סוד ישרים, ליל פסח ל״אSod Yesharim, The First Night of Pesach 31
א׳ר"ג הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור וכו' והוא כדכתיב ואמרתם זבח פסח היינו שיהי' נמי אמירה בפה:
1
ב׳פסח על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל הנה גבי מלאכים איתא בזוה"ק (וירא ק"א:) דלא ידעו בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ת"ח ועברתי בארץ מצרים אני ד' וכי כמה שלוחין ומלאכין אית לי' לקב"ה אלא בגין דאינון לא ידעו בין טפה דבוכרא לההוא דלא בוכרא בר קב"ה בלחודוי וכו' ומאחר שהשי"ת יודע הכל ולא נעלם ממנו ית' שום פרט. מדוע הי' צריך לפסוח על בתי אבותינו במצרים ע"י דם פסח ודם מילה וכמו שמדייק נמי הזוה"ק (בהעלותך קמ"ט.) אי קב"ה אתו וקטיל בארעא דמצרים ולא שלוח אחרא רשימא דא דעל פתחא למה והא כלא גלי קמי' וכו':
2
ג׳אמנם הענין הוא כמו שהי' בהתחלת הבריאה קטרוג מה אנוש וגו' אשר נסתעף מזה הקטרוג אל כל פרט נפש כח המחטיא כך הי' בכלל במצרים שלא הסכימו לצאת משם וכן נסתעף מזאת הדעה בלב כל פרט כמאמרם ז"ל בגמ' (סוטה י"א) ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך בפה רך היינו שהי' נדמה להם שמוטב להיות עבד במצרים מלהיות שר במדינה אחרת ומפאת זו הדעה הי' כ"כ קטרוג גדול במצרים מה נשתנו אלו מאלו. ועל זאת הדעה הי' פוסח השי"ת ופסח ד' על הפתח וכמבואר בזוה"ק (בא ל"ו.) מאי על הפתח ופסח ד' עליכם מבעי' לי' אבל על הפתח על הפתח ממש זהו פתח הגוף ואיזה פתח הגוף הוי אומר זו מילה וכו' היינו משום שזה הוא מקום להכניס וגם להוציא כלומר להפסיד וגם להרויח כי כן הציב השי"ת שדווקא בזה המקום בעצמו שיכולין להרויח בנין עדי עד. ואם לא נשמר ח"ו כראוי יכולין להפסיד ח"ו הכל לכן נקרא מילה פתח כי מקום המשתמש כנוסה ויציאה נקרא פתח וזהו כוונת הזוה"ק ופסח ד' על הפתח על הפתח ממש זהו פתח הגוף היינו שהראה השי"ת שבמקום המשתמש כנוסה ויציאה שם נמשכים ישראל לגמרי אחר רצונו ית' כלומר שבמקום שמקבלים או משפיעים שם המה מבוררין היטב לבלתי יקבלו ולהשפיע רק כפי הארת הרצון ית' ומאחר שבמקום הקבלה וההשפעה הנקרא פתח הגוף שם המה מבוררין ממילא נמשך אחר זה הפתח כל אברי הגוף ולזה צוה השי"ת להזות הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ששם נשתמש כנוסה ויציאה להורות שבפתח הגוף של ישראל שם המה מבוררין מאוד רק כדי שיהי' לישראל בזה הבירור אחיזה בפעולה מפורשת לכך נצטוו להזות שם בדם פסח ודם מילה כמבואר שם בזוה"ק לא אתחזי אשגחותא לעילא אלא כד אתחזי לתתא עובדא ומדאתעביד עובדא אשגחותא לעילא אתער וכו' היינו שהי' צריכין להראות מפורש האחוזה שיש להם בזה הפתח ע"י דם מילה ודם פסח וכמבואר בזוה"ק שם מילה רחמי ופסחא דינא. מילה רחמי היינו במקום שישראל משפיעין שם הוא מבורר מאוד שאינם משפיעין רק להמקום שהרצון ית' הוא להשפיע שם ופסחא דינא היינו במקום שמקבלים כי פסח ביארו ז"ל פה סח היינו אכילה כלומר במקום שמקבלים המה ג"כ מבוררים מאוד לבלתי יקבלו רק מה שהוא רצונו ית' ועל זה הבירור הי' צריך הפסח ביקור ד' ימים כמבואר בזוה"ק (שם ל"ט:) אמאי אתנגד בעשרה ואתנכיס בארבעה עשר אמר ר"א בדא אתקשר ישראל ארבע מאה שנין ואע"ג דארבע מאה שנין לא אשתעבידו בהו מ"מ הואיל והוה זמין לאתקשרא בהו אתחשיב עלי' כאילו אשתעבידו בהו כל ת' שנין בג"כ מעכבין לי' ארבע יומין קטורא ברשותא דישראל וכו' והוא כדאיתא שם (מ'.) ובהאי דאתקשרו צאן אתקשר כלא וכלא כליל בצאן אתקשר צאן בצאן ולא יכיל לאתפרשא מקטרוי ובהאי כלהו אתקשרו וע"ד כתיב והי' לכם למשמרת קטירו לי' בקטירותא וכו':
3
