סוד ישרים, יום א' דפסח ט׳Sod Yesharim, The First Day of Pesach 9
א׳משכו וקחו לכם צאן וגו' בזוה"ק (פנחס רמ"ט:) מאי משכו כמאן דמשיך מאתר אחרא לאתר דא משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין. יומין עלאין אינון שס"ו כחושבן משכו יומין תתאין זמנין דאינין שנ"ה ובזמנא דאתנהרא סיהרא באשלמותא סליקו למהוי אינון יומין שס"ה כחושבן משכו חסר חד משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא ומאן משיך לון אינון עשר דלסטר ימינא דכתיב בעשור בעשרה מבעי לי' מאי בעשור אלא ט' אינון לכל סטר ונקודה חדא דאזלא באמצעיתא וההוא נקודה אשלימת לעשר ועל דא בעשור כדכתיב זכור ושמור לשמושא בעשרה וכו' ביאר הענין כי איתא בזוה"ק (תשא קפ"ט.) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות בעא קב"ה למעבד לון לישראל כגוונא דלעילא ולמהוי שושנה חדא בארעא כגוונא עלאה ושושנה דסלקא ריחא ואתבריר מכל שאר וורדין דעלמא לא הוי אלא ההוא דסלקא בין החוחים ודא אורחא כדקא יאות וע"ד זרע שבעין זוגין דהוא שבעין נפש ואעיל לון בין החוחים ואינין חוחים מיד דהוו אינון זוגין תמן סליקו ענפין וטרפין ושליטו על עלמא וכדין פרחת שושנה בינייהו כיון דבעא קב"ה לאפקא שושנה ולקיט לה מבינייהו כדין יבשו חוחים ואזדריקו ואשתציאו ולא אתחשבו כלום וכו' מבאר בזה המאמר הק' אשר מצד השי"ת עלו ישראל במחשבה גם בלעדי ברירי עבודתם ואינם צריכין כלל לשום ברירין וכל עניני ברירין של ישראל הם רק מצדם למען שיהי' להם יגיע כפיך ומפאת זה צריכין נמי שיהי' בעולם כל האומות כדי שישראל יבררו עצמם נגדם כי צמיחת שושנה הוא דווקא בין החוחים כמבואר שם ושושנה דסלקא רוחא ואתברר מכל וורדין דעלמא לא הוי אלא ההוא דסלקא בין החוחים וכו' כי מזה שהי' ישראל בגלות מצרים נתברר שישראל הולכים תמיד בעבודה משא"כ מצרים הם כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזהו שמסיק הזוה"ק שם כיון דבעא קב"ה לאפקא שושנה ולקוט לה מבינייהו כדין יבשו חוחים ואזדריקו ואשתציאו ולא אתחשבו לכלום וכו' היינו כמו שמצינו שביקש יעקב אבינו אל נא תקברנו במצרים (ויחי מ"ז) וביארו ז"ל במדרש שלא יפדו בי מצרים היינו כי מאחר שנצרך לחוחים לצמיחת השושנה א"כ נחשבו החוחים כמו שומר לפרי ומפאת זה יתכן תמיד לחוחים קיום הוי' לזה אמר אל נא תקברנו במצרים שלא יפדו בי מצרים כלומר כדי שלא ישאר למצרים שום השארה כמו שהי' באמת אחר שעברו ישראל דרך השעבוד של מצרים אזי נשארו מצרים כמצידה שאין בה דגים וכמצילה שאין בה דגן כי הכלי שלהם נתרוקנה לגמרי שכל הפנימית שהי' נמצא בהם נכנס בקרב ישראל היינו שכל הכבוד שמים שהי' מהם מזה שאמר פרעה מי כמוכה באלים ה' זה הכבוד שמים נכנס בקרב ישראל כי מצרים הכירו זאת רק בשעה שנתבטלו ועברו מן העולם וגבי ישראל נשאר זאת הכרה שיכירו בחיים חיותם לומר מי