סוד ישרים, ליל פסח נ״חSod Yesharim, The First Night of Pesach 58
א׳וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' (אמור) איתא בספר יצירה עשר ספירות בלימה כשהלבת קשירה בגחלת נעוץ סופן בתחילתן ולפני אחד מה אתה סופר וכו'. הנה בזה היום האיר השי"ת לישראל באורח דילוג מאור עתיקא הנקרא אחד שמורה על חד ולא בחושבן לזה מתחילין בזה היום לומר היום יום אחד לעומר כי אחד מורה על חד ולא בחושבן וזהו שאיתא שם ולפני אחד מה אתה סופר היינו שאין שום תפיסה והשגה באור כזה ועל זה רומז המצה שישראל אוכלין שעזבו מהם כל כח פעולתם ושללו מעצמם כל תפיסת דעתם ומסרו להשי"ת אפילו עבודתם שבתפיסת דעתם שלא יהי' נמי נקרא על שמם ולכך זכו מכח זה לאכול מן שהוא לחם מן השמים כמבואר בזוה"ק (בשלח סא:) בקדמיתא כד נפקו ישראל ממצרים עאלו בנהמא דאקרי מצה והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר מאתר עלאה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מן השמים ממש. חברי' דמשתדלי באורייתא מאתר אחרא עלאה יתיר אתזנו. מאי הוא. כמה דכתיב החכמה תחיה בעליה אתר עלאה יתיר וכו' והחילוק בין תלת האכילות האלו מבואר במקומו (עיין בזה בספר הק' סוד ישרים ערב יוה"כ ענין א') אמנם מצה נקרא לחם מן הארץ שיש בזה עדיין פסולת. ואכילת המן נקרא לחם מן השמים כי לא הי' בזה הלחם שום פסולת שלא הצריכו לנקבים ונהמא דחברייא אכלין הנקרא חכמה תחי' בעלי' הוא מבשמת כל הפסולות ומאירה כל המקומות הרחוקים שאינו נמצא מקום פנוי מאורו ית' וזהו בקדמיתא וכו' עאלו בנהמא דאקרי מצה. והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר וכו' היינו ע"י שמסרו כל כח פעולתם להשי"ת כי חמץ מורה על פעולת אדם ומצה על שלולות פעולת אדם כמבואר ולכך זכו ללחם מן השמים שהוא מבורר לגמרי מפסולת כי שמים מורה על בהירות עצום ששם מבורר שהשי"ת הוא הבורא ומנהיג ולכן אין באכילה הזאת שום פסולת כלל כי ענין שמים מבואר בזוה"ק (בראשית מ"ז:) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל וגו' וכו' ודא הוא מחלוקת לשם שמים ושמים אפריש מחלוקת וכו' היינו כי אחר כל הברירין אזי מכירין שאין באמת שום הבדל בין מים למים וכמו שביאר אזמו"ר זללה"ה מדוע לא נזכר (בהמזמור קמ"ח) הללו את ה' מן השמים וגו' והמים אשר מתחת לארץ והתהומות הנאמרים שם המה כלים המחזיקים את המים אבל המים התחתונים בעצמם לא נזכר שם רק המים אשר מעל השמים וביאר הוא ז"ל משום שמיירו שם בהללו את ה' וכשעומד אדם בהללו את ה' היינו לאחר כל בריריו אזי אין באמת מצדו שום הבדל בין מים עליונים לתחתונים וכמו שמצינו בגמ' (חגיגה י"ב:) שאמר ר"ע לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים וכו' שאין באמת שני מים כי אחר עבודת אדם נעשה הכל אצלו מים עליונים כי ענין מים הם לבוש לרצון הפשוט ית' ולכך לא מצינו במים בריאה או יצירה כמו בשאר כל הברואים וכדאיתא בספר יצירה שלש אמות הן אש. ומים. רוח. היינו שאין כתיב בהם לשון בריאה וזה מורה ששרשם נכללים בהרצון הפשוט ית' שהוא למעלה מגבול הבריאה וממילא התשוקה של ישראל הנמשל למים נכלל ג"כ ברצון הפשוט שהוא בלי גבול ובלי תכלית וכפי שישראל מבררים בתשוקתן כך נתמעט אצלם ההבדל בין מים עליונים לתחתונים וכל מה שמברר האדם יותר בתשוקתו כך נתמעט מצדו ההבדל בין מים למים עד שמים תחתונים נקראים נמי עליונים עד היכן שבן זומא השיג שיש הבדל בין מים עליונים לתחתונים כשלוש אצבעות אמרו עליו עדיין בן זומא מבחוץ (גמ' חגיגה ט"ו.) שכל ההבדל הוא רק כמלא נימה או כתרי כסא דסחיפי אהדדי אמנם כל זה תלוי בהברירין של אדם אם מברר אדם א"ע ביותר רואה יותר שאין הבדל בניהם ולזה נקראים אלו הברירין לחם מן השמים היינו אכילת המן שנקרא לחם מן השמים ומבררין ישראל א"ע באלו הימים בכל המ"ט ברורין עד שבאו לשער החמשים ומלחם מן השמים זכו להשיג נהמא דחברייא אכלו שנקרא החכמה תחי' בעלי' שאין עוד בזה שום פסולת כי מבשמת כל הדברים כי אחר כל הברירין אז נעוץ סופן בתחילתן ומראה השי"ת שישראל עם כל הפעולות שלהם נכללו בזה הרצון עליון שנקרא אחד שהוא חד ולא בחושבן עד שיכולין ישראל בעצרת להביא חמץ למקדש שמורה על כח הפעולות של אדם שיש להם מקום במקדש אף שכל השנה הי' אסור להקריבו במקדש אכן אחר כל הברירין שבאלו מ"ט ימים שנתבררו וזכה על ידם לנהמא דחברייא אכלין שהוא חכמה תחי' את בעלי' מנהיר להם השי"ת לישראל שהם עם כל כח פעולתם הם בעצמם רצונו הפשוט ית' עד שישראל עם התפיסה אחרונה שלהם נכללים באחד שהוא חד ולא בחושבן:
1