סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח ד׳Sod Yesharim, The Night of Shabbat Chol HaMoed Pesach 4
א׳והנה בנוסח התפלה של שבת קבעו חכמז"ל לומר זכר למעשה בראשית ובנוסח הקידוש של שבת קבעו לומר זכר ליציאת מצרים וכן בכל הזמנים שישראל מקדשי להו קבעו ג"כ לומר זכר ליציאת מצרים כי יציאת מצרים הוא כענין מעשה בראשית כמו במעשה בראשית הי' חשוכא קודמת לנהורא כך הי' ביציאת מצרים נמי חשוכא קודמת לנהורא אכן בתפילת שבת צריכין לומר זכר למעשה בראשית כי שבת מורה על עצמית שורש ית' המשולל מכל גוון של עבודת אדם ולכן צריך שיהי' התפילה בשבת ג"כ לעצמית רצונו הפשוט ית' בלי שום גוון כלל ולזה צריכין אז לומר זכר למעשה בראשית אמנם בהזמנים שישראל מקדשי להו בעבודתם הגם שאז הוא ג"כ התפילה רק לעצמית רצונו הפשוט ית' כי תפלה אסור תמיד להיות לשום מדה וגוון אכן אז הוא התפילה להרצון הפשוט ית' שיקבע בנו הקדושה דקבוע וקיימא מצדו ית' וזאת הקביעות אי אפשר כלל להיות בשלימות בלתי הגוון של יציאת מצרים כמו שביארנו לעיל שדוקא ע"י זאת הזכירה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים נקבע בנו הקדושה דקבוע וקיימא ולזה אומרים אז בהתפילה זכר ליציאת מצרים. אולם הקידוש של שבת הוא ג"כ ענין כזה כי יש קדושא דשבתא וקדושא דמעלי שבתא כמבואר בזוה"ק (בראשית ה':) קדושא דשבתא הוא דקבוע וקיימא מצדו ית' וקדושא דמעלי שבתא מורה על רצון ונדיבת הלב שמוסיפין ישראל על קדושא דשבתא דקבוע וקיימא מצדו ית' ועל אותו הרצון והנדיבות שישראל מוסיפין מצדם רומז נמי הכוס של קידוש שמקדשין ישראל על היין וכמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות נ"א.) ונותן עיניו בו היינו שצריכין להמשיך בו אור ואור היינו הבירור של אדם כי ענין יין רומז על שמחה ושמחה צריך בירור כמו שאמרו ז"ל (שבת ל':) על הפסוק ושבחתי אני את השמחה וגו' זו שמחה של מצוה. ולשמחה מה זו עושה וגו' זו שמחה שאינו של מצוה הרי ששמחה צריך בירור אם הוא של מצוה או לא וזה שמברר האדם לעשות מן היין שמחה של מצוה שמקיים בהיין מצות קידוש. זה הבירור נקרא אור שרומז על זה ונותן עיניו בו נמצא שבהכוס יין של קידוש שבת מוסיפין ישראל אור היינו רצון ונדיבות על הקדושה דקבוע וקיימא מצדו ית' אף שזאת הקדושה דקבוע וקיימא הוא מסודר כך מששת ימי בראשית מרנונו הפשוט ית' גם בלעדי ההסכם והרצון מנדיבות ישראל כי אצלו ית' הוא גם מה שמסודר כך מששת ימי בראשית נמי רק רצון פשוט אף שהוא ית' יודע שלא ישתנה זה הרצון לעולמי עד כי רק אצל בשר ודם אין יתכן לקרות בשם רצון מה שהוא מסודר אצלו לחפוץ גם אחר זמן כי אם נחלט בדעתו של בו"ד שיהי' חפץ לאחר זמן ג"כ באותו הרצון שעומד עכשיו אזי יתנגד זאת הידועה לבחירת רצונו ואינו נקרא עוד בשם רצון ובחירה רק בשם הכרח כי אצל בו"ד מצד קטנות תפיסתו אינם מתאחדין ביחד הידועה והבחירה ואינם צודקין יחדיו אצלו כי סותרין זה את זה מה שאין כן אצל השי"ת צדקו יחדיו הידועה והבחירה ואינם סותרין זה את זה ומה שחפץ ורוצה ויודע שירצה ויחפוץ אין זאת הידועה סותר כלל לרצונו הפשוט ית' והכל הוא אצלו ית' אור אחדות רצונו הפשוט. אמנם מצד קטנות תפיסת אדם כיון שרצונו הפשוט ית' הוא מסודר כך מששת ימי בראשית שקדושת שבת יהי' קבוע וקיימא א"כ יהי' נמצא שזאת הקדושה הוא קבוע וקיימא גבי האדם בהכרח ובעל כרחו ולכן אם לא הוסיפו ישראל מצדם רצון ונדיבות על זאת הקדושה דקבוע וקיימא אזי הי' אצלם זאת הקדושה על צד ההכרח שלא ברצון דעתם ומבחירת רצונם הטוב ובאמת הוא כל עיקר הרצון ית' מישראל שכל מיני קדושות יהי' אצלם מבחירת דעתם הטוב כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם לכך מוסיפין ישראל על זאת הקדושה שמסודר כך מששת ימי בראשית. כל מיני נדיבות ומראים בהכוס של קידוש שמקדשין בשבת אשר ברצון לבם ונפשם המה מסכימים על זאת הקדושה דקבוע וקיימא וממילא נמצא שישראל עומדים תמיד עם השי"ת בצד אחד ומשיגים בתפיסת דעתם ג"כ חלק וקנין בקדושתו ית' דקבוע וקיימא מששת ימי בראשית ומאחר שכל ענין הכוס של קידוש רומז על הקדושה דמעלי שבתא שמוסיפין ישראל מצד נדבת לבם לזה צריכין להזכיר בו זכר ליציאת מצרים כדי לקבוע אצלם זאת הנדיבות ביתר שאת כמבואר:
1