סוד ישרים, שמיני עצרת ו׳Sod Yesharim, Shemini Atzeret 6
א׳ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' מבואר בזוה"ק (בלק דף קצז.) כנשתא דישראל מהו כנישתא דא איהו עצרת כנישו כד"א מאסף לכל המחנות מאן דכניש לכל משריין עלאין לגביה ומגו דלזמנין נוקבא אקרי כנישתא דאתמר עצרת כד"א כי עצור עצר ה' דנקיט ולא יהיב הכי הוא ודאי דהא מגו מהימנו סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבו לה בלא עכובא כלל ואיהי כד מטא לגבה כל מאן דכנישת עצור ומעצר ומעכבת דלא נחית ולא נהיר אלא כפום טלא טיפין טיפין זעיר זעיר מ"מ בגין דלא אשתכח לתתא מהימנותא אלא כד"א זעיר שם זעיר שם וכו' דאלמלא תשכח מהימנותא כמה דאשתכחו בה אריקת בכל סטרא וסטרא בלא עכובא כלל וכו' אבל תתאין אינון מעכבין לון ומעכבין לה וכדין איהי עצרת. עצר עצר ד' ודאי כביכול יהיב תמצית ולא יתיר וכו' דבשעתא דאיהי סליקת למלקט ענוגין וכסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגביה טפה דחרדל ומיד אעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו'. מבאר בזה הזוה"ק שמצד השי"ת אין באמת שום מניעה מלהשפיע כל הטובות לישראל בגודל התפשטות וזהו דאיתא דהא מגו מהימנא סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבה לה בלא עכובא כלל כי השי"ת יודע שיעמידו ישראל כל הטובות בחזרה פב"פ. ואיהי כד מטי לגבה כל מאן דכנישות עצר ומעצר ומעכבת דלא נחית ולא נהיר אלא טיפין טיפין זעיר זעיר וכו' היינו שכל הצמצומים המה רק מפאת ישראל שהם בעצמם מעכבים ומעצרים א"ע לבלתי יקבלו שום טובה בהתפשטות כי אם בצמצום טפין טיפין וכו' וכדמסיק שם דבשעתא דאיהו סליקת למלקט ענוגין וכסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין מטי לגביה טפה כחרדל ומיד אעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו' וזה הוא כענין מאמרם ז"ל בגמ' בנות ישראל החמירו על עצמם להיות יושבת ז' נקיום על טפת דם כחרדל וכו' ומדוע לא אמרו ז"ל שהחכמים החמירו על בנות ישראל וכו' ומה זה שנקטו בלשונם שבנות ישראל החמירו על עצמם אמנם יען שבאמת הוא כך שהחכמים הכירו בעומק לבבם של ישראל שאין בחפצם לקבל שום טובה בגודל ההתפשטות בלתי יגיעת עבודתם למען שהטובה לא יסתיר בעדם את האור לזה תלו חכמינו ז"ל בבנות ישראל שהם החמירו על עצמם וכו' ועל זה רומז הכתוב ביום השמיני עצרת תהיה לכם היינו מצדכם כלומר שישראל מקבלים עליהם זה הצמצום רק מרצונם וממילא נתבררו בזה היום כל לבושי ישראל אף מצרכי הגוף שלהם שאין בהם ח"ו שום רע כלל והוא כי בר"ה היו ישראל מוסרים א"ע מכל וכל לרצונו ית' במצות תקיעת שופר כי תקיעות הם ענין קבלת עומ"ש כמבואר במקומו שהם כענין קריאת שמע קודם התפלה כי מקודם צריך האדם לקבל עליו עומ"ש ולמסור עצמו לרצונו ית' ואח"כ יש מקום להאדם שיתפלל גם על צרכי הגוף כי אחר שמסר אדם א"ע לרצונו ית' ממילא כל חפצי' אף צרכי גופו הוא רק רצונו ית' ככה ממש הוא הסדר כאן לאחר הקבלת עומ"ש ע"י התקיעות של ר"ה נותן הש"י לישראל כח ותקיפות להכניס להקדושה גם מבחוץ וזהו הענין משעיר של יוה"כ וכמבואר בזוה"ק (אחרי סג.) והא כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים א"ל שאני הכא דהתם לשיעורים היו קריבין קרבנא ובג"כ לא כתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם שעירים אלא לשעירים דהתם לשעירים הוו עבדתא פולחנא ושולטנותא. והכא ונשא השעיר עליו את כל עונות וקרבנא לא אתעביד אלא לקב"ה וכו' היינו שישראל היו מראים בשליחות השעיר המדברה שמכירים מצדם בעבודתם גם שם המלכות שמים ובזה נדחה ונתבטל כל הרע וכל מה שהיה לו שייכות להקדושה נכלל בקרב הקדושה עד שלא נשאר בצד ישראל שום לבוש רע כלל ולזה אומרים אז ה' הוא האלהים ולפי הנראה היו צריכין לומר אלהים הוא ה' וכמו שמדייק נמי בזה האר"י הק' ז"ל מי נתלה במי הוי אומר הקטן נתלה בגדול ולמה אומרים ביוה"כ ה' הוא האלהים אמנם לאחר שנתבררו ישראל שמכירים אפילו בהלבושים הרחוקים את הכבוד שמים וממילא לבושי ישראל כ"כ במעלה העליונה עד שיכולין שפיר לומר ה' הוא האלהים ועל זאת המעלה העליונה רומז שמיני עצרת כי לאחר כל העבודות והצמצומים שישראל מעכבים ומעצרים את עצמם ובלתי יקבלו שום טובה בזרם ההתפשטות נתבררו אצלם כל הלבושים עד שמאירים ממש כאן כמו בהרצון עליון ית':
1