סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח ז׳Sod Yesharim, The Night of Shabbat Chol HaMoed Pesach 7
א׳ועל זה הענין נאמר לריח שמניך טובים וגו' וכמבואר (בזוהר חדש שיר השירים דף סו:) מאי טובים נהורין ר' המנינא סבא אמר הכי אלין אינון ימים טובים דאקרון טובים ואינון תפילין דרישא ואינון תפ לין דקב"ה מנח לון וע"ד אקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקדושא עילאה ובכל אתר ימים עובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח לון. חולו של מועד דלא אקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהורא דיו"ט תפילין דדרועא דאיהו תפלה של יד לא נהירא אלא מגו נהורא דתפילין של ראש. תפלה דרישא ימים טובים. תפלה דדרועא חולו של מועד וכו' וביאור הענין כי תפילין מורה על מה שצמצם השי"ת את כל אור הבהיר מדברי תורה וטמן אותו באלו הארבע פרשיות ומכסה אותם בבתים וכך הוא כל בריאת עולם ברזא דתפילין כי באורייתא ברא קב"ה עלמא וטמן את אורייתא בכל הלבושים של זה העולם וככה טמן השי"ת את אור התורה בזה הכלי של תפילין ומזה הכלי בוקע האור עד וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכן נתלבש אור התורה בכל מעשה המצות וזאת ההתלבשות נקרא רזא דתפילין והיינו כדכתיב אלופינו מסובלים וביארו ז"ל (ברכות י"ז:) אלופינו בתורה ומסובלים במצות וכמבואר במקומו אכן מצות תפילין מי שמקיים ונושא עליו התפילין הוא כאלו סובל עליו כל התורה כולה כדאיתא במדרש (ש"ט מזמור א') אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה וכו' והתפילין נקראים אות כדכתיב והי' לאות על ידך וגו' וענין אות הוא סימן כענין מאמרם ז"ל (ב"מ כ"ח.) באבידה צריך ליתן אות היינו סימן כך הם התפילין סימן מובהק שהשי"ת שוכן אצלנו ולזה מדמה הגמ' (שבת ס'.) תפילין לכבלא דעבדא כי העבד בזה שנושא עליו הכבלא יש סימן שהוא עבד ככה הם התפילין סימן מובהק לאותו האדם המניחם שהוא עבד להשי"ת וזהו שאיתא שם לריח שמניך טובים אלין אינון ימים טובים דאקרון טובים ואינון תפילין דרישא ואינון תפילין דקב"ה מנח לון וע"ד אקרון טובים וכו' היינו כי תפילין של ראש הם ארבע בתים להורות על החיבור מכל הנפרדים היינו מכל הסתרות שהי' לישראל במצרים כמבואר במדרש (ש"ט מזמור ק"ז) כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה וכשם שהרועה נותן יד בתוך מעיה ושמטו כך עשה הקב"ה שנאמר לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' וזה רומז על ההסתר החזק שהי' אז כ"כ בהתגברות עד שהי' נדמה לישראל שהם דבוקים ממש במצרים בלי שום חילוק ביניהם ח"ו ומתוך גודל הסתר חזק כזה נתעלו ישראל כ"כ להתדבק ברצונו ית' עד שבתפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו כי מי גוי גדול ומי גוי גדול כדאיתא בגמ' (ברכות ו'.) ולכן נקראים המועדים הקדושים ג"כ ימים טובים כי ימים טובים מרמזים ג"כ על תפילין דמארי עלמא שנקראים פני ה' היינו שאז נתגלה הארה מעומק רצון הבהיר ית' המשולל לבוש ולזה אין צריכין אז לשום אות וסימן כלל מאחר שניכר אז בהתגלות מפורש עצמית רצון הבהיר ית' וכדמסיק שם ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח לון וכו' ובגין כך באלין יומין דאינון תפילין דמארי עלמא אסור לאנחא שאר תפילין דהא אינון יומין אינון תפילין עלאין שריין על ראשיהון דישראל ומבאר שם עוד חולו של מועד לא אקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמה כלום אלא מנהורא דיום טוב. תפילין דדרועא דאיהו תפילה של יד לא נהירא אלא מגו נהורא דתפילין של ראש. תפילה דרישא ימים טובים תפילין דדרועא חולו של מועד וכו' לריח שמנך טובים תפילין דרישא. שמן תורק שמך