כמוכה באלים וכמו שביארו ז"ל מי כמוכה באלמים וכענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה הפסוק כרע שכב כארי וכו' (בלק כ"ד) ולפי הנראה איזה גבורה ניכר בשכיבת ארי דילמא הוא כרע ושכב מחמת חילשות כחו אכן מפאת זה שרואים לפעמים עולם גבורתו כאשר קם ממילא ניכר שגם שכיבתו שמקודם לא הי' נמי מסבת חילשותו אלא מפאת גודל גבורתו שאינו נתפעל כל כך לנקום מהרה מאוביו כי בטוח הוא בתוקף גבורתו שכל אימת שיחפוץ יעשה נקמה בזולתו נמצא שהשכיבה בעצמה הן הן גבורותיו וזהו נמי הפירוש ממי כמוך באלים ה' מי כמוך באלמים. אמנם מאחר שהי' ישראל במצרים בגודל ההעלם כ"כ כמאמרם ז"ל שהי' אז קטרוג הללו והללו עובדי ע"ז. ואיך נתעלו כ"כ ברגע אחת להתקרב להשי"ת בל שום הדרגה כלל כמו שהכתוב מעיד עליהם ויאמינו בה' ובמשה עבדו (בשלח) אלא מזה נתברר אשר מעולם אף בעת ההסתרה של גלות מצרים לא נעתקו ח"ו משורש העליון ית' אכן אח"כ צריכין ישראל לברר בעבודתם אותה אמונה שיהי' ניכר נמי על כל הלבושים וזהו כמו שמצינו גבי אאע"ה שנאמר עליו והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. (לך ט"ו) וא"כ מאחר שהי' בו כ"כ גודל האמונה מדוע אמר אח"כ במה אדע וגו' אלא זה שאמר אח"כ במה אדע וגו' היינו הגם שהי' לו תמיד בהדעה גודל האמונה מ"מ התפלל בזה המאמר במה אדע וגו' שיקבע אצלו אותה האמונה אף בהגוף וכך צריכין ישראל נמי לברר זאת האמונה שהכתוב מעיד עליהם ויאמן העם וגו' ולקבוע אותה גם בהגוף שיהי' ניכר על גוון הפעולות שלהם ג"כ לזה נאמר כאן משכו וקחו לכם צאן וגו' משכו יומין עלאין לגבי יומין תתאין למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא וכו' וכמבואר שם שיומין תתאין המה לזמנין חסרים לזה צריכין תמיד להמשיך בהם את האור מיומין עלאין ולהשלים אותם וכדמסיק שם ומאן משיך לון אינון עשר דלסטר ימינא דכתיב בעשור בעשרה מבעי לי' מאי בעשור אלא ט' אינון לכל סטר ונקודא חדא דאזלא באמצעיתא וההוא נקודה אשלימת לעשר וע"ד בעשור וכו' היינו כדאיתא בזוהר הק' (בא ל"ט.) אמאי בעשור אמר ר"א בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא וכו' היינו בזמן שמנהיר האור עליון בתפיסה הנמוכה של אדם כי כך הציב השי"ת שיהי' ניכר האור מתוך החושך כי באמת מצד השי"ת אין שום חושך כלל וכל מה שנראה לחושך הוא רק מצד תפיסה הנמוכה של האדם אולם כפי מה שמכניס אדם אור בתפיסתו הנמוכה ע"י עבודה כפי כחו כך מנהיר השי"ת לזה האדם גם את זה החושך שאין עוד בכח עבודת אדם להנהיר שם גם שם מאיר לו השי"ת עד שאינו נשאר עוד גבי האדם גם מצדו שום חושך כי נתאחד זה האדם עם אור עליון למהוי כלהו כחדא בחבורא חדא וכדמסיק שם וע"ד בעשור כדכתיב זכור ושמור לשמושא בעשרה וכו' היינו שמנהיר כל העשרה בהתפיסה כל כך אור יכולין להמשיך ע"י עבודה מיומין עלאין ליומין תתאין:
1