סוד ישרים, אחרון של פסח ג׳Sod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 3
א׳כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. בגמרא (ערכין כ"ט.) מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש. וביאר בזה כאאמו"ר הגה"ק זלה"ה שזו המצזה שאדם מוסיף בקדושת בכור להקדישו בפה ואף שהוא קדוש מרחם זה רומז על כל הוספות שישראל מוסיפין על ד"ת וכל הגדרים שלהם הכל נכלל בד"ת. וזהו שקורין פרשה זו בשמיני של חג כי שמיני רומז על היקף שמיני שהשי"ת מאיר שכל פעולות ועבודות ישראל יש להם מקום בשורש רצון העליון ית' לא כן שהעבודות שישראל עובדים באילנא דספיקא אם לא היה ספק לא היו צריכין אך אף אם היו ודאי היו ג"כ צריכין וכדאיתא בזה"ק (פנחס רל"א:) לא ידעו הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא דתרוייהו אצטריכו וכו'. כי כן העריך רצונו ית' שיהי' בעוה"ז אילנא דספיקא וישראל מצדם יגדירו עצמם בזה הספק בכל העבודות וזה הספק עצמו עם כל ההוספות והגדרים שישראל מוסיפין מצד הספק יש להם מקום בשורש רצון העליון ית' והיו נצרכים אף אם לא הי' שום ספק בעולם וכל הגוון מספק שהציב הש"י הוא רק בכדי שיהיה נראה שאדם מוסיף בזה מדעתו. כי ע"י ההוספה שאדם מוסיף מצדו מצד הספק מזה ניכר מפורש הטובת עין ונדבת הלב של ישראל וכל שמוסיף יותר טובת עין ונדבת הלב כן ישיג יותר חלק וקנין בקדושת השורש שיהי' נקרא בזה יגיע כפו וכדכתיב בזו הפרשה כפי מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלהיך. וכל כמה שאדם מוסיף יותר טובת עין ואומר הרי אתה קדוש בבכורה ואף שקדושת בכור הוא מרחם בלי קדושת האדם אכן ע"י נדיבת הלב וטובת העין שמראה האדם בזה מצדו ואומר הרי אתה קדוש בבכורה משיג ביותר קנין חזק בשורש קדושת הבכורה. וכן הוא הענין מכל עבודות הספק שאף כי באמת בשורש אין שום ספק א"כ איזה מקום יש שם לכל ההוספות והגדרים שישראל עובדים מצד הספק אכן ע"י העבודה שישראל מוסיפין מרצונם בטובת עין ונדבת הלב עי"ז יש להם חלק בבהירות עצם השורש בקנין חזק שיהיה נקרא בזה יגיע כפיו וכל שמוסיף יותר טובת עין משיג ביותר קנין בעצם השורש מה שבלתי זה לא היה מקום להאדם כלל לקנות בזה חלק וקנין אחר שקבוע וקיימא מצד השי"ת בלתי האדם ורק משבת הספק יתכן לאדם שיקנה בזה מצדו חלק וקנין אף בקדושת קבועה וקיימא מהשורש נמצא שאילנא דספיקא עם כל עבודות הספק יש להם מקום בשורש רצונו ית' כי זה הוא רצונו ית' שהציב שיהיה מקום להנחיל לישראל קנין אף בקדושת השורש ע"י יגיע כפיהם וזה דאי' (חולין ז'.) רפב"י הוה קא אזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא א"ל חלוק לי מימך ואעבור בך א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה. ולכאורה יפלא הלא הנהר השיב לו דברים של טעם וטענה נצחת שהוא ודאי עושה רצון קונו ורפב"י רק ספק עושה ומה הי' על זה תשובתו. אכן תשובת רפב"י שהשיב לו אם אי אתה חולק גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם כי אחר שכל העבודות שלי בהספק הם באמת מהשורש כי כן העריך והציב השי"ת רצון שיהיה ספק והאדם מצדו יעבוד בזה הספק א"כ הוא הספק שלי גדול במעלה מודאי שלך כי אתה שאין לך שום עסק בהספק וכל עבודתך רק