סוד ישרים, ליל פסח ל״זSod Yesharim, The First Night of Pesach 37
א׳רבן גמליאל הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור פסח שהי' אבותינו אוכלים וכו' על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים שנאמר ואמרתם זבח פסח וכו'. והנה איתא בהאר"י הק' ז"ל שחג הפסח מורה על ישועה בלתי הדרגה רק באורח דילוג וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה אשר ישועה הכוללת כזו שפתח השי"ת בזאת הלילה אי אפשר בלתי הארה מהשורש היותר עליון ולכך נכלל נמי בזאת הישועה של יציאת מצרים כל מיני ישועה. ולכן נמי במעמד הר סיני פתח הקב"ה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתך מארץ מצרים. ומדוע לא פתח מבריאת עולם או מהזמן שבחר באבות הקדושים ואם משום שביקש לפתוח מעת שהתחילו להתחייב במצות הלוא מצינו חיוב מצות גם טרם יציאת מצרים שהי' מצות מילה. אלא האמת יורה דרכו אשר לכך פתח השי"ת בסיני מיציאת מצרים משום שהיתה ישועה כוללת אשר בה נכלל כל מיני ישועה וזהו שאיתא שם בהאר"י הק' ז"ל שהישועה הי' באורח דילוג בלתי הדרגה אלא ברגע אחת נהפך מחושך לאור בהיר:
1
ב׳וזהו שאיתא בזוה"ק (בראשית השמטות רנ"ו:) ויאמר אלהים יהי אור לקבל דרגא דחסד (ושם ר"ס.) ובחמשה עשר לירחא קדמאה חולקא דאברהם דאיהו קדמאה ואחיד בדרגא דחסד וכו' היינו שבזה החג נתעורר תמיד רב חסד לפעול ישועות בלי שום הדרגה רק מהיפך להיפך מחושך הגמור לבוקר דאברהם ולהיות שבזה העולם הוא אורו ית' מטי ולא מטי והוא כדאיתא בזוה"ק (וירא ק"ה:) והוא מסבות מתהפך הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימין אינון עובדין. קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוו בקדמיתא וכו' פירוש כאשר נדמה להאדם שכבר קנה זה האור אזי מושך השי"ת את האור חזרה ונשאר האדם משולל אור לזה נאמר כאן עצה ואמרתם זבח פסח למען שיהי' להם כלי קיבול שישאר אצלם האור בקביעות:
2
ג׳וביאר הענין כי כל יציאת מצרים איתא במדרש (ש"ט קט"ו) כאדם ששומט את העובר ממעי הבהמה כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שנאמר גו מקרב גו וכו'. רמזו בזה שמדמין גלות מצרים למעי בהמה להורות בזה שכל המשכות ישראל אחר רצונו ית' הי' כענין הכתוב (תהילים ע״ג:כ״א-כ״ב) ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך היינו תשוקה פשוטה בלי שום טעם ומשוללת דעת וחשבן וכך צריך באמת שיהי' גבי האדם בההתחלה כל העבודות בבחינת בהמות הייתי עמך ואחר כמה ברורים שהי' אצלם בא זאת התשוקה פשוטה בהתגלות מפורש עד שנקראו בפי כל האומות עמא פזוזא וכו' שרצים תמיד אחר רצונו ית' בלי חשבן מקודם אם יהי' בכחם לקבל אם לאו אכן במצרים הי' זה הכל נכלל בנקודה הקטנה של ויאמן העם אבל על גוון הלבוש הי' עליהם טענות הללו וכו' והללו וכו' וזה נקרא מעי בהמה. ולכן כשהתחיל השי"ת להוציא אותם ממעי בהמה ולהופיע את אור הקדושה באורח דילוג על כל הלבושים שלהם שיהי' אצלם בקביעות זאת הקדושה גם בהגוף הנמוך. וקביעות כזו אי אפשר בלתי שיסבול הגוף מקודם ממכשול וטעות כמו שמצינו גבי דוד המלך כאשר ביקש לקבוע בישראל הקדושה ממקום הארון כמה סבלנות הי' אצלו מקודם שנכשל בטעות שתנוקות של בית רבן יודעין כדאיתא במדרש רבה (במדבר ד') הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו ולבני קהת לא נתן וכו' ואיהו אתייה בעגלה והי' ארונא טעין כהניא לרומא וטרוף לון לארעא וכו' שלח דוד ואייתי' לאחיתופל א"ל לית את אמר לי מה נעבד לדין ארונא דהוא טעין כהניא