סוד ישרים, שביעי של פסח י״טSod Yesharim, The Seventh Day of Pesach 19
א׳אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וגו'. בזוה"ק (בשלח נ"ד). וכד אתחבר נהירו דא' ומטו לז' מאן זיין דא חרב לה' מלאה דם כדין עביד נסין וגבורן בגין דאתחבר א' עם ז' ודא הוא שירתא וכו'. הענין בזה כדאי' (ר"ה ל"א) בראשון מה היו אומרים לה' הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. שלא הי' ניכר עוד שום התחלקות בהמדות וכדאי' בזהר חדש (בראשית י"א) יומא קדמאה אזיל עם כלהו וכולהו בגין לאחזאה דלאו בהו פרודא וכולהו חד וכו' כי כל ההתחלקות התחיל בשני כדאיתא בש"ס (שם) בשני מה היו אומרים גדול ה' ומהולל מאוד על שם שחילק מעשיו ומלך עליהם וכדכתיב (דבה"י א' כ"ט) לך ה' הגדולה והגבורה וגו' והעולה מזה הוא לך ה' הממלכה שכל התחלקות המדות הציב השי"ת שעי"ז יהיה הכרה לאדם שהשי"ת הוא למעלה מהמדות כולן וכדאי' בתקונים (הקדמה שניה) לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכו' ואנת לית לך שם ידיע וכו' ולאו מכל אלין מדות כלל. והארה זו נקראת הארת שבת שנקרא מלכות שמים כי בהארת שבת ניכר מפורש שהשי"ת הוא משולל מכל המדות שאי אפשר לומר שעיקר שכינתו ית' הוא במדת החסד אחר שנמצא מדת הגבורה שנראה לגמרי ההיפך ממדת החסד מאי משמע מאלו ההפכיים שבאמת הוא השי"ת משולל מכל המדות ושם אין שום הפכיים כי כולם מתאחדים. אבל בלתי הארת שבת הם כל המדות נפרדים וזה דאי' בזוה"ק (בראשית כ"ב) כד מטי לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנבדלים אמר אומנא למארי בנינא נעשה אדם. היינו יען שהמדות נפרדים לזה צריכין לצורת אדם שיכיר בהם אחדותן שבשורש ובזה יעמידם בחזרה לשורש אחדותן וזה הארת שבת. ומה שאיתא (קהלת רבה א') ז' הבלים שאמר קהלת כנגד ז' ימי בראשית וכו' בשבת מה אית לך למימר מחללי' מות יומת וכו' היינו שמצד גודל התעלות של יום השבת כמה דאמרינן ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו נדמה לעכו"ם שח"ו עזב ה' את הארץ ויוכלו להתפשט בכל תאות לבם וכדאי' (מגילה י"ב:) יום השביעי שבת הי' שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות אבל אוה"ע שאוכלים ושותים אין מתחילין אלא בדברי תפלות. הרי נשמע מזה שיומא גרם גודל הסתר לעכו"ם מצדם עד שנדמה להם שיש ח"ו פירוד וחלל מאורו ית' עד הבריאה וע"ז נאמר מחללי' מות יומת וזה מאן זיי"ן דא חרב לה' מלאה דם כי מצדם נראה חלל ופירוד בין המדות. אבל ישראל אוכלין ושותין ומתחילין בד"ת ותשבחות יען שהם מצדם מכירים באור הנעלה שבזה היום השבת שהוא כענין שנאמר (איוב ל״ט:ל׳) ובאשר חללים שם הוא שבמקום שנראה ח"ו כחלל שם שוכן השי"ת בבחינת הוא הרומז לעלמא עלאה כדאי' בזוה"ק (ויצא קנ"ח:) נמצא שמצד ישראל אין שום פירוד וחלל אף אחר שחילק מעשיו אך אז מכירין עוד ביותר שורש אחדותו ית'. ויען שישראל מכירין אף אחר כל ההתחלקות שה' אחד לכן אומר עליהם השי"ת שהם כבוד מלכותו ית' וזה כד אתחבר נהירו דא' ומטי לז' וכו' כדין עביד נסין וגבוראן בגין דאתחבר א' עם ז' ודא הוא שירתא היינו שישראל בוקעים כל ההתחלקות עד שעומדים נכח השי"ת פב"פ. אשירה לה' כי גאה גאה ומתרגמינן ארי אתגאי על גותניא וגיאותא דיליה הוא. היינו מי שמתגאה בנפשו לדמות שכבודו ית' נצרך להוייתו כדי שיקבל כבוד ממנו אז מראה לו השי"ת שכבודו במקומו מונח אף בלעדו וממילא מגיע לו מזה התבטלות וזה ארי אתגאי על גותניא שעל המתגאים נאמר (ישעיהו כ״ו:י׳) ובל יראה גאות ה'. אבל על ישראל אומר השי"ת וגיאותא דיליה הוא שהם לבושים וכלי פעולה לרצונו ית':
1