בהודאי וממילא אין לך מצדך שום הוספה שעל ידה תשיג קנין אף בהודאי נמצא שאין לך בהודאי שלך שום חלק אבל אני שע"י עבודת הספק שאני מוסיף מצדי טובת עין יש לי חלק וקנין אף בהודאי שיהיה נקרא על שם יגיע כפי. וזה שמצוה לומר בפה הרי אתה קדוש בבכורה ואף שבכור קדוש מרחם בכדי שיהי' לאדם בזה הוספה מצדו כי אם לא היה לאדם בזו הקדושה שום הוספה מצדו רק כמו שהקדושה הוא משורש אזי היה זו הקדושה מצד ההכרח בלתי דעת האדם ובחירתו וכל ענין הארת החירות של יציאת מצרים הוא שיהיה לישראל חלק בכל הקדושות ע"י עבודתם ברצון ובחירה כי קדושה שהוא בהכרח בלתי דעת האדם הוא ענין שעבוד וע"ז רומז מצות קרבן פסח שהי' נצלה ראשו על כרעיו ועל קרבו. וזה רומז ג"כ מה שקורין זו הפרשה ביו"ט שני של גליות שהוא ג"כ רק מטעם ספק להורות בזה שע"י הספק שישראל מוסיפין בטובת עינם ונדבת לבם יש להם חלק אף בקדושת יום ראשון שקדושתו ודאי כגוונא דקדושה שרשית מ"מ משיגים ישראל קנין בה ע"י יגיע כפיהם. וזה דאיתא (שיר רבה א') הרני משמרת שני ימים טובים של גליות בחוצה לארץ סבורה הייתי שאקבל שכר על שתיהן ואיני מקבל שכר רק על אחד. ולהבין הענין וכי הקב"ה מקפח ח"ו שכר ברי' שבעבודתו שני ימים לא ישולם לוי רק בעד יום אחד אכן באמת שכר כל המצות הוא אחד היינו שעל ידם יוכל אדם להשיג חלק וקנין בהשורש ית' שנקרא אחד וכדאיתא בזה"ק (יתרו פ"ב:) דתנן שית מאה ותלת עשר זיני עיטא יהיב אורייתא לב"נ למהוי שלים במאריה. ולהבין לאיזה דבר הם עצות אם ליחוד ה' לאהבת ה' וליראת השם הלא כל אלו נכללים בהתרי"ג מצות ולמה הם העצות אכן באמת הם כל המצות עטין להגיע על ידם לשורש אחדותו ית' ולהכיר מפורש ה' אחד שזה באמת עיקר השכר מכל המצות ומי שעובד ביותר באלו התרי"ג מצות יש לו יותר חלק וקנין בבחי' ה' אחד וזה כוונתם שאני מקבל שכר רק על אחד ולא ח"ו שיקופח שכר העובד רק אחר שבאמת זה עיקר השכר להגיע לשורש האחדות השלימות ואי אפשר להגיע לזה אך אם יעבוד וישמור גם יו"ט שני של גליות שע"י שאדם מוסיף מצדו ומשמר עוד יום אחד ועושה אותו יו"ט מפני הספק משיג יותר קנין וחלק בקדושת יום ראשון שרומז על שורש אחדותו ית' וכל שמוסיף יותר מחמת הספק טובת עין ונדבת הלב משיג יותר חלק וקנין חזק בשלימות בחי' אחד ונחשב על יגיע כפיהם. וזה שבפרשת כל הבכור נאמר שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלהיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. ובגמרא (ברכות ט'.) הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מבערב שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה שזה רומז שאין בזה שום קנין מצד האדם כי לא הי' בזה שום פעולת אדם ורק מצד השורש ית' לזה נצטוו שמור את חודש האביב היינו אחר שכל הישועה הוא רק מצד השורש ואין לאדם שום חלק ונקרא בחי' לילה לזה צריכין ישראל לגודל שמירות וצמצומים רבים בכדי שעל ידם יהי' לו קנין אף בזה הישועה שנקרא לילה והוא כענין שאי' (פסחים נ"ו.) אנשי יריחו היו כורכין את שמע שהיו אומרים היום על לבבך דמשמע היום על לבבך ולא למחר על לבבך היינו ע"י שאדם יעבוד בכל התרי"ג מצות בעת שהם רק על לבבך עי"ז יקבעו בלבו עד שישיג בהם קנין חזק בקביעות גמור עד שיהיו בלבבך:
1