סוד ישרים, שמיני עצרת ט״זSod Yesharim, Shemini Atzeret 16
א׳ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' בזוה"ק (פנחס רנו:) למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה וכו' אמר ר' אלעזר אבא אמאי מסטרא דאימא עלאה זמין לכל ממנן דכל אומין ומסטרא דשכינתא תתאה לא זמין אלא לאומה יחידאה לקבל פר יחידא. אמר ליה ברי שפיר שא לת בגין דמלכות איהי רמיזא לברתא דאיהי צנועה בבית אביה ואמה. ואיהי ארוסה ולא נשואה לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין. אבל אימא דהיא נשיאה אורח ארעא איהו למיכל עם ארחי וכו'. ביאור הענין כי הרצון ית' הציב מדת נגלות דמתנהג בהון עלמא כדכתיב לך ה' הגדולה והגבורה וגו' עד לך ה' הממלכה היינו שיהיה ניכר במדת החסד לך ה' הממלכה וכן במדת הגבורה יהיה ניכר כבוד מלכותו ית' כי כל המדות כאשר הם ח"ו בהסתר שאינו ניכר בהם כבוד מלכותו ית' אזי נדמה בהם שעולם כמנהגו נוהג לכך הוא עיקר השלימות מהמדות רק כשמנהיר בהם המלכות שמים וביותר מנהיר זאת השלימות מהכרת מלכותו ית' בהארת שמיני עצרת כי בו מנהיר השי"ת את אורו לעומק נקודת לבבם של ישראל בלי שום לבוש והארה כזאת נקרא מאמא עלאה לאמא תתאה וזהו דאיתא כאן בזוה"ק בגין דמלכות איהי רמיזא לברתא. ואיהו ארוסה ולא נשואה וכו' כי ענין ארוסה רומז על גודל התשוקה שהוא בלי שום לבוש מתפיסת אדם. וענין נשואה רומז על זה האור שכבר בא בהתלבשות התפיסה וממילא הוא אור כזה שהוא בבחינת נשואה בצמצום הגבול כי תפיסת זה העולם הוא בגבול משא"כ אור שהוא בבחינת ארוסה שהוא למעלה מהתפיסה זאת היא בלי גבול כי מה שלא השיג אדם עדיין בהבנת תפיסתו רק שהוא אצלו בבחינת תשוקה כמו אדם שמשתוקק לאיזה דבר טרם שמשיג אותה מתגבר אצלו כל פעם ביותר תשוקת אהבתו עד בלי קץ וגבול. ותשוקה כזאת הוא בחינת ארוסה שמתעורר בשמיני עצרת כי שמיני עצרת רומז כדכתיב והיה ביום ההוא וגו' וכמבואר בזוה"ק (שלח קעא) דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא היינו שאותה אהבה עצומה מזה הרצון העליון ית' שעלה שם ישראל במחשבה העליונה טרם כל התלבשות מנהיר בשמיני עצרת אחר עבודת ערבה שהיה מקודם וכדאיתא בזוה"ק (צו לא:) ובהאי יומא גבורות בעינן למייא ולסיימא לון לבתר דהא בהאי יומא מסתיימי דינא ובג"כ בעינן לבטשא לון בארעא ולסיימא לון דלא משתכחו דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא וע"ד אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל וכו' היינו כי מפאת החסד השופע מצדו ית' אינו ניכר שילך דוקא למקום המתפשט ממנו כבוד שמים כמאמרם ז"ל בגמ' (תענית ז) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים ואי לזאת איזה חסד ניכר בשפע כזו. אולם מצד הגבורות היינו מצד השפע היורדת דרך הצמצומים