלהים בשמא דה' למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא וכו'.
1
ב׳ביאור הענין כי באורייתא ברא קב"ה עלמא אלא שנתעלמו הדברי תורה בלבושי הבריאה ונתלבשו בכ"ו דורות שהיו קודם מתן תורה שעל אלו כ"ו דורות אמרו ז"ל שהיה נזונים בחסדו ית' והגם שבאמת ניזון כל העולס גם עכשיו רק מחסדו ית' כי כלום יש לבריה אצל בוראו. אלא הפירוש הוא שהיה משפיע השי"ת לאלו הכ"ו דורות את חסדו כמו על דרך ותרנות שהיה נדמה להס שהקב"ה ותרן הוא אכן במתן תורה נתגלה כדאיתא בזוה"ק (מצורע נד) מאי תורה דאורי וגלי מה דהוי סתים בקדמיתא ולא אתידע היינו שנתגלה הד"ת מתוך כל לבושי הבריאה וממילא התחילו להכיר גם למפרע אשר עיקר השפע מחסדו ית' אינו הולך כלל בדרך ותרנות כי אם בדרך התורה כמאמרם ז"ל כל האומר הקב"ה ותרן וכו' אולם ע"י שנתלבש אור התורה בתרי"ג עיטין דאורייתא לכך הציב השי"ת המצוה האחרונה מאלו התרי"ג עיטין מצות כתיבת ספר תורה למען שלא יהיה לעולם מסבת ההתלבשות שום העלם כדכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו' כי לא תשכח מפי זרעו וגו' היינו שזאת המצוה יפעל גבי ישראל לעולם שלא ישתכח מהם דברי תורה וכמו שמצינו בגמ' (כתובות קג:) גבי בני ר' חייא שאמרו אנא עבדי דלא ישתכח תורה מישראל מה עבד וכו' והוא כי ע"י פעולת הכתיבה נעשה כל התורה מצוה בפעולה ממש נמצא שניכר האור מהתורה גם על גוון הלבוש מהפעולה וממילא אין שייך בזה עוד שום העלם. וזהו כענין שאיתא בזוה"ק (וירא קכט) על תפילין שהם ברזא דמשכנא כי רזא דמשכן הוא שנתלבש האור בכל כלי המשכן וככה הוא מצות תפילין שנתלבש אור התורה בהבתים ולזה איתא במדרש (ש"ט) כל המניח תפילין מקיים והגית בו יומם ולילה. אכן יען שאינו ניכר לעיני אדם אור הגנוז והכמוס בפעולת המצוה לכן אינו די בהפעולה לבד כי אם שילמוד נמי התורה מכל מצוה ומצוה למען שיהיה מכיר נמי העומק הפנימי שהוא עצמות האור הגנוז וצפון בהלבוש של פעולת המצוה ולכך הוא תלמוד תורה בפני עצמה נמי מצוה מתרי"ג מצות ולזה תקנו חכמינו ז"ל ברכת התורה לפניה ולאחריה כי ענין ברכת התורה הוא לקבוע בלבו זה האור בקביעת גמור ולזה נמי תקנו חכמינו ז"ל לומר תמיד קודם קריאת התורה אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגו' להורות בזה שזאת התורה בעצמה הוא האור הגנוז בעומק לבושי המצות ועל זה הענין תיקן נמי עזרא לישראל שלא יהיו שלשה ימים בלא תורה כי בבבל התחיל לבוא תורה שבכתב בהתלבשות תורה שבע"פ ע"כ צריכין תמיד לעורר בכל פעם את האור הגנוז בזה ההתלבשות למען שיכירו את האור מתורה שבכתב דרך כל הלבושים וזה הוא דאיתא שם כי ה' הוא האלהים לאתכללא שמא דאלהים בשמא דה' למינדע דאינון חד ולית בהו פרודא וכו' ולכן אחר שמקיפין בסוכת במצות טרם שמתחילין בשמיני עצרת להקיף בתורה אומרים נמי מקודם אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגו' כי זה שמקיפין בש"ע בתורה רומז שנתגלה האור מכל לבושי המצות וזאת ההתגלות אור נקרא תורה דמגני ומצלי אף בעידנא דלא עסיק בה כדאיתא (סוטה כא) דמצוה מגני ומצלי רק בעידנא דעסיק בה והוא כי המצות הגם שגנוז וצפון בתוכם עצמית האור בכל זאת נראה לאדם שהוא סובל מהם כמאמרם ז"ל בגמרא (ברכות טז) אלופינו בתורה ומסובלים במצות וכו' אבל אחר שנתגלה חור הפנימי הגנוז בלבוש המצוה אזי נעשה מהמצוה בעצמה תורה ועל זה איתא בגמ' (שם) אלופינו בתורה היינו שאז מכיר האדם היטב אשר לא זו שלא סבל מעולם מפעולת המצות אלא אדרבה גם זו שפעולות המצות היו סובלין אותו כמו הארון שהיה נושא את נושאיו לזה אומרים אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגו' כלומר שאין עוד שום לבוש שיהיה משולל אור כי באמת הוא כל הבריאה מלא אור כי באורייתא ברא קב"ה עלמא אלא שנתעלמה אור התורה בלבושי הבריאה אכן אחר שנתגלה האור מכל הלבושים אזי רואים כי ה' הוא האלהים שכל הלבושים המה מלאים אור התורה ולזה מצינו שגם אותן השבטים שנשארו מצד יעקב אבינו משוללי ברכה מ"מ מצד אור התורה שהאיר משה רבינו נתברכו גם המה והוא כי יעקב מלגאו ומשה מלבר כד' בתקוני זוה"ק ולזה אף במקום כזה שלא היה ניכר מצד הארת יעקב אבינו את האור על גוון הלבוש מלבר משום שכל הארתם הוא רק מלגאו בכל זאת מצד גודל הארת משה רבינו שהוא גם מלבר היו רואים שאין שום מקום גבי ישראל אף על הגוון שיהיה ח"ו משולל אור ברכה:
