סוד ישרים, ליל פסח ל״וSod Yesharim, The First Night of Pesach 36
א׳ולהיות שהישועה מיציאת מצרים נקרא מרור יען שלא הי' בזכות עבודת ישראל אלא כענין שנאמר (ישעיהו מ״ח:י״א) למעני למעני אעשה וגו' וישועה כזו נראה על הגוון כענין וותרנות ובאמת הלא אמרו ז"ל (ב"ק נ') כל האומר הקב"ה וותרן וכו' לכן איתא בגמ' (פסחים קי"ד.) הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע"פ שאין חרוסת מצוה וכו' ושם (קט"ו) א"ר פפא שמע מינה האי חסא צריך לשקועי' בחרוסת וכו' ושם (קט"ז.) ואי לא מצוה משום מאי מייתי לה א"ר אמי משום קפא וכו' קפא דכלהו חמימי וכו' אמר ר' אלעזר בר צדוק כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים באו וטלו לכם תבלין למצוה וכו'. רמזו בזה שאמרו ז"ל צריך לשקועי' בחרוסת משום קפא שלא יסתכל האדם על הגוון מזאת הישועה כי על הגוון נראה כוותרנות ח"ו אלא שצריכין לשקועי' את המרור בחרוסת היינו שצריכין להעמיק בה היטב אזי יהי' מכירין שלא היתה כלל הישועה בדרך וותרנות כי אם בשורת הדין ובמשפט הי' מגיע לישראל זאת הישועה כי על הגוון נראה שלא הי' להם שום זכות מצד עבודת יגיע כפם ונדמה למר אבל בעומק ההתקשרות של ישראל בשורשם שם כבר נכללו כל ברורי עבודות שישראל יבררו עדי עד. כי בעומק שורשם של ישראל מאיר תמיד זאת הנקודה חדא דמטי תדיר באורח גנוזא (המובא בזוה"ק בראשית י"ט) ומאן דאית לי' עיינין להסתכל בעומק לבם של ישראל אזי רואה שמעולם לא הי' ישראל משוללי עבודה וכענין שאיתא בזוה"ק (סבא משפטים צ"ח:) וחכימין דאינון מליין עיינין אע"ג דההוא מלה אסתים בלבושה חמאן לה מגו לבושה וכו' כי מי שהוא חכם ואינו מסתכל על גוון הלבוש לבד כי אם לעומק הפנימי אזי ימצא שם בעומק כל מלין סתימין אף שאינם ניכרים על גוון הלבוש כלל וכענין שאמר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה על זה שהקדים השי"ת את המאמר אנכי להמאמר לא יהי' לך הלא המאמר אנכי כולל כל מצות עשה שעליהם נאמר עשה טוב והמאמר לא יהי' לך הוא הכלל מכל מצות לא תעשה שעליהם נאמר סור מרע. ולפי הנראה צריך להיות האדם מקודם סור מרע ואח"כ יתכן לו לעשות טוב ג"כ אבל כל עוד שאין האדם זך ונקי בכל הלא תעשה אי אפשר לו לקיים בשלימות המצות עשה ולהיות עשה טוב אמנם על זה נאמר (תהילים קל״ח:ב׳) כי הגדלת על כל שמך אמרתך היינו שהסתכל השי"ת בעומק נקודת הלב מהשורש ישראל ושם המה זכים ונקיים ומבוררים בכל המצות לא תעשה עד שיתכן שפיר להקדים להם אנכי וגו' כי כבר המה מבוררים לגמרי בסור מרע לכך יכולין לומר להם עשה טוב אף שזה העומק הוא עדיין מכוסה ונעלם בכמה לבושים ומסכים עבים מאד עד שאינו ניכר כלל כי צריכין עדיין לכל הברירין הנקראים סור מרע אכן חכימין דאינון מליין עיינין וכו' היינו כי השי"ת הסתכל לעומק הפנימי מהנקודה הישראלית ושם ראה כל הברורין שעתידין להתברר ע"י עבודת ישראל כי שם בעומק שורשם כבר נכלל הכל. וכן בזאת הישועה