סוד ישרים, יום ב' דפסח ט״זSod Yesharim, The Second Day of Pesach 16
א׳וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן והניף את העומר וגו' הנה זאת המצוה מקרבן עומר קבע השי"ת בהקצירה שהוא השער המתחלף ממחובר לתלוש כי טרם הקצירה הי' התבואה מחובר לקרקע ואז היתה קרובה להשורש ורחוקה מהבחירה של הצורת אדם ולזה לא היתה מקבלת טומאה אבל לאחר שנקצרה התבואה אזי נתרחקת מן השורש ונתקרבת לכלול בהבחירה של צורת אדם ומפאת זה עלילה לקבל טומאה הרי שע"י הקצירה נתחלפה התבואה משער לשער לזה קבע השי"ת מצות העומר בהקצירה ומתחיל מצותה בחג הפסח כי פסח מורה נמי על ענין כזה שבו יצאו ישראל משער לשער שבמצרים הי' ישראל לגמרי בלי בחירה כדאיתא במדרש (ש"ט ק') על הפסוק לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי כך הי' ישראל נתונין בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה וכו' הרי שהי' שם משוללי בחירה לגמרי ועיקר הבחירה של הצורת אדם הוא הדעת שיש בו להבין ולהכיר איך שהוא מצדו מחוסר כל בלעדי השי"ת שיכול להשלים את חסרונו ושם במצרים הי' התגברות ההסתר כ"כ עד שלא הי' מבינים כלל שהם מחוסרים כי אין בשום מקום כ"כ גודל ההסתר כמו שיש בארץ מצרים שנדמה שם שאין צריכין לשום תפילה כי אפילו לגשמים אינם נצרכים שם ולכן לאחר שנגאלו ויצאו מן ההסתר של מצרים אזי יצאו לחירות עולם שיהי' בחירת דעתם בשלימות הגמור לכך מתחיל בחג הפסח המצוה של קצירת עומר ומצותה הוא משעורים שהוא מאכל בהמה כי אם הי' המצוה של קצירת עומר ממאכל אדם הי' משמע שאין רשאים להתפלל רק על דבר כזה שמבורר מפורש הכבוד שמים היוצא מזה אבל על דבר שהוא רק צרכי עוה"ז אינם רשאים להתפלל לזה הוא המצוה בשעורים שהוא מאכל בהמה דוקא לרמז שיכולין להתפלל ג"כ על דבר שאינו מבורר כ"כ בזה הכ"ש מפורש רק כיון שמכיר אדם שהוא מחוסר מצדו יתפלל להשי"ת שישלים לו החסרון כי ע"י הכהן בעבודתו יכול להניף זה המאכל בהמה ולתקנו עד שבכח האדם להביא אח"כ מנחת חטים שהוא מאכל אדם נמצא שזה המאכל בהמה שמקודם הי' הכנה להגיע על ידה למאכל אדם היינו להצורת אדם בשלימות:
1