2
ג׳והיה יום אחד הוא יודע לה' יום לא ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ז׳). הנביא מראה לנו בזה הכתוב אשר מחויב שיהיה ימות המשיח באותה התפיסה בעצמה שהוא בזה העולם לא שיהיה ימות המשיח אחר שיתבטל התפיסה מזה העולם לגמרי ויתחיל בימות המשיח תפיסה חדשה כזו שלא יהיה לה שום חיבור עם התפיסה הקודמת של עכשיו אלא באותה התפיסה בעצמה שהוא ממש עכשיו בתוך ההיקף שבעה בה יתחיל ההיקף של ימות המשיח הנקרא היקף שמיני וזהו דאיתא בזוה"ק (תצוה קפז.) ובגין כך אקרי עצרת כנישין. כנישין כלהו בהאי יומא ואקרי שמיני ולית שמיני אלא מגו שבעה וכו'. היינו שיש חיבור גמור מהיקף שמיני להיקף שבעה ועל הארת אותו החיבור נאמר והיה יום אחד הוא יודע לה' וגו' היינו כי יום מורה על תפיסת אדם ע"ד המימיך צוית בוקר וכד' בזוה"ק (ויחי רכד) בא בימים דעביד מהני יומין לבושין. ומלת אחד הוא למעלה מתפיסת אדם כד' בזוהר חדש (ב.) קב"ה נקרא אחד ונקרא ראשון וכו' אחד מורה על חד ולא בחושבן כדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקון יב) כד איהו בדרגין עלאין היינו למעלה מסדר השתלשלות אקרי אחד וכדאיהו בדרגא משאר דרגין אקרי ראשון וכו' כי מלת ראשון מחייב שני ורומז על סדר השתלשלות. ועל זה הענין איתא במדרש רבה (בראשית ) בעוד שהיה הקב"ה אחד חפץ לדור בתחתונים היינו שזה הרצון העליון הנקרא אחד האציל רצון שיהיה נקרא ראשון כי יש חיבור גמור ביחד הסדר השתלשלות של זה העולם עם הדרגא העליונה ביותר הנקרא אחד שהוא חד ולא בחושבן ועל הארת זה החיבור נאמר והיה יום אחד כלומר שעתיד השי"ת להנהיר מפורש החיבור מתפיסת אדם הנקרא יום עם הרצון העליון ביותר הנקרא אחד חד ולא בחושבן מה שאין חיבור כזה בהבנת השכל של הבריאה כלל רק הוא יודע לה' כלומר שאי אפשר להשיג זה החיבור רק השי"ת לבדו. לא יום ולא לילה וגו' ולהבין מאחר שאומר אח"כ לא יום וגו' א"כ מדוע אמר מקודם והיה יום וגו' אלא זה הוא כמבואר בזוה"ק (נשא קלד) לית יום אלא מסיטרא דילן ולית לילה אלא מסיטדא דילן וכו' היינו שכל הענין מיום ולילה הוא כמאמרם ז"ל בגמרא (פסחיס ב.) קריי' רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא וקרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילא היינו דהא שאמר הכתוב ויקרא אלהים לאור יום לאו קריאת שם הוא דתימא שקרא אלהים את שם האור יום כי אין מלת אור פירוש כלל למלת יום אלא אור לחוד ויום לחוד כי אור הוא כמבואר שם ברש"י ז"ל בריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו ופקדיה אמצותא דיממא צוהו לשמש ביום וכו' היינו שיום הוא הכלי שיכולין להמשיך בתוכה את האור וזה קריא רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא היינו מי שיעמוד בזאת הכלי הנקרא יום כלומר שילך בעבודה בכח תפיסתו יתמשך אליו תמיד האור. וקריא רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילא ולילה מורה על שלילות עבודה בתפיסתו היינו מי שלא יחפוץ באור ישאר תפיסתו בחושך הרי שיום רומז על תפיסת אדם ולילה רומזת על שלילות התפיסה לזה נאמר כאן אשר בהארת החיבור שינהיר השי"ת לעתיד אז יהיה לא יום היינו שלא יהיה אז התפיסה נמוכה כמו עכשיו וגם שלא ותבטלה התפיסה של עכשיו אז לגמרי וזהו ולא לילה רק והיה לעת ערב וגו' וערב מורה על התערבות אור וחושך ביחד מלשון הכתוב כי ינטו צללי ערב היינו שלא נתבטל עדיין אור היום לגמרי וגם לא נחשך עדיין הלילה לגמרי וזהו והיה לעת ערב יהיה אור היינו שיהיה ניכר אז מפורש זה החיבור והאחדות שיש מתפיסת אדם עם למעלה מהתפיסה. ועל זה הזמן נאמר משוד עניים ומאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' היינו בזה המקום שיהיה מכיר שם האדם איך שאין לו עוד שום כח בתפיסתו שם באותו המקום בעצמו יתחיל האדם להכיר את האור מלמעלה מתפיסתו כי ינהיר לו השי"ת מפורש החיבור שיש לתפיסתו עם האור שהוא למעלה מהתפיסה ועל אותה הארה כתיב והיה לעת ערב יהיה אור:
3