סוד ישרים, אחרון של פסח ב׳Sod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 2
א׳עשר תעשר את כל תבואת זרעך. אשכחיה רבי יוחנן לינוקי' דריש לקיש א"ל אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל ומאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל שתתעשר א"ל מנא לך הא א"ל זיל נסי א"ל ומי שרי לנסייה לקב"ה והא כתיב לא תנסו את ה' א"ל הכי אמר רב הושעיא חוץ מזו שנאמר וכו' ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות. (תענית ט'.) הענין בזה כי השי"ת הציב עשר מדרגות מאורו ית' עד שבא השפעת האור בהתלבשות תפיסת אדם. והנה על שלשה ראשונות נאמר (דברים כ"ט) הנסתרות לה' אלהינו. ושבע הנגלים הם כדכתיב (דבה"י א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' עד לך ה' הממלכה. ובזה"ק (תשא קפ"ז:) העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעותא לא ירבה על י' וזה נקרא עשיר כי מצד ההתחלקות שהשי"ת חלק את מעשיו לכמה מדרגות מזה הוא כל קנין האדם כי מצד זה נמצא מקום לעבודת אדם. ודרגא אחרונה אי' בזה"ק (שם) והדל לא ימעיט דא צדיק לא ימעיט מעשר. כי מדת מלכות לית לה מגרמה כלום ולית לה עיינין אבל היא שלימו דכלהו וכל הספירות כלילן בה כדאי' בתקוני הזהר (תקון יט דף ע"א:) ועיקר המלוכה מצד ישראל הוא שממליכין להשי"ת בבחירת רצונם הטוב כי יש מקום מצד החושך וההסתר שבעוה"ז לומר בכחי ועוצם ידי עשיתי לי חיל וישראל מכירים האור מתוך החושך וממליכים עליהם את השי"ת ברצונם ובחירתם וזה נקרא מדרגה עשירית מדת מלכות ועל זה אמרו (ב"מ ל"ח.) רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו כי רצון האדם לפעול ברצונו ובבחירחו מה שנראה שהוא בידו ומזה דעתו נוחה וכענין שאי' (ויק"ר ג') רעותי' דמתקרי פרגמטיוטא (ובקהלת רבה ב') ורעות רוח רעותיה דמתקרי לעי ונגיס שיהיה נדמה שקנה ביגיע כפו וכח בתורתו ולזה הציב השי"ת המדרגה עשירית שיהי' מקום שידמה שהאדם בבחירתו ממליך עליו את השי"ת וזה שאדם ממליך עליו את הש"ת בכח בחירתו מתוך ההסתר זה נקרא יגיע כפו וקב שלו אחר שכבר היה לו זאת בתפיסתו שקנה בקנין גמור ביגיע כפו ומלמד השי"ת לישראל שימסרו הקב עשירי בחזרה להשי"ת ועי"ז יהיה להם קנין אף בהתשעה קבין שיהיה נחשב להם שמשלחן גבוה קא זכי להו. וכדאי' (ברכות ל"ה.) כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. היינו שבאמת הוא לה' הארץ ומלואה. אף לאחר שנתן הארץ לבני אדם אכן היכן גונז השי"ת הארץ ומלואה כי בשמים אמרו בזה"ק (ויקהל קצ"ז.) והא כלהו שמים לא יכלין למסבל אפילו גרעיני כחרדל מגופא דהאי עלמא. ורק מי שיש לו הכרה זו למסור להשי"ת אף מה שכבר קנה בתפיסתו מקנה לו השי"ת הארץ ומלואה כענין שאיתא בתנחומא (בהר) אמר הקב"ה שאף אני מכרתי העולם כולו לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה אותה לי שנאמר קונה שמים וארץ. לא הוניתי היינו שהשי"ת נתן לו בינה עם קנין הטובה שיבין שאין טוב לפניו מלמסור כל קניניו בחזרה להשי"ת כי איזה מקום בטוח יש בעולם לגנוז שם קניניו שלא יופסדו אם לא אצל השי"ת וזו ההכרה הוא באמת כל קנין האדם. ומצות מעשר רומז שאף הכרה זו שמכיר בכח בחירתו להמליך עליו את השי"ת ימסור ג"כ להשי"ת להכיר שכל ההכרה הוא רק מכחו ית' שהאיר לו להכיר זאת וזה עשר בשביל שתתעשר כי אין זאת נקרא כלל נסוייה לקב"ה כי מי שיש בו הכרה זו להכיר שאף כח הממלכה הוא מהשי"ת אזי מאמין לו השי"ת למסור בידו השפעות כל הטובות יען שאף אחר שנמסרו לידו לא נשתנו מרשות לרשות לזה יוכל להאמר עליהם לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב׳:ח׳) כי כל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ומתאחדין כחדא כוונת השי"ת עם כוונת האדם שבאמת לה' הארץ ומלואה ורק שהשי"ת צופן וגונז אוצר הטובות בידי אדם זה שמכיר אף בעת שהטובה בידו שלא נשתנו מרשות לרשות כי אין בעולם שום כח זולת כחו ית'. וזה שמצינו ברבינו הקדוש שאף שהי' לו כל הטובות כדאי' (ע"ז י"א.) מ"מ היה בכחו לומר כדאיתא (כתובות ק"ד.) בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהנתי אפילו באצבע קטנה. אבל מי שאין לו הכרה זו אף אם יהיו בידו כל הטובות מ"מ מצדו אין לו שום קנין בהם והוא כענין שאמר (קהלת ו׳:ב׳) איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד וגו' ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו והטובה שבידו הוא רק בתורת שמירה כמו אם הי' טמון בקרקע ושישמור את הטובה בשבי אדם שהשי"ת חפץ להנחיל לו הטובה וכענין שאיתא (ע"ז מ':) פעם אחת חש רבי במעיו וכו' בדקו ומצאו עכו"ם אחד שהיו לו שלש מאות גרבי יין של תפוחים של ע' שנה ושתה ונתרפא אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים. כי להעכו"ם מצדו לא היה שום קנין בהטובה ולא השליטו השי"ת לאכול ממנה. אבל מי שמכיר למסור להשי"ת אף הקב שלו שכבר בא לתפיסתו זה קנינו כי עי"ז מקנה לו השי"ת אף התשעה קבין שלא באו עוד לתפיסתו וזה עשר בשביל שתתעשר וכמו שמביא בגמרא שם ראי' מהכתוב (מלאכי ג׳:י׳) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די כי טרף רומז כענין דאי' בזה"ק (אמור צ') טרף נתן ליריאיו מהו טרף טרף ממש דאיהי נטלא מאתר רחיקא עלאה דכתיב ממרחק תביא לחמה וכו' היינו כמו שזה האדם מוסר הקב עשירי שלו שנראה רחוק מאורו ית' כי כל מה שכבר בא בתפיסת אדם נראה רחוק מאור כן לעומת זה מקנה לו השי"ת התשעה קבין שהם מאתר רחיקא גבוהים ורחוקים מתפיסת האדם בקנין שלם וישליטנו לאכול מהם כי משלחן גבוה זכי להו ומכיר מצדו מפורש בהנשאר שאף בעת שהם בידו לא יצאו מרשותו ית'. ולכן קורין פרשה זו במועד כי מועדים נקראים פני ה' שהשי"ת עומד בהארת פנים נכח הבריאה וכפי שקובע בעצמו האדם בתוך לבו לבטל א"ע לרצונו ית' כן מנחיל לו השי"ת אח"כ בכל השנה כל השפעות טובות:
1