סוד ישרים, שמיני עצרת ח׳Sod Yesharim, Shemini Atzeret 8
א׳ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו'. הנה בפסח לא נאמר לכם אלא ביום השביעי עצרת תהיה לה' וכאן נאמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' וביאר בזה אאמו"ר ה"ג ה"ק זצלה"ה דשם מיירי מהיקף שבעה הבא לאחר ששת ימי המעשה כמו שנאמר ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תשבות וגו' היינו שתכלית הנקודה האמצעית מכל ששת ימי המעשה הוא רק ביום השביעי תשבות כלומר שיכיר אדם היטב שכל הכח לפעול הוא רק אצלו יתברך ואין מהצורך אליו יתברך לכל פעולת הבריאה וע"י זה שמוסר האדם ביום השביעי הכל להשי"ת ומכיר היטב דלית ליה מגרמיה כלום מברך אז השי"ת יומין עלאין כדאי' בזוה"ק (יתרו פח:) היינו שמנהיר אז השי"ת בכל פעולותיו של ימי המעשה שהם מעומק רצונו יתברך ואינם נחשבין אצלו יתברך כדבר אגב ועל דרך מאמרם ז"ל (בפדר"א) אע"פ שגדול אתה בעליונים חפץ נמי כבוד מתחתונים אכן זאת הארה נקרא מברך יומין עלאין כי האדם בהכרת תפיסתו אינו מרגיש יותר כי אם דלית ליה מגרמיה כלום ועל זה נאמר ביום השביעי עצרת תהיה לה' שרומז על כל עבודות שבהיקף שבעה מעוה"ז:
1
ב׳אמנם ההיקף שמיני הבא אחר ההיקף שבעה אז יחזיר השי"ת להאדם הארת הפעולות לאו דוקא בבחינת יומין עלאין אלא שיהיו מאירים בתפיסת אדם ג"כ אף שהארת שמיני הוא למעלה הרבה מעבודת אדם מ"מ ישיג בו האדם קנין כענין הקנין שמשיג האדם בקדושת שבת אף שהוא קבוע וקיימא מצדו ית' מ"מ ע"י שמכין האדם ומזמין א"ע מבעוד יום במעלי שבתא מנחיל לו השי"ת קנין גם בקדושת שבת כך יהיה מנחיל השי"ת להאדם קנין חזק בהארת שמיני גלל עבודתו בההיקף שבעה ובשמיני עצרת נתעורר זאת הארה כי בכל שנה נכלל בקיצור הכלל של כל הששת אלפים שנה כמו האילן שכל הענפים המתפשטים ממנו נכללים בהשורש שלו כך בכל פרט שנה נתעורר בשמיני עצרת הארת שמיני ויען שזאת הארה יהיה ממש בתפיסת אדם בבחינת יומין תתאין לכך נאמר כאן ביום השמיני עצרת תהיה לכם היינו בתוך תפיסת הבריאה וזהו שכתב האר"י הק' ז"ל שב"ת ר"ת "ביומו "תתן "שכרו היינו אחר שמוסר אדם הכל להשי"ת מחזיר לו השי"ת הכל לתפיסתו כמו דאיתא בזוה"ק (תצוה קפז) לית שמיני אלא מגו שבעה ולזה אמרו ז"ל על שמיני עצרת טיב מלא כף נחת משום שרומז על הגמר מהיקף שבעה ובו מתחיל ההיקף שמיני שהוא ממוצע בין עוה"ז לעוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתיה כי מצדו יתברך לית שבעה אלא מגו עשרה כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז) לית שבעה אלא מסטרא דאות י' וכו' היינו שאורו יתברך מקיף כל העשר מדות ולית ביה מכל אינון מדות כלל וכל ענין המדות שנאמר עליהם לך ה' הגדולה והגבורה וגו' הם על דרך שנקרא השי"ת בעל גבורות כלומר שהוא למעלה מכל הגבורות כן הוא למעלה מכל המדות וכל אלו המדות הציב השי"ת רק בתפיסת אדם למען שיהיה להאדם ג"כ הכרה ע"י שיהיה עובד בהם ויכיר לך ה' הממלכה וימסור הכל להשי"ת עי"ז יחזיר לו השי"ת שמיני מגו שבעה. אבל בעצמותו ית' הוא כדאיתא בזוה"ק באצילות לית תמן לא זכות ולא חובה וכו' דאיהו וגרמיה חד בהון ולבהירות עצום כזאת אי אפשר להגוף אם לא שיעבור תחלה הדרגת שמיני מגו שבעה וזה נקרא כף נחת כי נחת הוא מלשון נחה ועבור כלומר שיתנהל את האדם לאט בנחת והדרגה מעולם לעולם לבלתי יתבטל ח"ו בינתים:
2
ג׳ועל זה נאמר והיה ביום ההוא יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה י״ד:ט׳) וכמבואר בזוה"ק (נשא קלד) יום אחד יודע לה' הוא בלחודוי יתיר מכלא הוא דכליל כלא הוא דאתקרי בשמא ידיעא ותנינן באתר דאית יום אית לילה דלית יום בלא לילה ומשום דההוא זמנא זמן יהיה דיקרא דדיקנא והוא בלחודוי ישתכח לא אתקרי יום ולא לילה דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן וכו'. היינו כי ענין יום מורה על עבודת אדם בתפיסתו כדכתיב יזרח השמש יאספון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. ולילה מורה על האי אילנא דכניש בגוויה כל נשמתין כדאיתא בזוה"ק (במדבר קכ) בשעתא דליליא עאל ושלטא אילנא תתאה דתליא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיה לכלא וע"ד אתחשך וכו' וכמו שביאר בזה אאמו"ר הג' הק' זצל"ה שבלילה עומדת הבריאה בפניה נוכח המאציל יתברך וממילא משולל מהבריאה כל הפעולות. וזהו והיה ביום ההוא וכמבואר בזוה"ק (שלח קעא) אמאי אקרי יום ההוא אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא וכו' היינו כי בשירותא היה הוא ושמו אחד ובסופו נמי כתיב ונשגב ה' לבדו וא"כ מה נ"מ יש ביניהם אלא הנפקא מינה יהיה לאותן שהיו מכירין שמו ית' בינתים בין שירותא לסופא היינו שמאותם שהיו מכירין שמו יתברך ע"י עבודתם בינתים יהי' נשאר מעבודתם רשימה לעולמי עד ועל זה אמר והיה ביום ההוא יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה היינו אף כשיתגלה מפורש אורו יתברך כדכתיב ונשגב ה' לבדו שאז יתבטלו כל הלבושים שהם מסטרא דילן וזהו לא יום ולא לילה דלית יום אלא מסטרא דילן ולית לילה אלא מסטרא דילן והיה לעת ערב יהיה אור היינו שגם אז בזה הזמן הנקרא לעת ערב שרומז על התערבות אורו ית' בגבולי הבריאה שעל זה העת כתיב סכותה לראשי ביום נשק וביארו ז"ל (בירושלמי) ביום שנושקין עולמות זו בזו ומזה ההתערבות יתבטלו כל לבושי הבריאה ומכל מקום והיה לעת ערב יהיה אור לישראל היינו שבזה היום נשק יהיה דרך לישראל לעבור גם בזמן הנקרא לעת ערב ועל זה הדרך והמעביר רומז שמיני עצרת שנקרא כף נחת:
3