ד׳וביאור הענין כי ע"י קרבן פסח נתברר החילוק וההבדל בין מה שישראל מקבלים ובין קבלתם של מצרים כי במצרים אתקשר צאן בצאן וצאן מורה על קבלת השפע כדאיתא בגמ' (חולין פ"ד:) למה נקרא עשתרות שמעשרות את בעליהם וע"ז של מצרים הי' צאן וצאן מורה על המשכה כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זלה"ה שצאן נמשכין בטבע זה אחר זה כמו שמצינו בגמ' (ב"ק נ"ב) כיון שמסר לו משכוכות קנה כל העדר וכו' מאי משכוכות וכו' עיזא דמסגי בריש עדרא (שבת ע"ז:) מ"ט עיזי מסגן ברישא כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא וכו' ומצרים עובדים לצאן ועושין מזה דחלא ואומרים שכל המשכת השפע שלהם הוא מזה החושך הקודם לנהורא ולזה עושים במחשוך מעשיהם בלי ישוב הדעת כלל. והנה לפי הנראה מקבלים ישראל ג"כ מהערב הקודם לבוקר שהוא בלי ישוב הדעת עד שנקראו עמא פזיזא דקדמו נעשה לנשמע בלי ישוב הדעת כלל וזהו שכתב הזוה"ק דאתקשר צאן בצאן היינו שהי' צריכין להראות שיש חילוק בין צאן של ישראל לצאן של מצרים ולהראות ההבדל שביניהם ועל זה מסיק שם הזוה"ק בדא אתקשרו ישראל ארבע מאה שנין וכו' בג"כ מעכבין לי' ארבע יומין וכו' היינו כי באמת הוא זה הערב הקודם לבוקר יותר בהיר בבהירות עצום מזה האור של ויהי בוקר אלא מחמת עוצם גודל בהירתו נקרא מצד הבריאה חושך מסבת מניעות השגת התפיסה בו וישראל דביקים באמת בזה האור הבהיר שהוא למעלה מהבנת השגת התפיסה לזה הם מבטלים עצמם תמיד להרצון ית' גם עם כל ישוב הדעת שלהם כי עיקר ישוב הדעת שלהם הוא אצלם זאת בעצמו שיכולין לבטל אותו להרצון ית' ולזה הקדימו נעשה לנשמע כי זה הביטול בעצמו הוא באמת עיקר החשבון והישוב הדעת ועל זה הביטול מורה הקרבת הפסח שהי' צאן של מצוה אבל הצאן של מצרים הוא להיפך שעושין מזה דחלא כדי שיהי' בכוחם יותר להתפשט תאוות לבם ולעשות במחשוך כל מעשיהם וזהו צאן של ע"ז לכן נצטוו ישראל להזות ממנו על המשקוף ושתי המזוזות להראות בזה מאחר שישראל מבוררים בפתח הגוף ממילא נמשך אחר זה הפתח כל אברי הגוף וכענין שמצינו בגמ' (שבת ל') בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת וכו' ומפני מה לא גנזהו מפני שתחילתו ד"ת וסופי ד"ת וכו' היינו כי מזה שתחילתו וסופו ד"ת נתברר שבאמצע נמי ד"ת אלא שנעלמו מאתנו מצד קטנית התפיסה שלנו כך הי' הבירור כאן מאחר שבראשית הקבלה המה מבוררין ועל זה רומז פסחא דינא וגם בלבוש אחרון היינו במקום שישראל משפיעים המה ג"כ מבוררים ועל זה רומז מילה רחמי וממילא גם ההעלם שבנתים נתברר נמי גבי ישראל שבטח לא הי' נפרדים גם בשעת ההעלם מאור רצונו ית' וזהו שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים היינו שפסח ודילג את ההעלם וההסתר הנמצא בישראל והעמיד את ישראל על פני הפתח אשר שם המה מבוררים שפיר בדם פסח ודם מילה וממילא נתברר גם ההעלם שבנתים אשר הגוף של ישראל הוא דבוק תמיד ברצונו ית' אף בלי דעתו והאיר אז השי"ת את הגוף הגשמי של ישראל עד שנתעלו ממש לקדושת מזבח כדאיתא בגמ' (פסחים צ"ו ) בעי ר' זירא אימורי פסח מצרים היכא אקטרינהו אמר לו אביי ומאן לימא לן דלא שויסקי עביד וכו' ומלת שויסקי הוא כמו שפירש רש"י ז"ל (במס' קדושין דף ע'.) שויסקיל לשון גנאי גרגרן אוכל שויסקי צלי כדאמר בפסחים באימורי פסח מצרים מאן לימא לן דלאו שויסקי עביד עכ"ל. הרי שמלת שויסקי הוא הפירוש אכילה גרגרנות וזהו שהשיב לו אביי ומאן לימא לן דלא שויסקי עביד כלומר שגם האכילה הגרגרנות של ישראל הי' נמי פועל באמורי פסח מצרים כמו הקטרת המזבח ממש והגם ששלחנו של אדם מכפר תמיד כדאיתא בגמ' (חגיגה כ"ז.) בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו אכן החילוק הוא כי שלחנו של אדם אינו מכפר רק אחר כמה ברורים שמברר אדם בכח אכילתו לעשות בזה הכח אכילה תורה ומצות אזי מכפרת אכילתו כמזבח אבל כל עוד שלא פעל עדיין האדם בכח אכילתו שום טוב אזי הוא כל אכילתו רק ספק ואינו נחשבת כאכילת מזבח כי באכילת מזבח הי' נתעלה הקרבן מיד באור אין סוף ית' והי' ניכר התכללותו בארי' של המרכבה בלי שום פירוד מצד אדם כי באכילת מזבח לא הי' שום מסך המבדיל לאורו ית' ככה ממש האיר אז השי"ת את בחינת קדושת המזבח בהגוף הגשמי של ישראל נמי עד שעל ידי השויסקי של ישראל נכללו אימורי פסח מצרים בארי' של המרכבה העליונה שלא הי' נצרך אכילתם אח"כ שום בירור כי לא הי' באכילתם שום מסך המבדיל כלל מצדם והי' נתעלה מיד עד אין סוף בלי שום הדרגה כלל:
4