לרומא וטריף לון לארעא וכו' א"ל דבח קומוי והוא קאים וכו' היינו שלמד לו עצה איך לקבוע הקדושה בהשקט ובנייחה לבל יבטלה את הגוף יותר. דבח קומוי היינו שיצמצם עצמו לבלתי יקבל ממנה שום תקיפות והוא קאים היינו ע"י שיצמצם א"ע ינחיל לו השי"ת קנין בזאת הקדושה שיקבע אצלו בהשקט ובנייחה שיהי' בכח הגוף לקבלה וזה הוא נמי העצה כאן שישכון אצלם זה האור הדילוג בקביעות לבל יהי' עוד בבחינת מטי ולא מטי רק שיהי' מטי תדיר אצלם בקביעות גמור זהו ע"י ואמרתם זבח פסח וכתרגימו דבח חיס. דבח הוא כדאיתא שם דבח קומוי היינו שיצמצמו את עצמם לעומת זאת הקדושה כפי מה שכח ידם מגעת לבלתי יקבלו ממנה שום תקיפות והתפשטות חיס היינו ע"י זה יחס הקב"ה וירחם עליכם להנחיל לכם קנין בקביעות באותה הקדושה שהוא למעלה הרבה מתפיסת עבודת יגיע כפם וזהו ואמרתם זבח פסח כלומר שעי"ז ינהיר השי"ת את אור הדילוג שיהי' ממש בהבנת תפיסתם וזהו שאיתא בזוה"ק (שם) יהי אור דא פסח היינו כי הפסח בא מן הצאן ומבואר בזוה"ק (בא מ':) ובהאי דאתקרי צאן אתקשר כלא וכלא כליל בצאן אתקשר צאן בצאן ולא יכיל לאתפרשא מקטרוי ובהאי כלהו אתקשרו וע"ד כתיב והי' לכם למשמרת וכו' וזהו כדאיתא במכילתא (בא) על הפסוק משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכו' וביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה הענין ע"ז של מצרים שהי' צאן כי צאן מורה על המשכה כי טבע הצאן להתמשך זו אחר זו כמו שמצינו בגמ' (ב"ק נ"ב.) כיון שמשך משכוכות קנה כל העדר וכו' מאי משכוכות עיזי דאזלי בריש עדרא ובגמ' (שבת ע"ז:) מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אמרי כבריותו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וכו' ועל זאת ההמשכה של צאן מורה הע"ז של מצרים שהם נמשכים אחר זה הערב שהוא קודם לבוקר לזה הוא במחשוך כל מעשיהם בלי דעת וחשבון כלל ועל זה איתא שם אתקשר צאן בצאן ולא יכיל לאתפרשא מקטרוי וכו' היינו לפי הנראה נמשכין ישראל ג"כ אחר זה הערב הקודם לבוקר שנקראים עמא פזוזא וכו' בלי דעת וחשבון כלל אם יכולין לקבל עליהם אם לאו. אמנם מצד ישראל הוא באמת עיקר האור בזה הערב הקודם לבוקר כי איך שייך לומר על זה הערב שהוא חושך כפשיטו הלוא נאמר עליו (בראשית א׳:ב׳) וחושך על פני תהום ואז הי' רק השי"ת לבדו ולפניו ית' כתיב ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה וגו' (תהילים קל״ט:י״ב) א"כ לגבי מי הי' קודם הבריאה חושך אלא באמת הי' אז אור היותר הבהיר רק לגבי הרצון של בריאת עולם שנמנע מתפיסת הבריאה להשיג בהירות עצום כזאת נקרא זה האור חושך כי חשך הוא הפירוש נמנע מהלשון ולא חשך ממנו מאומה (וישב ל"ט) וכמבואר בהאר"י הק' ז"ל וזהו נמי שאיתא בזוה"ק (בראשית ט"ז.) חושך הוא אשא ולאו איהו אשא חשוכא בר כד אתקיף לתהו וכו' ולכן כיון שישראל נקראים בונים כמאמרם ז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך היינו שבונים מתהו וחורבן ועושים מהם ישוב ע"י יגיעת עבודתם וממילא מחזיר להם השי"ת קנין ביגיע כפם גם באותו החושך קדמאה עד שנקרא אצלם אותו הערב שקודם לבוקר ג"כ ויהי אור כלומר שיהי' מנהיר מפורש בתפיסתם גם זאת הבהירות שנמנע מתפיסת הבריאה מלהשיג אותו וזהו צאן של מצוה כי ע"י עבודת יגיע כפם בתפיסת דעתם מקנה להם השי"ת מקום וקנין גם בזה האור שהוא למעלה מתפיסת דעתם משא"כ הצאן של מצרים שהוא לגמרי בתהו ובחושך ולזה נשארו כל מעשיהם בתהו ובחושך כי כד אתקיף לתהו הוא באמת חושך ונקרא ע"ז אבל לכל בני ישראל הי' אור במושבותם:
3