ממדת הגבורה כענין הכתוב ונפלינו אני ועמך וגו' היינו שהעמיד כלי המגביל השפעות חסדו ית' לבל ילך כי אם להמקום שיש בו כבוד שמים אז ניכר חסדו ית' אכן אלו הגבורות המה רק עד שמיני עצרת וכמבואר שם על יום הערבה בהאי יומא אסתיימא דינין ובג"כ בעינן לבטשא לון בארעא וכו' היינו כי ארעא רומז על ההסתר יותר אחרון שאינו ניכר עוד שם שום בחירה כי בהצומח מתנענע מעט וזה רומז על מעט בחירה משא"כ ארעא שהוא דומם ואינו מתנענע כלל כדכתיב והארץ לעולם עומדת וזה מורה על שלילת בחירה לגמרי לזה צריכין לבטשא לון בארעא היינו לעורר גם חוזק ההסתר כזה הנקרא ארעא ולעורר כ"כ מרחוק אי אפשר בלתי עבודת ערבי נחל היינו רק ע"י תשוקה הפשוטה ואהבה עצומה בלתי שום לבוש הנרמז בערבי נחל הגם דלא עבדו איבין כדאיתא בזוה"ק (תרומה קסט יעו"ש) אכן נעשה מאותה תשוקה הפשוטה של ערבי נחל כמו עיסה לכל העבודות כענין מאמרם ז"ל אין אשה מתעברת מביאה ראשונה מ"מ הביאה ראשונה הוא כמו עיסה לכל הולדות שאח"כ ככה נתעורר ע"י זאת התשוקה פשוטה של ערבי נחל צמיחה לכל מיני השפעות טובות וחשק חדש לכל העבודות אח"כ כי בוקע כל הסתרות ואסתיימו דינין וגבורות עד שמנהיר בחינת ארוסה וזהו דאיתא שם על שמיני עצרת בגין דאיהו ארוסה ולא נשואה היינו כי מקודם בשבעת ימי החג היה סעודה לכל אושפיזין וכמבואר שם אימא דאיהי נשואה אורח ארעא למיכל עם אחרי וכו' וענין אכילה מורה על התערבות אחד עם זולתו כי ע"י אכילה נתערבו הברואים שפיר אהדדי כמו שמצינו בגמ' לית הסתה בדברים אלא באכילה וזהו ענין של ז' ימי החג שהיה אז עסקו ית' ע"י לבושים ומפאת זה היה אז אחיזה גם להאומות כי כאשר עוסק השי"ת ע"י לבושים אז אינו ניכר מפורש ההבדל בין ישראל לעמים כי אם מי שמביט היטב אל עומק הפנימי של הלב יכול להכיר ההבדל שרק גבי ישראל הוא לדעת כי אני ה' מקדשכם משא"כ עם העכו"ם פועל השי"ת המכוון שלו למעלה מדעתם אבל על גוון הלבוש אינו ניכר זה ההבדל אמנם אחר עבודת ערבי נחל אזי מתחיל להנהיר הארת שמיני עצרת שהוא בחינת ארוסה ולא נשואה וארוסה רומז על אהבה פשוטה בלי שום לבוש אזי לאו אורח ארעא למיכל עם אושפיזין כלומר שאין עוד שום מקום ואחיזה להאומות וזהו דאיתא שם למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה וכו' היינו שאינו נשאר רק זה התענוג וההנאה שיש להשי"ת כביכול מעבודת ישראל וכדאיתא בתקוני זוה"ק (תיקן ע) מאן דידע מהני הבלים שאמר קהלת ידע שמא דמ"ב דאזדרע עלמא וכו' היינו כי השם מ"ב הוא שבע שמות כל שם בן ששה תיבות ותיבה השביעי חסר מכל שם להורות על הרצון ית' שהציב לבלתי יהיה נגמר השלימות ממלכות שמים כביכול ית' רק ע"י עבודות ישראל ובזה הרצון ית' אזדרע עלמא וזה הוא הסעודה קטנה שהציב כביכול ית' שכל השלימות ממלכות שמים אינו נגמר רק ע"י עבודת ישראל:
1