סוד ישרים, ליל פסח ו׳Sod Yesharim, The First Night of Pesach 6
א׳אמר ר' אלעזר בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וכו' :
1
ב׳איתא בגמ' (מגילה כ"ה.) ההוא דנחית קמי' דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק וכו' אמר סיימתנהו לי' לשבחא דמארך השתא הני תלתא אי לאו דכתבינהו משה באורייתא ואתי אנשי כה"ג ותקנינהו אנן לא הוה אמרינון להו ואת אמרת כולי האי משל לאדם שיש לו אלף אלפי אלפים דנרי זהב והי' מקלסים אותו בדנרי כסף לא גנאי הוא לו וכו' ובגמ' (יומא ס"ט.) למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה ואמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמי' וכו' לא אמר הנורא אתא דניאל וכו' לא אמר גבור אתי אינהו ואמרו אדרבה זו הוא גבורתו וכו' ואלן הן נוראותיו וכו' ורבנן היכי עבדו הכי ועקרה תקנתא דתקין משה אמר ר"א מתוך שיודעים בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו וביאר בזה א"א מו"ר הגה"ק זלל"ה פירש מאמרם מתוך שאמתי הוא וכו' היינו שאין חפצו ית' שישבח אותו אדם במה שאינו כלל בהבנת תפיסתו הגם שירמי' ודניאל בטח האמינו היטב בהשי"ת שהוא גבור ונורא אכן כיון שהציב אז השי"ת גוון כזה בזה העולם שאומות מרקדים בהיכלו אי' גבורותיו אי' נוראותיו מזה הוכיחו שאין אז בחפצו ית' לשבח אותו באלו השבחים שהם ההיפך מהגוון שהציב בתפיסתם וזה הוא מתוך שיודעים בהקב"ה שאמתי הוא כלומר שכל חפצו ית' שישבח אותו האדם במה שנתאמת בתפיסתו ג"כ אבל אם ישבח אותו אדם במה שאינו כלל בהבנת תפיסתו זה הוא כענין שנאמר דובר שקרים לא יכון נגד עיני וזהו שאמרו ז"ל מתוך שיודעים בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו ועל זה המכוון אמר נמי ר' חנינא לההוא דנחית קמי' סיימתנהו לשבחי' דמרך ועל זה הענין נמי אמר ר' אלעזר בן עזרי' לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות כי זאת הישועה הוא ג"כ למעלה מהתפיסה ונקרא לילה כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות ט.) הכל מודים כשנגאלו לא נגאלו אלא בלילה שנאמר הוציאך ה' ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה והוא כמו שמבואר נמי בזוה"ק (בא ל"ז.) עיקרא דפורקנא דישראל לא הוה אלא בלילה דלילא שרא קטרין ועביד נקמין ויומא אפיק לון בריש גלי היינו כי יום מורה על התפיסה של אדם וזהו כשיצאו לא יצאו אלא ביום היינו שהרגישו הישועה בעת יציאתם והבינו אותה גם בתפיסתם כי השי"ת האיר היחוס שלהם בלבבם עד שהבינו היטב שאין יתכן כלל אשר מיוחסים כמוהם יהי' משעובדים תחת מצרים לכך מצינו שנתיחסו ישראל טרם יציאתן ממצרים עד לוי כי על לוי איתא בזוה"ק (קע"ג.) עד דאתער לוי כמלקדמין ובדר להני חמורים לכפי' לון ותבר תוקפיהון מעלמא וכו' ועל זה אמרו ז"ל כשיצאו לא יצאו אלא ביום כלומר שהבינו היטב בתפיסתם שאינו מגיע להם ח"ו להיות עבדים במצרים. וכשנגאלו לא נגאלו אלא בלילה היינו התחלת הבנין מהישועה זה הי' למעלה מהרגשת תפיסתם וזה נקרא לילה וכד' שם בזוה"ק דלילא שרא קטרין וכו' היינו שהתחלת בנין הישועה הסדיר השי"ת בינו לבין עצמו ואין בה להאדם שום תפיסה כלל וכמבואר בתקוני זוה"ק (תיקן ל"ט) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר ר"א אבא