של יציאת מצרים מי שמעמיק בה יכול שפיר לראות שהי' לישראל חלק וקנין בה ע"י יגיע כפם כי רק על הגוון נראה שכל הישועה הי' רק למעני למעני אעשה וגו' ולא בזכות יגיע כפם ונקרא מרור אבל באמת הביט השי"ת בעומק נקודה הישראלית אשר בה נכללו כל הזכותים שיגיע לישראל אחר כל הברורים ועבודת יגיע כפם נמצא שהי' מגיע לישראל זאת הישועה בשורת הדין וכענין שמצינו נמי בגמ' (מגילה כ"ו.) גבי בנימין הצדיק משום שחופף עליו כל היום לפיכך זכה ונעשה אושפיזכן לשכינה הגם שזה שחופף עליו כל היום ומצטער עלי' בכל יום לבלעה הי' אחר זמן הרבה מ"מ יען שידע בו השי"ת מקודם כאשר יבחר אותו לאושפיזכן אזי לא ישקוט ולא ינוח וישתוקק בכל פעם ליותר אור לפיכך זכה ונעשה אושפיזכין לשכינה היינו שבחר בו השי"ת לאושפיזכן מצד שורת הדין בלי שום וותרנות כלל רק במשפט וכן הוא בזאת הישועה אף שעל הגוון נראה למרור בלי שום זכות אכן החכם שיש לו עיינין ומביט בעומק הישועה אזי רואה שלא הי' כלל בדרך וותרנות כי אם במשפט ועל זה הענין רמזו ז"ל בלשונם הק' וצריך לשקועוי' בחרוסת היינו שיעמיקו בה היטב משום קפא היינו כי זה הארס מהמרור צפה רק על הגוון והלבוש העליון אבל כאשר ישקעוהו את המרור בחרוסת כלומר כשמעמיקין בו אזי אין בו שוב שום ארס המזיק בזה המרור וזהו דמסיק הגמ' שם קפא דכלהו חמימי היינו שלא ימתין האדם מלהעמיק בזאת הישועה עד שיתקרר ממנו החמימות ממנה אלא תכף ומיד כשרואה ישועה כזו יעמיק בה עד שימצא בה הזכות מהמשפט הנמצא בה ולבל יסמך כלל על התקיפות מזכות האבות הנמצא בו כי בין כך יכול זה הקפא היינו הארס הצפה מלמעלה על הגוון מהמרור להזיק אותו רק כל עוד שיש בהישועה כל החמימות היינו תכף ומיד יחפור בה בעבודת יגיע כפו עד שיסתלק הקפא:
1
ב׳וזהו שאמר ר' אלעזר בר' צדוק כך היו אומרים תגרי חרך בירושלים בואי וטלו לכם תבלין למצוה היינו כי תגרי חרך נקראו אותן המסתכלים תמיד לעומק נקודת הלב כענין הכתוב משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים (שיר השירים ב׳:ט׳) וזהו תגרי חרך שמציצים תמיד בחרכים לראות הנקודה דמטי תדיר באורח גנוזא. אומרים המה בואו וטלו לכם תבלין של מצוה היינו שזאת היגיעה בעצמה שמעמיק האדם ומבקש ומחפש להסתכל בעומק כדי למצוא שם את האור אף שעדיין נעלם ומכוסה ממנו לגמרי ואינו יודע כלום מ"מ זאת היגיעה בעצמה הוא מצוה כד' בזוה"ק (נח ס"ט:) בשוא גליו אתה תשבחם וכו' תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל ולא יהבי לי' רשותא שבחא הוא דילי' וכלא משבחין לי' וכו' ועל זה הענין איתא בזוה"ק יהי אור דא פסח ויהי אור דא ר"ה היינו כי פסח מורה על ראשית המחשבה העליונה ור"ה מורה על כל הברירין לזה נאמר יהי אור ויהי אור להורות שיכולין ישראל למצוא עצמם עם כל הברירין שלהם עוד בשורש המחשבה העליונה כדאיתא ישראל עלו במחשבה עד שכל עבודת הברירים שעתיד להתברר על ידי יגיע כפם כבר נגמר ונכלל בשורש המחשבה:
2