חולו של מועד. וכו' היינו כי שמן מורה על בהירות אור החכמה המשולל לבוש שנקרא עתיקא שעלו שם ישראל במחשבה וזהו לריח שמנך טובים אלין ימים טובים ואינון תפילין דרישא. אמנם מהתגלות עצמית אור הבהיר בלי שום לבוש והתחלקות אינו כלל בכח הבריאה לסבול כי מהתגלות אור בהיר כזה יתבטל ח"ו כל תפיסתה. אכן אחר שנתלבש האור ומשם יפרד ונתחלק לארבע בתי דתפילין דרישא ואח"כ כשחוזר ונתאחד ע"י עבודת אדם בזה יש עיקר השלימות כי אז כאשר יהי' בוקע דרך אלו הלבושים אור עצמיתו ית' אל תפיסת אדם שוב לא יגיע לתפיסתו מזה שום התבטלות ועל זה החיבור והאחדות הנעשה אח"כ ע"י עבודת אדם רומז התפלה של יד שהוא רק בית אחד וזהו שמן תורק שמך היינו כמו שמן הטוב שאין ריחו נודף ומריח למרחוק כי אם ע"י התחלקות והורקה מכלי אל כלי כך אין שום תפיסה והשגה באור רצונו הפשוט ית' רק ע"י התחלקות והתלבשות ועל זה מסיק שם שמן תורק שמך חולו של מועד. היינו שהוא ענין אחד עם חולו של מועד כי מועד הוא כמבואר שם לריח שמניך טובים אינון ימים טובים ואינון תפילין דרישא. וחולו של מועד הוא תפילין של יד לא אקרי יו"ט דהא לית לה מגרמה כלום אלא מנהורא דיו"ט תפילין של יד לא נהירא אלא מגו נהורא דתפילין של ראש וכו' היינו כי מועד הוא תפילין דרישא וחולו של מועד הוא תפילין של יד וכמו שתפילין של יד לית להו מגרמי' רק מה שמנהיר לה מתפילין דרישא כך חולו של מועד לית לה מגרמה רק מה שמנהיר מהמועד. וזהו שאיתא שם שאיל ר"א לר' שמעון תינח תפילין דרישא דשרינון על ראשיהן דעמא קדושא ביום טוב. תפילין של יד דאיהו חולו של מועד איך אנן אחדין לי' וכו' פירוש תינח ביום טוב אין צריכין לתפילין משום שמאיר אז תפילין דמארי עלמא אבל חולו של מועד כיון דהוא דרגא חדא עם תפילין של יד איך אנן אחדין לי' וכו' היינו שיהי' צריכין להניח תפילין בחולו של מועד. לזה השיב לו בגין דאנן אחדין לה ואיהו יד כהה אסור למעבד עבידתא בסטרא דילה ואצטרך למעבד חדוה בסטרא דתפילין דרישא ועמא קדישא אחדין תפילין ושריין עלייהו ביו"ט ובחולו של מועד ואסור לאעברא תפילין דמארי עלמא מעל רישיהון לאנחא תפילין אחרנין דאינון דוגמא ודיוקנא לתתא וכו' ובג"כ אסור לעמא קדושא לדחיא חותמא דמלכא עלאה דשרא עלן בגין דיוקנא דא דאינון עבדים וכו' בחול אינון חפילין דעבדו דיוקנא דחותמא דמלכא למהוי נטירין בכל סטרין בשבת ומועד דאינון יומין טבין ותפילין דמארי עלמא ממש אעברן ההוא דיוקנא ומנחן תפילין דמארי עלמא וכו' היינו שהשיב לו שיש חילוק בין חולו של שבת לחולו של מועד כי בחולו של שבת הוא אז כל הכרת אדם רק כמו שכתוב ומבשרי אחזה אלהי (איוב י״ט:כ״ו) היינו מזה שהאדם רואה איך שהוא מצדו מחוסר מפאת זה מכיר שהשי"ת הוא שלום בתכלית השלימות כדכתיב (שופטים ו') ה' שלום ומשתוקק תמיד ומייחל ומצפה שיעזור לו השי"ת להשלימו ולמלאות פגימות חסרונו לכן צריך להניח תפילין למען שיהי' לו אות וסימן שהשי"ת שוכן אצלו כי תפילין הם כמבואר שם דוגמא ודיוקנא דחותמא דמלכא. אבל בחולו של מועד אף שהוא בדרגא דתפלה של יד דלית לה מגרמה כלום רק מה שמנהיר לה מיום טוב מנהורא דיו"ט בכל זאת נקרא מקרא קודש כדאיתא בזוה"ק (אמור צ"ג.) מקראי קודש זמינון דקודש וכו' והוא כמבואר (שם בשלח מ"ז.) מקראי קודש כלומר זמינין כמה דמזמין אושפיזא לביתיה וכו' היינו שמזמין כאן כל הארה מקודש עילאה כדכתיב את פני האדון ה' והיינו שבשעת עבודה ותפילה מחיר בזה הזמן כל הארת פנים מעומק הרצון ית' וזה הארת פנים נקרא חותמא עלאה דמלכא. ותפילין נקראים רק דיוקנא דחותמא דמלכא וכמו שמסיק שם ובגין כך אסור לעמא קדושא לדחיא חותמא דמלכא עלאה דשרא עלן בגין דיוקנא דאינון עבדים האי במועד ובחולו של מועד וכל שכן בשבת:
1