וכי מאן דאיהו תחות שעבודא דרבוני' ורבוני' אבטח לי' לאפקא לי' לחירו ואפיק לי' אית לי' לשבחא גרמי' דאפיק לי' וכו' א"ל ברי שפיר קאמרת אבל לאו איהו דא לשבחא גרמי' אלא וכו' ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא פתח באנכי ואדכיר בי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' חמשין זמנין לקבל חמשין תרעין דבינה וכו' היינו שהתחלת בנין הישועה הופיע השי"ת ממקום העליון ביותר שנעלם אפילו מצבא מעלה והוא כמו שביאר א"ז מו"ר הגה"ק זללה"ה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן היינו אם תשאל למה בחר השי"ת בישראל יותר מבכל האומות על זה משיבין אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן היינו כי זה שבחר השי"ת בישראל דוקא הוא למעלה מתפיסת הבריאה וכדאיתא בזוה"ק (בשלח נ"ב:) אמר ר"ש בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה' והכי דייקא וזה הוא כשיגאלו לא נגאלו אלא בערב דבלילא שרא קטרין ולכן אמר ר' אלעזר בן עזרי' לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו' היינו כיון שהתחלת הישועה הי' בבחינת לילה למעלה מתפיסת הבריאה א"כ איך יתכן להאדם לומר בזאת הישועה איזה שבח מאחר שלא מסר אותה השי"ת בתפיסת אדם נמצא שכל מה שיאמר בה האדם שבח יהי' כאלו סיימתנהו לשבחי' דמארך:
2
ג׳עד שדרשה בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. היינו שבאמת הנחיל השי"ת חלק לישראל גם בזה אור העליון שהוא למעלה מהתפיסה ומסר להם בתפיסתם קנין גמור גם בתחלת בנין הישועה והוא כענין שאיתא במדרש רבה (נשא פ' י"ג) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד יום ראשון אינו אומר אלא יום אחד וכו' שעד שהקב"ה הי' יחידי בעולמו נתאוה לדור עם בריותיו בתחתונים היינו כדאיתא (בזוהר חדש א') בגין דאתקרי השי"ת אחד ואתקרי ראשון וכו' וראשון מורה על חד בחושבן כי ראשון מחייב שני. ואחד מורה על חד ולא בחושבן וכמבואר בתקזוה"ק (תיקן כ"ב) ואיהו אתקרי חד בחושבן כד שרי' בדרגא דאינון משאר דרגין ואיהו לית לי' חושבן על כל עלמין עלאין וכו' וזהו מאמר המדרש שעד שהקב"ה הי' יחידי היינו בזה הרצון העליון ית' הנקרא אחד חד ולא בחושבן שם בחר השי"ת בישראל ונתאוה לדור עמהם והנחיל להם גם שם קנין בתפיסתם שיהי' להם הכרה מפורשת שעלו שם במחשבה וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רי"ח:) כלם בחכמה עשית וגו' ומשום דאתעבידו בחכמה כלהו רמיזו בחכמה וכו' פירוש אף שחכמה אתבררו במחשבה מ"מ אח"כ כשיוצא מכח אל הפועל מאיר השי"ת עוד הפעם מהחכמה העליונה עד שגם בבחינת עשי' מוכרח להתעורר אור חכמה העליונה זהו כלם בחכמה עשית וכן הוא בזאת הישועה אף שנגאלו בלילה מ"מ אח"כ כשיצא הישועה מכח אל הפועל והי' יוצאין ביום התחילו להרגיש בלבבם גם הקנין שהנחיל להם השי"ת עוד במחשבה העליונה שהוא נגדם בחינת לילה שיהי' גם זה הקנין בתפיסתם ממש וכמו שמצינו בהר סיני בהתגלות אור עליון של אנכי נתגלה נמי אשר הוצאתיך מארץ מצרים הרי שנתן השי"ת בתפיסת ישראל הישועה מיציאת מצרים שהי' בלילה שיהי' אצלם מפורש בבחינת יום כמו התגלות אנכי ועל זה נאמר כל ימי חייך לרבות הלילות שיהי' שפיר שייך לומר שבח על התחלת בנין הישועה שסדר השי"ת ביני לבינו ג"כ:
3