ב׳סוס ורוכבו רמה בים. ביאר בזה אאזמו"ר הגה"ק זללה"ה (מי השלוח בשלח) סוס רומז על מהירות והתפשטות. ורוכבו רומז על ישוב הדעת המצמצם את הסוס שלא ירוץ. ואלו הכחות נמצאים גם בקדושה סוס דקדושה הוא כענין דאיתא במדרש (שיר השירים א׳:ט׳) לסוסתי ברכבי פרעה וכו' מהיכן הטיסן הקב"ה וכו' מבין גלגלי המרכבה שמטן הקב"ה והטיסן על הים וכמ"ש במדרש והובא בילקוט (מלכים ב' רמז רמ"ד) אמר הקב"ה ומה בשכר פסיעות ששלמתי לאותו רשע שרץ אחר כבודי אתה תמה כשאני משלם שכר לאברהם ליצחק וליעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה. היינו שהיו מבטלים כל דעתם ובחירתם לגמרי להשי"ת וזה נקרא סוס דתפארת בזוה"ק (פנחס רכ"ח:) וכן יש חמור דקדושה כדאיתא בזוה"ק (ויחי רמ"ב:) יששכר חמור גרם וכו' דלא חייש ליקרא דיליה אלא ליקרא דמאריה. וכדכתיב (זכריה ט׳:ט׳) עני ורוכב על חמור. ובש"ס (סנהדרין צ"ח) א"ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח על חמרא אתי אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי א"ל מי אית לך בר חיור גווני. רומז בזה שאף שבתפיסת עוה"ז אין שום מקום לגוונים בחיור אכן בעתיקא יתכן אף בחיור גוונים וזה אמר לו שמואל מי אית לך בר חיור גווני כי אצל העכו"ם הוא בחינת סוס וחמור רק זדון ובהלה מהירות בלי דעת כדכתיב בהו (יחזקאל כ״ג:כ׳) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם כי מזה שהשר שלהם שהוא בחי' רוכב סוס עומד למעלה בגודל התבטלות מסתעף מהאחורים שלו שהאומה שתחת ממשלתו הם לגמרי בלא דעת רק בהלה וזדון:
2
ג׳עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. עזי הוא מלשון תקיפות ועוז שכל תקיפת ישראל הוא מזה שכל השלימות מהבריאה הוא ביד השי"ת כדכתיב (ישעי' כ"ו) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. וזה וזמרת יה שלא נגמר עוד הבריאה בשלימות ורק שמקושרת עוד בהשם י"ה ומזה שהשי"ת לא עזב מידו שום דבר נמשך כל הבטוחות. וזה דאי' בהאר"י הק' (פע"ח שער ספירת העומר) שהשמירה מימי הספירה הם האותיות הקודמים לשם אלהי"ם שהם אכדט"ס בגמטריא ע"ד:
3
ד׳מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. מי כמוך באלים באלמים (גיטין נ"ו):) היינו שיהי' בכחו גודל התאפקות להעלים ולהסתיר א"ע כ"כ. מי כמוך נאדר בקודש אדיר היינו מפורש מי הוא שבכחו להראות הכרה מפורשת כמו שהראה השי"ת בישועה זו שמעולם לא היה שום הפסק מהחיבור מאור השי"ת לישראל ואף בגודל ההעלם שבגלות מצרים וכדכתיב אנכי ה' אלהיך מארץ מצרים (הושע י"ב י"ג) ואף שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אכן הכונה שביציאת מצרים נתגלה שגם למפרע בעודם במצרים היה השי"ת שוכן בישראל ומעולם לא נפסק הכריתת ברית אבות מישראל אף בהיותם בגודל הסתר גלות מצרים כי אם היה נפסק ח"ו החיבור אף רגע ואך שאח"ז ביציאתם ממצרים בחר בהם השי"ת עוד הפעם מחדש א"כ מדוע בחר רק בישראל הלא היה יכול לבחור באומה אחרת מוכח מזה שבאמת מעולם לא נפסק החיבור והתקשרות והכריתת ברית שהתקשר השי"ת עם אבותינו הקדושים אף בגודל ההעלם בגלות מצרים ורק שאז היה ההתקשרות בהעלם ובצאת ישראל ממצרים נתגלה זה החיבור מהעלם אל הגילוי ואז נתראה מפורש שבאמת אף קודם זה לא נסוגו ישראל אף רגע מאור השי"ת. וזה דאיתא בזוה"ק (ויקהל רט"ז:) ובההוא שעתא קיימא ואתפרקת ארבע גאולות בההוא יציאת מצרים וכו' למהוי ארבע גאולות אלין בקיומא תקיף בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא וכו'. היינו שביציאת מצרים נתגלה שבאמת יצאה הנקודה של ישראל לחירות מכל הארבע גליות וכל התפלות שמתפללין עוד על הגאולה הוא רק שיושיע השי"ת שיתברר זה החירות לעיני כל עד שיהיה ניכר אף על הלבוש. ואז שהיה התגלות מפורש מהחיבור שהשי"ת שוכן תמיד בישראל אף בכל ההסתרות אז אמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו שיהיה ניכר זה החיבור בתפיסת ישראל לעולמי עד:
4