סוד ישרים, ליל פסח ל״טSod Yesharim, The First Night of Pesach 39
א׳מרור זה שאנו אוכלים על שום מה על שום שמררו המצרים את חיי' אבותינו במצרים שנאמר וימררו את חייהם וגו' אשר עבדו בהם בפרך וכו'. הענין שמררו המצרים את חיי' אבותינו הוא כדאיתא בזוה"ק (בא ל"ד:) הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וכו' אמר ר' שמעון עובדא דבראשית חבריא לעאן בי' וידעין בי' אבל זעירין אינון דידעין לרמזא עובדא דבראשית ברזא דתנין הגדול וכו' כד האי התנין הגדול עאל בי' כדין אתמלייא ושאטי ודעיך ניציצין דאתלקטו באינון עלמין דאתחרבין בקדמיתא וכו' היינו כי כל עובדא דבראשית הציב השי"ת למען שיהי' סדר של יגיע כפיך כלומר שהבריאה תשיג קנין בקיום הוויתה ע"י תפלה וצעקה להשי"ת ותפלה נקרא יגיע כפו של האדם אכן איזה טענה יתכן שיהי' להבריאה לצעוק ולהתפלל וכי יש לברי' כלום אצל בוראו שע"י זאת הטענה תשיג קנין ביגיע כפה לכן הציב השי"ת עלמין דאתחרבין בקדמיתא היינו שמתחלה הראה להבריאה גודל אור ואח"כ העלם ממנה את האור וזהו שאמרו ז"ל במדרש (בראשית רבה פ"ט) מלמד שברא הקב"ה עולמות והחריבן היינו שהעלם מהם את האור ומסבת זה נשאר בהבריאה צעקה גדולה וטענה חזקה כמו שנאמר כי נשאתני ותשלכני (תהלים ק"ג) וע"י זאת הטענה מחזיר לה השי"ת את האור פעם שנית בקנין גמור ע"י יגיע כפה וע"ד שביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה את הפסוק ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני וגו' (קהלת ד׳:ט״ו) היינו שכן מנהיג השי"ת עם כל פרט נפש למען שיהי' יתכן להאדם קנין יגיע כפיך ע"י טענה. לזה מראה לו מתחלה אור גדול אכן מסבת שלילות הקנין של זה האדם באור כזה שמאיר רק מצדו ית' נתעלם מיד האור מזה האדם אזי מתחיל האדם להרעיש מדוע הופעת לי מתחלה כ"כ אור ואח"כ הסתרת ממני מוטב הי' לי אם לא ראיתי מעולם את האור ולא הי' ידעתי לחשוק אותו אבל עכשיו שטעמתי את האור ושוב נתבטל ממני על זה כתיב כי נשאתני ותשליכני כי ע"י שכבר ראה אדם את האור יודע האדם להשתוקק לאור יותר ואיננו. וע"י זאת הטענה החזקה של האדם מחזיר לו השי"ת בפעם שנית את האור שיהי' אצלו בקנין גמור שלא יתעלם לעולם עוד ממנו האור וזהו עם הילד השני כי מזה שהראה השי"ת מתחלה את האור ושוב העלם את האור מוכח מפורש שעיקר הרצון ית' הוא רק למען שהבריאה יצעוק ויתפלל וע"י זה תשיגה את האור בפעם שנית בקנין יגיע כפה כענין הכתוב (דבה"י א' י"ז) אתה גלית את אוזן עבדיך להתפלל לפניך היינו בזה שמתחלה הופעת את האור ואח"כ העלמת אותו ע"כ מצא עבדיך את לבו להתפלל לפניך. ובכלל הבריאה הי' העלמין דאתחרבין בקדמיתא ועל זה רמזו ז"ל במדרש (בראשית רבה פ' י"ג) ואד יעלה מן הארץ עלה שבר מן הארץ והדר והשקה את כל פני האדמה וגו' היינו ע"י גודל השבר והאנחה שנשאר בהבריאה מהחורבן שהי' מלפנים נבנה כל עולם התיקון אח"כ שיהי' יתכן להאדם יגיע כפיך להתפלל ולצעוק בטענה חזקה להשי"ת על כל מה שיחסר לו ואלו הצעקות והתפלות הם המה בעצמם הניציצין דאתלקטו מאינון עלמין דאתחרבין בקדמיתא:
1
ב׳אמנם הקליפה של מצרים הי' מקטינים מאד דעתן של ישראל והסתירו בעדם הנך ניציצין לבלתי יצעקו ויתפללו כלום להשי"ת ועל זה נאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו וגו' כי הוא הי' מסתיר כ"כ בעד ישראל עד שיהי' נדמה להם ששפיר נכון לפניהם להיות משעבוד תחת מצרים וכמאמרם ז"ל בגמ' ויעבידו את בני ישראל בפרך בפה רך היינו שהי' סבורים שכל חייהם תלוי במצרים כמו שיכול פעמים לדמות לאדם קטן הדעת על הנאה קטנה שהוא באמת שטות רק מחמת שפלות דעתו סובר שכל חייו קשור באותה הנאה ולזה אמרו ז"ל אין עבד יכול לברוח ממצרים היינו שהי' סובר שמוטב להיות עבד במצרים משר במדינה אחרת וזה שאיתא שם בזוה"ק כד האי התנין הגדול וכו' ודעיך ניציצין דאתלקטו וכו' היינו שהדעיך אותן הניציצין דאתלקטו מעלמין דאתחרבין לבל יצעקו ולא יתפללו כלל שיהי' נדמה להם שאינו חסר להם כלום. אולם אח"כ כשהרגישו במר מצבם והתחילו לצעוק כמו שנאמר (שמות) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. וישמע אלהים את נאקתם וגו' ולזה איתא בגמ' (פסחים קט"ו:) בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא כי מצות מרור רומז שירגיש האדם במרירות גלות ושעבוד למען שידע לצעוק ולהתפלל אל ה' וישמע לו כי זאת הצעקה בעצמה שהאדם מרגיש במרירות הוא באמת התחלת הישועה:
2